המועמדים לפרס הוגו 2015 או: שערורית ענק בהוגו!
התפרסמו המועמדים לפרס ההוגו! רשימת המועמדים השנה כל כך שנויה במחלוקת, עד כדי כך שיש שאומרים שעד עכשיו הייתה פוליטיקה בהוגו, אבל מעכשיו ההוגו הוא פשוט פרס פוליטי (בתרגום חופשי).
קודם, המועמדים בקטגוריה היחידה שמעניינת אותי: הרומן הטוב ביותר. כזה אני; צר עולמי כעולם הנמלה.
1. Ancillary Sword – אן לקי
2. The Dark Between the Stars – קווין ג'יי. אנדרסון
3. The Goblin Emperor – קתרין אדיסון
4. Lines of Departure – מרקוס קלו
5. Skin Game – ג'ים בו'צר (ספר מסדרת תיקי דרזדן)
מה שאתם רואים ברשימה הזאת, זה חמישה ספרים. מה שנסתר ממכם ברשימה, זה שני מחנות.
למחנה הראשון שייכים Ancillary Sword ו The Goblin Emperor. שני ספרי מד"ב ופנטזיה מודרניים ליברליים. הם שייכים למחנה ה – diversity שתומך בכמה שיותר נשים, גזעים ותרבויות במד"ב ופנטזיה. גם אני שייך אליו, עם ההנחה האגואיסטית שיותר גיוון בכותבים = יותר גיוון ביצירות = יותר עניין עבורי.
למחנה השני שייכים The Dark Between the Stars (אופרת חלל), Lines of Departure (מד"ב מלחמתי) ו – Skin Game (תיקי דרזדן, פנטזיה אורבנית שנונה). הם שייכים למחנה השמרני, שפחות בקטע של ספרות גבוהה ומסרים ליברליים, אלא יותר בעד אקשן, כיף, יריות ואקדחי לייזר ענקיים.
אם נאמין למחנה הליברלי, השמרנים הם חבורת גזענים מיזוגניים שונאי להט"בים.
אם נאמין למחנה השמרן, הליברלים הם דיקטטורים במסווה לוחמי-חופש שלא מגלים טיפת סובלנות לדת (נוצרית), ערכים ישנים ודעות שמרניות.
שנה שעברה הציעו כמה סופרים שמרניים, בראשות לארי קורייה (Larry Correia) רשימת הצבעות שתואמת לטעמם להוגו. חלק מהמועמדים שלהם (כולל קורייה עצמו) נכנסו לרשימה הסופית. בטקס עצמו הם נחלו כשלון אדיר.
חלק מהליברלים הגיבו בשמחה לאיד בוטה למדי לנצחון, מה שגרם לקורייה וחבריו להריץ את קמפיין רשימת המומלצים שלהם פעם נוספת. הם קראו לו sad puppie (הסבר) או Rabid Puppies והוא נחל הצלחה מדהימה.
61 מתוך 85 המועמדים הגיעו מאחת משתי הרשימות! כולל שש מועמדויות לג'ון סי. רייט – שיא הוגו חדש. זה עוד אחרי שקוריירה פרש מהפרס (אחרי שקיבל מועמדות), כדי להוכיח שהקמפיין הוא לא פרוייקט האדרה-עצמית שלו.
העימות התרבותי הזה בתוך עולם המד"ב הוא שיעור באיך יוצרים פיצוץ. בשורה של דחיפות הדדיות הצליחו שתי המחנות לעשות דמוניזציה מוחלטת אחד לשני עד ההתפוצצות הנוכחית.
נורא קל לעשות דמוניזציה לשמרנים. הרשימה שלהם מלאה בעיקר בגברים לבנים (אם כי לא רק). הם לועגים לספרות גבוהה, פמיניזם וכל מיני תוצרים חיוביים אחרים של העת המודרנית. יש להם את vox day, שהוא גירסת המד"ב על קפאין של אמיר חצרוני. לכו תקראו את כתביו את vox day אם אתם רוצים לחץ דם גבוה. אני אישית ממליץ לא לעשות זאת.
מצד שני, חלק גדול מהשמרנים הם חבר'ה כמו לארי קוריירה. שמרן דתי חובב כלי נשק ובשר – אבל זה לא פשע פעם אחרונה שבדקתי. עושה רושם שחלקם לא נגד ליברליזם, אלא פשוט לא חושבים שזה הדבר היחיד שמדב"פ צריך להתעסק בו. וזה בסדר. הם מרגישים נדחקים מעולם המד"ב, ומגיבים עם יוזמות כמו זו. סובלנות, וזה משהו שהרבה מחברי הליברליים שוכחים, חייבת לבוא משני הצדדים.
