המדף הז'אנרי: The Shining Girls – לורן בויקוס
ז'אנרים ספרותיים שאני אוהב:
– מסע בזמן.
– ספרי בלש-רוצח.
– סיפורי רוצחים סדרתיים.
– סיפורים על-טבעיים
– ו – תחזיקו חזק – ספרים שגו'רג' ר.ר. מרטין המליץ עליהם.
ג'ורג' מרטין המליץ על The Shining Girls כעל סיפור בלשי על רוצח טבעי שנוסע בזמן. לומר שהציפיות שלי ממנו היו בשמיים יהיה אנדרסטייטמנט.
הספר כמובן לא עמד בציפיות. אבל הוא כן עמד בשמונים אחוז מהן. וזה *המון*.
The Shining Girls הוא ספר בזמן ספרותי מאד. הוא כתוב נהדר (מהבחינה הספרותית), החצי השני שלו page-turner.
לו רק היה הרוצח בו פחות משעמם, הייתי ממליץ עליו בפה מלא. בינתיים נסתפק בחצי-פה.
1932: הרפר הוא איש פשוט ונחמד. קרה המקרה והרפר קיבל בבית חדש.
רק שכמו האנשים שזכו בבית בפיס, אבל לא ידעו שהוא מגיע עם משכנתא, כך גם הבית של הרפר בעייתי.
ראשית, הוא מכונת מסע בזמן. כל מה שהרפר צריך לעשות זה לחשוב על שנה – ואז דלת הבית תפתח אליה. שנית, הוא נוטע בהרפר דחף בלתי נשלט לרצוח נשים צעירות.
1974: קירבי מזרכי בת שמונה. הרפר מתקרב אליה עם צליעה מוזרה. "את עדיין נורא צעירה בשבילי", הוא אומר, "אל תדאגי. תכף אשוב".
1992: הרפר שב. עם סכין ונסיון לרצח שמשאיר את קירבי הצעירה המומה לגמרי.
1992 (מאוחר יותר): קירבי משתחררת מבית החולים. היא נחושה למצוא את הרוצח שלה. היא נרשמת כמתמחה בעיתון גדול. המנחה שלה, דן הוא עיתונאי ספורט ותיק. הוא ספק לועג ספק מוקסם מהיכולות והנחישות של קירבי.
———————————-
"אין הרבה סוגי עלילה בעולם", אומרת קירבי מזרכי הגיבורה, "זה איך שאתה מגולל את הסיפור שחשוב".
The Shining Girls, אחרי כל הרעש והצלצולים של מסע בזמן ועל-טבעי, הוא סיפור בלש-רוצח פשוט למדי. רק שלורן בויקס מגוללת אותו בצורה קריפית במיוחד.
זה מתחיל מלשון הכתיבה. הכל בזמן הווה. מאד אינטנסיבי, מאד לחוץ. הדיאלוגים של קירבי ודן מהירים ושנונים. מערכת היחסים שמתפתחת ביניהם, ספק ידידות ספק אהבה מוזרה, מבריקה.
המסע בזמן מוסיף קריפיות. רמזים מהעמודים הראשונים בשנות הארבעים, צצים לפתע בצורה קריפית בשנות התשעים. קשרים מוזרים ולולאות זמן נוצרות. הקורא מקבל תחושת צמרמורת מופלאה.
רק שבספרי בלש-רוצח, הרוצח חשוב כמו הבלש. ולהרפר, הרוצח, יש פחות אופי מלצמיג הרצחני ב – Rubber. אין לו מניע, אין לו אישיות. באותה המידה היו יכולות כל הנשים האלה למות מנפילת בלטה על הראש.
חצי ספר עוסק בהרפר, והוא לא יכל להיות משמים יותר.
מי שמחפש ספר מתח שמסופר כמו סרט הוליוודי גם יתאכזב. The Shining Girl הוא ספר ספרותי. מין ספרות טובה כזאת. הוא מלא משפטים כמו
"המחשבה להתחיל לארוז את מזוודת-הרווק הקטנה שלו הייתה מדכאת"
או
"להיות קול זה אוסף של טריקים שאפשר להסתתר מאחוריהם. היא הבינה את הנוסחה: שליש לקיחת שליטה על המצב בלי שיראה שאתה מנסה, ושני שליש להעמיד פנים שבכלל לא איכפת לך מזה (למרות שנורא חשוב לה!)"
אהבתי את לורן בויקוס עוד בספר הביכורים שלה, The Zoo City (שכיכב במועדון הקריאה). אבל למרות ש – The Shining Girls הרבה יותר מהודק מ – The Zoo City, השורה התחתונה לגביו עדיין זהה: ספר מקורי להחריד, כתוב היטב, אבל חסרה לו הגרוש ללירה כדי להיות "וואו".
קל להבין את ההייפ של The Shining Girls. קשה להמליץ עליו בפה מלא.
כמי שלא נהנתה במיוחד מ- The Zoo City, הבנות הנוצצות היווה תיקון מבחינתי – יש כאן סיפור, אבל יותר מזה – יש כאן דמויות ומערכות יחסים ואולי יותר מהכל, באמצע כל המד"ב הזה – הסיפור הוא מציאותי בכל הרבדים החשובים. הדמויות (למעט הארפר) הם אנשים, שאפילו מתנהגים כמו אנשים (ולא נכנעים למאווייהם של הקוראים המבקשים סיפוק מהיר).
אני קראתי את הארפר קצת אחרת – הבית לא הופך אותו לרצחני. הרצחנות כבר נטועה בו אבל מתאפשרת ומתעצמת באמצעות הבית והפסיכוזה שזה מעורר בו. אבל אני מסכימה עם הביקורת העיקרית – הארפר הוא דמות משעממת, וזה דווקא מפתיע כי על הנייר יש בו הכל – הוא מתוחכם, אנליטי, מעוות, מלא רגש לפרקים, אדם אנושי ופגום ובין השורות אפילו לנחש שיש לו עבר מסקרן. אבל הוא לא מובן, כל החלקים השונים שלו, בניגוד לאלו של דן ושל קירבי, לא משתלבים לכדי דמות שלמה ואמינה. ומכיוון שאנו לא מצליחים להבין את התמריץ שלו לפעולה, הוא נותר מעין נבל תבניתי – נבל שנוצר רק להוות קונטרא לגיבורה. וחבל – כי הוא היה קרוב מאד להיות נבל אמיתי.
הו כן, הדמויות. מסכים. הדמויות זה הסיפור.
כאילו היא רצתה לכתוב סיפור על קירבי ודן. ואז היא רצתה לשים אותם במצב לחץ (אז חקירה משטרתית). ואז היא הייתה צריכה רוצח, אז היא לקחה סתם דמות בלי עבר.
אה, אבל אני כן ממליצה עליו בפה מלא. זהו ספר מוצלח, גם אם לא מושלם.
נשמע דומה לאשתו של הנוסע בזמן (שהוא ספר מצויין וסרט סביר)
וואי, קשה לי להשוות ביניהם, כי "אשתו של" הוא ספר פי מאה יותר טוב מ – The Shining Girls (וגם ספר שאני ממש אוהב). אבל לא נראה לי שהם מאד דומים.
נכון שבשניהם יש מסע בזמן, אבל ב"אשתו של" הוא בלתי-נשלט, וב – The Shining Girls הוא כן.