הזוכים בפרס לוקוס 2015
לאור השתלטות הפאפיז על פרס ההוגו, וסדרת הפוסטים המדכאת של אהוד מימון על המועמדים, עובר הפוקוס לפרסים אחרים. לפחות השנה.
פרס לוקוס הוא אלטרנטיבה מצוינת להוגו: פרס בחירת קהל ותיק, עם רצף זוכים מוערכים לאורך השנים.
הזוכים השנה (רשימת מועמדים וזוכים מלאה):
רומן מד"ב: Anscillary Sword (חרב שניונית?) – אן לקי. מה שמפתיע זה שהספר הקודם לא היה אפילו מועמד(!) לפרס הלוקוס. קצת באסה, כי השתעממתי מהספר הראשון וכו' וגו'. מצד שני, לא היה מועמד אחר שעדיף עלי.
רומן פנטזיה: The Goblin Emperor – קתרין אדיסון. קצת באסה, כי השתעממתי מהספר והפסקתי אותו באמצע.
שימו לב ששני הזוכים הם גם בחמישית המועמדים לפרס ההוגו. דווקא המועמד המוביל להוגו, בעיית שלושת הגופים של סישין ליו יצא בידיים ריקות. למה מועמד מוביל? גם מד"ב קשה (אז הפאפיז אוהבים אותו) וגם תרבות סינית אז חובבי ה – diversity בעדו.
רומן בכורה: The Memory Garden – מרי ריקט. לאיודע כלום על הספר חוץ ממה שקראתי בגודריד. הוא יותר מתבלט בכתיבה מאשר בעלילה, אז חייבים לקרוא כדי לשפוט.
רומן לנוער: חצי מלך – ג'ו אברקרומבי. אברקרומבי היה החודש בברלין, אבל בגלל שזה היה כמה ימים לפני הגשת הדוקטורט, לא הגעתי להרצאה שלו. פעם הוא היה אחד הסופרים האהובים עלי. אחרי זה חזר על עצמו וקצת נמאס. לאור התשבוחות שחצי מלך מקבל, הגיע הזמן לתת לבחור צ'אנס נוסף.
קטגורית בונוס:
ספר עיון: מה הופך את הספר הזה לכל כך נהדר? – ג'ו וולטון. וולטון כותבת בחסד, מעריצת מד"ב אמיתית ויש לה יכולת מסתורית לפענח מה טוב (או רע) ביצירה כתובה. ספר שאני חייב לקרוא.
תיקון טעות: אלה הראל תיקנה אותי ש"אן לקי זכתה גם ב 2014 בלוקוס. ספרה יושרה שניונית זכה בפרס הראשון בקטגוריית ספרי ביכורים".
באמת השתעממת והפסקת לקרוא את המלך הגובלין? הוא לחלוטין היה ספר הפנטזיה שהפתיע אותי, אחרי הרבה שנים שאני פחות מחבבת פנטזיה.
מסתמן (ולא בפעם הראשונה) שהטעמים שלנו הם פשוט דבר והיפוכו.
למה דבר והיפוכו? יש הרבה ספרים שהסכמנו עליהם: Leviathan Wakes, שחקן מספר 1, הערפילאיים וכו', לא?
אני כרגיל אזמין אותך לכתוב ביקורת אורח על הספר:)
צודק, יש ספרים שהסכמנו עליהם. מנגד, יש ספרים שאנחנו עומדים על שני קיצונים -שזה בכל זאת קצת מפתיע. אבל לא נורא.
וכרגיל: אני אגיד שבהזדמנות (אבל כנראה שלא אעשה זאת לעולם).
סתם. אולי. יום אחד.
התחלתי את המלך הגובלין, ודי ויתרתי עליו. תככי חצר הם לא בדיוק כוס התה שלי ומכיוון שאני פחות אוהב פנטסיה אז גם האלמנט הזה לא מושך אותי. אני באמצע השני של לאקי. הוא קצת יותר טוב מהראשון כי אין לה את קפיצות העלילה המעצבנות האלה שהיו בראשון, אבל הוא עדיין לא מלהיב. אני מניח שאחד מאלה יזכה בהוגו, כי "בעיית שלושת הגופים" הוא פשוט לא ספר טוב, יש בו יותר מדי מגרעות.
הספר של וולטון בהחלט ברשימת הקריאה שלי.
אז מה מיוחד בבעיית שלושת הגופים? התרבות הסינית?
הרקע הסיני. הוא בונה את הדמויות שלו על רקע "מהפכת התרבות" של שנות ה-60 וה-70, וזה מאוד מעניין. החלק הטוב של הספר הוא בניית הדמויות האלה, החלקים הרעים הם כמויות ההסברים שאפילו לא מנסים להתחפש לעלילה, בעיקר לקראת הסוף. כמו כן, זה ספר ראשון מטרילוגיה והוא לא ממש עומד בפני עצמו.
אישית אני חושב ששלושה דברים עזרו לו להגיע למועמדויות שהוא קיבל: גורם הזרות המסקרן, העובדה שהוא תורגם ע"י קן ליו (אחד השמות הכי חמים בז'אנר היום) והעובדה שהוא יצא בהוצאה הכי גדולה וחזקה בתחום (TOR).
הביקורת שלי (ספוילרים מאוד מינוריים):
http://www.sf-f.org.il/archives/802
איך מוותרים על הזדמנות להחתים את אברקרומבי על משהו?
כי אני בכל מקרה מתכנן למסור את כל הספרים כשאעזוב את ברלין..