מה שנורא ברשימת המומלצים, זה לאו דווקא המסרים הפוליטיים שלה (כי בחלק מהיצירות שם אין מסרים), אלא העובדה שהיא נבנתה יותר על בסיס פוליטיקה מאשר איכות. יותר מתוך נסיון לחסום זרם כלשהו של המד"ב, מאשר נסיון למצוא את הספרים הכי טובים.
כחובב ספרות ושונא פוליטיקה, כל העסק נורא מדכא.
במשך שנים עקבתי אחרי עולם המד"ב דרך פרס ההוגו. המועמדים והזוכים בו היו באמת מיצירות המדב"פ הטובות ביותר שאפשר להציע. עכשיו זה אולי השתנה. אי אפשר כבר לדעת מי מועמד בגלל יכולות ספרותיות, ומי מועמד כאנטיתזה לצד השני.
אני מהמר ש – The Goblin Emperor יזכה השנה. מבקרי הוורלדקון, שגם מצביעים לפרס, הם ליברלים בעיקר. האם זה אומר שהוא הספר הטוב שיצא השנה? אולי. אבל אולי הוא רק המועמד הנכון הפוליטית בזמן הנכון.
לקריאה נוספת איכותית בעברית: אהוד מימון. משם אפשר להמשיך לשלל לינקים לקריאה נוספת עד אור הבוקר.
אני חושב שיש להבהיר שחלק מהסופרים שנמצאים בקטגוריית השמרנים, הם כאלו רק כי השמרנים ניכסו את הסופרים ויצירותיהם אליהם ולא כי הסופרים למעשה התפקדו לצד השמרני. זה לפחות הסיפור עם ג'ים בוצ'ר שבסך הכל כתב עוד חלק בסדרה הפופולרית שלו אבל לא הביע כל הזדהות עם השמרנים, ככל שאני יודע.
כן, אבל הוא היה יכול להביע מורת רוח או הסתייגות מכך בשלבים רבים – לפני ואחרי הבחירה. הרשימות האלה מסתובבות ברשת כבר שבועות ואני לא מאמין שהוא הופתע. העורך של Back Gate הסיר את המועמדות שלו אחרי שנודע לו שהוא מועמד בגלל שהוא נכלל ברשימות. וזה מישהו שפרסם את ווקס דיי באתר שלו.
אני חושב שאתה עושה להם הנחות שלא מגיעות להם. לפני שלוש שנים כשקורייה התחיל את הסיפור, אולי, אבל זה כבר לא המצב. קרא את אביגיל נוסבאום (תמיד מומלץ):
http://wrongquestions.blogspot.co.il/2015/04/the-2015-hugo-awards-thoughts-on.html
מה שקרה השנה הוא לא ניצחון של קורייה או אפילו טורגסן (שהגיב לתוצאות במילים "גנבנו את האנטרפרייז"), אלא ניצחון של ווקס דיי. תשעה מהמועמדים יצאו בהוצאה של דיי. תשעה. זה שיא. מרגע שהם החליטו לגייס את אנשי גיימרגייט לצדם, הטענות שלהם איבדו סופית כל בסיס. יתר על כן, דיי הכריז בגלוי שהמטרה שלו היא להרוס את ההוגו. זה לא קמפיין "בעד" שום דבר, זה קמפיין שנאה חד וחלק. אני תוהה אם העובדה שקורייה הסיר את המועמדות שלו היא היא ניסיון מסוים להתרחק מהמפלצת שהוא יצר.
הרשימה שלהם לא מתבססת "יותר על פוליטיקה" מאשר על איכות. היא מתבססת על פוליטיקה נטו. הם אפילו לא מנסים להעמיד פנים שאיכות עומדת מאחורי הדברים. שישה מועמדים של ג'ון רייט, כולל שלוש מחמש הנובלות?
ועוד דבר, הניתוח של מכירות הספרים שג'ייסון סנפורד עשה (http://www.jasonsanford.com/blog/2015/4/yes-people-do-read-the-novels-up-for-the-hugo-and-nebula-awards) מוכיח חד וחלק שהטענה שלהם שהם מייצגים את הטעם של "הרוב הדומם" של "החובבים האמתיים" היא בולשיט.
טוב, "עולמות" מתחיל היום ואני מקווה לא להתעצבן יותר בגלל זה בימים הקרובים.
