יומיות 11.11.2015: המועמדים לספרי המד"ב והפנטזיה של Goodreads, מרק לורנס יכתוב ביקורת על הסיפור שלכם, פטריק רות'פוס ממליץ, התוצאה החשובה ביותר במדעי המחשב בעשור האחרון ועוד ועוד
הגעתי שלשום בערב בסיבייס, ומצאתי בקומת הכניסה חמישים אנשים מחופשים לדרדסים. בחורה דרדסית נשאה נאום עם מצגת, והשאר הגיבו בקריאות ונהמות קרב.
בחשש מה ביררתי מה זה.
אז ככה: יש משחק בשם Ingress. בלי להיכנס לפרטים, זה משחק שהולכים ברחוב עם הטלפון ודברים מתרחשים לפי המיקום בו אתם נמצאים.
לקבוצת Ingress של ברלין קוראים Be Smurf. שבוע הבא יש להם קרב נגד המבורג, והם נפגשו לתדרוך, שהיה יותר רציני מכל תדרוך צה"לי שראיתי אי פעם. תסתכלו באתר. יש שם תמונות וסרטונים.
לינקים: בין 2002 ל-2012 רצה קבוצת ביקורת סיפורים ביאהו בניהולו של מרק לורנס. הם היו… חבר'ה מרושעים. כאילו, אם שמתם שם סיפור שהוא פחות מהרמה של שי עגנון פוגש את טולקין, היו קוטלים את האמ-אמ-אמא שלכם.
אבל זה גם היה הקטע של הקבוצה. בדיסקליימר הם אמרו 'נפשות עדינות לא צריכות להיכנס לפה'. הם בקטע של ביקורת אמיתית וקשוחה.
המצב כרגע הוא שהקבוצה ממש מתה, כי פייסבוק וכאלה. אבל למרק לורנס מדגדג בידיים לבקר מישהו. אז הוא מציע: תשלחו לי סיפורים שלכם. אני אבחר, רנדומלית, שלושה מהם – ואעלה את הביקורות לבלוג.
לא מתאים לאנשים רגישים, אבל אם אתם רוצים לקבל ביקורת כנה מאחד מכותבי הז'אנר המובילים של המילניום הנוכחי – זו ההזדמנות שלכם.
תמונה: אמנים יוצרים גרסאות לציורים של ילדים. לפי התוצאות, ככה עושים עיצובים לסרטים של פיקסר:
אני ממש מתרגש לקראת הקונגרס של Chaos Computer Club בהמבורג. במעגלים החברתיים בהם אני מסתובב בחודשים האחרונים, כל משפט שלישי הוא על הקונגרס. 'בקונגרס ראיתי ככה', 'בקונגרס הרציתי על זה', 'כמה חבר'ה הראו בקונגרס רובוט קנגרו שצד סמארטפונים'.
הקונגרס, אם הבנתי נכון, הוא דיסנילנד של טכנולוגיה מחתרתית. אנטי-תזה לעולם שהולך ונהיה יותר ויותר קואופרטיבי (הצהרת הכוונות שלהם). הוא מתרחש בין ה-27 ל-30 בדצמבר. כרטיסים יוצאו למכירה עוד מעט, ולמרות שיש 10,000 כאלה, מומלץ לקנות אותם כמה שיותר מהר כי הם אוזלים.
הויקי של הקונגרס עלה עכשיו לאוויר. תתעדכנו בו.
—————————
מזל טוב לפלייסטיישן 4: הם הגיעו ל-500 משחקים (516 אם רוצים להיות מדויקים). שזה חתיכת נוקאאוט לאקס בוקס One ש"תקועים" עדיין ב-349 משחקים.
264 מהמשחקים מגיעים ממפתחים עצמאיים. ואני נורא מרוצה מזה. הלאה חברות גדולות!
