חומוס אליהו, סניף אשדוד

אכלתי אתמול בחומוס אליהו באשדוד והייתה חווית חומוס מושלמת.

אבל בבית עיינתי באתר המקום והת-אכ-זבתי לשלושים שניות: המקום באשדוד הוא אחד מ – 15(!) סניפים של חומוס אליהו.

נראה לכם פרט טפל? אז אתם לא מבינים משהו בסיסי בנפשו של צייד חומוס: הוא שואף למצוא את החומוסיה המדהימה שפתח איש חולמני בתחנת דלק מלוכלכת. לא רשת מזון מהוקצעת.

אבל אז עברה לי האכזבה.

ראשית, כי החומוס באליהו באמת מצוין וקשה להיות ממורמר על בטן שמחה.

שנית? חומוס אליהו לא עושה רושם של חברת ענק חסרת נשמה. יותר של אדם פרטי ששיחק לו קלף והקים הרבה סניפים מושקעים. ומי אני שאדבר נגד זכותו של אדם להתפרנס?

אז קבלו המלצה חמה: חומוס אליהו, לפחות באשדוד, הוא יופי של חומוסיה.

חומוס אליהו ממוקם באיזור התעשייה באשדוד. ליד הפורום, מרחק יריקה מהסיטי. רועש ויש המולה בחוץ.

בתוך החומוסיה המצב הפוך: מיזוג, מוזיקה ישראלית רגועה, עיצוב ידידותי והרבה חיוכים.

יש להם תפריט פשוט: אני לקחתי חומוס גרגירים וטחינה, ושותפתי לארוחה הזמינה את מנת הקומפלט: עם ביצה ופול. ישבנו, חיכינו ונרגענו.

לשולחן הגיעו שתי מנות גדולות, כבדות ויפות. נדף מהן ריח עז של כמון.

החומוס היה פשוט מצוין. חלק, אך לא קרמי עד הסוף. גרגירים נימוחים וטחינה עם טעם חזק.

עירבבתי את הכל יחד עם השמן זית והתבלינים והתחלתי לאכול. זה היה עמוס כל כך, שבסוף השתמשתי בפיתה רק בשביל הניגובים האחרונים.

במנת הקומפלט הפול השתלב נהדר. אפילו לי, שלא מחובבי מנת הקומפלט.

במקום התרוצץ גבר עב זקן שנתן הרגשה של אחד הבעלים. איש נעים ונינוח. קיבלנו בהמלצתו עוד קפה ביתי מבושל עם הרבה הל (גם מעולה),

התנדנדנו באיטיות החוצה. מנומנמים אך מרוצים.

—————-

המקור של חומוס אליהו הוא הסיפור האולטמטיבי:

איש רוחני שחי בטבע ומסיבות טרנסים, נכנס לחובות.

כדי לסגור אותם ליהטט בין עבודות: מכירת צ'אי במסיבות בסופ"ש (נאלץ לסגור עקב התקרבות לדת), מסאז' במכוני ספא, מעברי דירות בתל אביב וגם תקופה קצרה בחומוסיה.

כשהחובות הגיעו למאות אלפי שקלים הוא החליט לפתוח עסק משלו: חומוסיה. חנך בוטקה קטן בתחנת דלק ביוקנעם. הוא פרפקציוניסט כזה, שלא מחפף פינות ומוכר רק מוצר שהוא אוהב. לאט לאט הגיעו הלקוחות.

פה לא הסתיימו הצרות שלו: כשהחליט לחסוך בעלויות ולקנות את הטחינה ישירות מהמפעל, גילה שהיא לא כשרה. הוא ניסה 17 או 18 סוגים של טחינה אחרים ואף אחד לא התאים. בייאושו התכוון לסגור את העסק, כי כמו שהוא אמר:

"עצה לכל מי שפותח עסק כלשהו לא משנה מה, אי אפשר לפתוח עסק על בערך, או כמעט, או נראה ולצפות שזה יחזיק לאורך זמן".

ואז – כמו בהרבה סיפורים בז'אנר היהודי רוחני, כשהוא כבר עמד לסגור "נכנס אדם מבוגר, עם מקל וכובע טורקי על הראש". הוא הניח לו שקית על הדלפק מול העיניים, עם קופסת טחינה (כשרה) שלא הכיר. אליהו הכין איתה מהר מהר חומוס – ולא האמין! מושלם!
—————-

אני לא יודע עד כמה הסיפור למעלה נכון, ועד כמה הוא סיפור שיווקי. אני לא יודע עד כמה המהוקצעות של אליהו – שמתבטאת במנת החומוס, עיצוב המקום ואפילו עיצוב האתר והלוגואים הנהדרים – היא משרד תדמית מוצלח או אופי של אדם שעושה דברים נכון.

אבל אני רוצה להאמין שזה אופי אישי של אדם. אחד שפתח מקום קטן, ואז כשהצליח, פתח עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.

רובם בפריפריה, במקומות קטנים. כולם עם אותה הרוח: חיוך, רוחניות והרבה אווירה טובה.

[חומוס אליהו, סניף אשדוד: הבנאים 7, אשדוד. אתר ראשי לרשת]