המדף הז'אנרי – העיר הטובה (the just city) – ג'ו וולטון

אני הולך לעשות משהו מוזר: להמליץ על העיר הטובה (The just city) בתור ספר, אבל לא בתור ספר מד"ב או פנטזיה.

יהיה ברור: העיר הטובה הוא ספר מדב"פ! יש בו מסע בזמן ורובוטים ואלים יווניים. הוא בליינד או מד"ב או פנטזיה. רק שאלו לא התחומים שהוא טוב בהם.

בהעיר הטובה אפולו ואתנה, שני אלים יווניים, אוספים חבורת נוסעים בזמן. המטרה: להקים ביחד את העיר הטובה. עיר דמיונית שתיאר אפלטון בחיבור 'המדינה'. העיר המושלמת. לכאורה.

התוצאה? ספר הגות. כן, יש בו עלילה ורובוטים. אז מה? הם טובעים בין שלל דיונים על צדק, פמיניזם, פילוסופיה אפלטונית ודיאלוגים סוקרסטיים.

אם אתם פריקים של תרבות יוון העתיקה, העיר הטובה הוא מעדן פרילי מתוק בשבילכם.

אם אתם כמוני? לא ממש בקיאים בתרבות יוון? הוא יגרום לכם לקחת את 'המדינה' ליד בסוף הקריאה. הוא יהיה מעניין. אבל יש מצב שלא תהנו ממנו עד תום.

האל אפולו משחק עם הנימפה דפנה את המשחק האהוב עליו: תופסת.

הוא מנסה לשכב איתה, היא בורחת, הוא רודף אחריה והיא שוב בורחת. הכל מבחינתו בקטע של משחק מקדים ובכלל לא הטרדה-מינית-על-סף-האונס.

רק שאחרי שדפנה הופכת עצמה לעץ כדי לברוח ממנו סופית, אפולו אומר לעצמו, 'אהמ. זה מוזר'.

באה אחותו אתנה ומורידה לו לאטמה. 'יא חתיכת חזיר יבלות!' היא מסבירה לו בעדינות, 'היא הפכה לעץ כי העדיפה להיות אדון לגורלה מאשר קורבן לרצונות אחרים'.

אפולו נורא נבוך. הוא מתחיל לחשוב שאולי הוא לא האל הצודק והרחום שתמיד חשב שהוא.

מפה לשם הוא ואתנה מגיעים להחלטה: לחקור את מקורות הצדק: הם יקימו את העיר הטובה (The just city). הם "גונבים" ילדים מכל העולם ומכל ההיסטוריה. ממקמים אותם מחוץ לזמן: בעיר אטלנטיס.

יחד איתם יש שורת מאסטרים אדירה בתור מורים. חכמי כל הזמנים – ובראשם סוקראטס האדיר. כדי שיהיה מי שינקה ויתחזק את העיר, הם מביאים.. רובוטים מהעתיד.

הנה, קיבלתם ספר מד"ב מקורי: ניסוי מחשבתי פילוסופי, נוסעים בזמן ורובוטים.
———————

The just city הוא ספר מרשים.

הוא מרשים כי הוא מנסה לכתוב מחדש את 'המדינה' של אפלטון: אחד החיבורים המשפיעים ביותר בהיסטוריה בפילוסופיה ופוליטיקה.

'המדינה' היא הדרך של אפלטון ליצור עולם מושלם. עיר עם 'מלכים פילוסופיים' צדיקים. מקום בו הצטיינות וצדק הם הערכים העליונים. הקטע של ערי-מדינה בימי הביניים קיבל השראה מהחיבור.

The just city טוחן את המדינה. מנתח, מפקפק, מוסיף אליה מד"ב, ממציא ניסויים מחשבתיים כמו שאנשים אחרים ממציאים סטארט-אפים ובודק: הםא המדינה עוד רלוונטית לימינו אנו.

רק שכבוגר מערכת הישראלית, אין לי ול'מדינה' שום קשר: לא למדתי מדעי הרוח באוניברסיטה. ל"מדינה" התוודעתי לראשונה קצת לפני גיל עשרים כאיזה קוריוז. אני מודע לחשיבות שלו, רק לא מרגיש אותה רגשית.

יותר מזה, העיר הטובה מזכירה לי נורא… קיבוץ. חדר ילדים? קיבוץ! המון ועדות, ונשים עובדות כמו גברים? קיבוץ! תורנות מטבח? קיבוץ קיבוץ קיבוץ! מה חדשני בקיבוץ בדיוק?

The just city הוא ספר של ג'ו וולטון. אחת הסופרות האהובות עלי כיום. נהניתי ממנו כי אני נהנה מהכתיבה של וולטון. אבל התרשמתי ממנו רק כי ידעתי שהוא צריך להיות מרשים.

מבחינת ההרגשה האישית? Among Others המופתי של וולטון הוא ספר מרשים בהרבה.

[לקריאה נוספת: ביקורת של אהוד מימון]