טוב, ראשית מציע בכלל לא להתעצבן. פרס גפן עדיין בטוח;) עם כל חיבתי להוגו, רשימת המועמדים בו לא תשנה את הטעם של חומוס וכישראלים יש לנו דברים אחרים לקחת ללב:)
אני מאד מפריד בין ה – sad puppies לבין ה – rapid puppies. רוב "הנצחון" של חולי הכלבת (כלומר, מועמדים שנמצאים ברשימה של ה – rapid puppies ולא בכלבים העצובים) היא באמת אלו מההוצאה של vox day. וזה עצוב וזה חבל, אבל אני לא רואה בזה נצחון מלא של ה – rapid.
קראתי את הניתוח והלינקים של נוסבאום בקשר לנצחון של ה – rapid puppies, ומלבד המועמדויות של ההוצאה של vox day אני לא מסכים איתם. 51 מועמדים של ה – sad puppies? אי אפשר סתם ככה להחליט שהם כולם הגיעו מה – rapid puppies. והרשימה של ה – sad puppies היא לא רק פוליטית. זו הסיבה שג'ים בוצ'ר נמצא שם.
גם הקטע עם הגיימרגייט מוזר. מישהו, שהוא בכלל לא סופר, שלח להם הזמנה בטוויטר (לרשימה של ה – sad puppies אגב. איך פתאום הצליחו לזהות את זה עם ה – rapid puppies?). זו לא "הם" או איזה ארגון פעיל של הכלבלבים שעשה את זה. אלא מישהו. תקן אותי?
אף אחת מהרשימות – לא של הכלבלבים ולא "המקורית" (רשימת הספרים שחזו והמליצו עליה הבלוגים והאתרים שאני קורא) היא רשימת רבי מכר. סופרים כמו אנדי וייר או סוזאן קולינס – שהם פופולריים בטירוף – לא מתקרבים להיות מועמדים להוגו.
אני כן מסכים עם הכלבלבים שההוגו הפך למייצג צד אחד בלבד של המד"ב\פנטזיה המודרניים. זו טענה ששמעתי גם מחובבי פנטזיה אורבנית, paranormal fantasy או ספרות לנוער. זה לא נורא מפריע לי, כי זה הצד שאני מחבב. הפרס לא ממש התעדכן לפריחה המיינסטרימית של המדב"פ בשנים האחרונות – וזה פרס שאמור להיות תחרות פופולריות, כן?
הכלבלבים לא הולכים להיעלם בשנים הקרובות, אז הנה מה שאני מקווה שיקרה: שעוד זרמים – כולל זה ששלט בהוגו עד שנה שעברה – יתחילו בקמפיינים פוליטיים. בסוף נקבל איזושהי רשימה חומה עם מועמדים מכל קצוות קשת החובבים.
יש מצב שזו לא תהיה הרשימה שאני ואתה נאהב (למרות שאני חושד שכן) – אבל, נו, אז מה? כמו שאביגיל נוסבאום אמרה: יש עוד פרסים. המון המון פרסים. ולרובם מועמדים וזוכים ראויים לגמרי. אולי אחד מהם יקבל את יוקרת ההוגו ביום מן הימים.
למה אני חושב שהחולים ניצחו? כי כמעט בכל חשוב מקום שהיה הבדל בין הרשימות, הם הכניסו את המועמדים שלהם. כי הם חטפו לעצובים את הרשימה. המקרה של ג"ג הוא בדיוק הדוגמה לזה – יוזמה של מישהו פרטי שהמנגנון לא מעיז להתנגד לו. איפה הייתה ההתכחשות, אם הם לא מסכימים? זה מנגנון קלאסי של תנועות פוליטיות ודתיות, שהמתונים לא מעיזים להוקיע את הקיצוניים מחשש שיסומנו כבוגדים. זה ניצחון מובהק של דיי והחולים שלו, ההשתקה של הכוחות המתונים. [מצטער, אני היסטוריון, אז קשה לי שלא לראות את זה בהקשרים של תופעות היסטוריות 🙂 ]
זה מעצבן אותי כי אני סוף-סוף מצביע להוגו, וזה מה שעושים לי. וברור לך שזה אישי נגדי, נכון? כל המהלך הזה תוכנן שנים מראש כדי לתסכל אותי! 🙂 ובנימה קצת יותר רצינית, כי ההוגו הוא עדיין החלון החשוב ביותר של המדע הבדיוני כלפי חוץ, וזה גורם לו להיראות רע. וכי אני מתעב רשימות חיסול.
לגבי רבי מכר, הטענה המקורית של קורייה הייתה ש"שומרי הסף" מייצגים הטיה שמאלנית-ליברלית, ולא את הטעם של רוב החובבים. הוא לעומת זה כן. אם זה היה נכון, המספרים היו צריכים לתמוך בטענה שלו.
*שני מחנות, לא שתי. (סליחה).