—————————
תגידו, הרובוט החדש המסתובב של מלחמת הכוכבים לא נראה לכם מוכר? הוא לא מזכיר לכם… שתי דמויות מסרטים קודמים?
פטריק רות'פוס האליל ממעט להמליץ על ספרים. לכן ההמלצה שלו על Welcome to Night Vale של ג'וזף פינק וג'פרי קאנור מעניינת כל כך.
אחרי שתדלגו על כל הפסקאות בהן רות'פוס מחמיא לעצמו (הוא ממש אוהב לדבר ולהחמיא לעצמו), תגלו שהוא אמר שזה"ספר שעינג והדהים אותי כמו שאף ספר אחר לא עשה במשך שנים".
למי שלא יודע (ואני לא ידעתי), Welcome to Nightvale הוא פודקאסט דו-חודשי של סיפורים קצרים. אבל לעשות פודקאסט קצר מצליח ולכתוב רומן אלו משימות שונות לגמרי. התוצאה מתווספת לרשימת הקריאה הבלתי נגמרת שלי.
—————————
המועמדים הסופיים לפרס ספרי המד"ב והפנטזיה של Goodread עלו לאוויר.
רשימת המד"ב כוללת את Golden Son של פירס בראון (שהבלוג אהב), Nemesis Games (שהבלוג *מאד* אהב*) לצד ארמדה של ארסט קליין (שהבלוג לא אהב), יחד עם Welcome to Nightvale שמוזכר למעלה. את שאר הספרים טרם קראתי, אבל לפחות אחד מהם, של Marko Kloos שג'ורג' מרטין אהב, אני מתכוון לקרוא בקרוב.
ברשימת הפנטזיה יש רק שלושה ספרים שקראתי: The Autumn Republic (ההמשך ל-The Crimson Campaign שמאד(!) אהבתי. ביקורת בקרוב), A Darker Shade of Magic (שהיה סביר ותו לו) ו-The Buried Giant המדובר של קאוזו אישיגורו, שכל כך לא התחברתי אליו עד שפרשתי ממנו באמצע.
—————————
אתמול, אם נאמין לפרסומים של אוניברסיטת שיקגו, העביר לסלו באבאי הרצאה היסטורית.
על פי תקציר ההרצאה, לסלו הראה אלגוריתם חדש שפותר את בעית הגרפים האיזומורפיים בזמן קוואזי-פולינימיאלי (בעיה שבודקת, סוג של, אם אפשר להפוך גרף א' לגרף ב', ובחזרה). שזה הרבה יותר מהיר מהאלגוריתם המהיר ביותר שהיה ידוע לנו עד היום (מ-1983, נוצר ע"י אותו הבחור יחד עם מישהו בשם לוקס).
אם זה נכון, ויש מצב טוב שזה נכון, אז זוהי תוצאת מדעי המחשב החשובה ביותר בעשור הנוכחי (ע"פ סקוט אהרונסון). ואם אתם אנשים שהפיסקה הקודמת לא נשמעה להם כמו ג'יבריש מוחלט, אתם מוזמנים לקבל עוד פרטים בפוסט שלו.
—————————
נראה לכם הגיוני שלצ'ארלי קאופמן האליל יהיה טריילר לסרט חדש פרי עוט באנימציה(!!!!) ואני לא אפרסם את זה פה?
טור שעשה רעש בעולם המדב"פ בימים האחרונים הוא ההתאבנות של ספרות המד"ב והפנטזיה. הוא מובא בסדרת ציוצים וקצת מעצבן לקריאה, אז אתמצת לכם אותו: הוא טוען שבני נוער לא קוראים מדב"פ קלאסי (אסימוב, היינליין, טולקין) – וטוב שכך! יש מספיק דברים טובים מודרניים.
אחרי זה באו אנשים שטענו שהתרבות האנושית הולכת להיחרב כי בני נוער מעדיפים סקאלזי על היינליין. ואז סקאלזי אמר: טוב שכך! זה מועיל לחשבון הבנק שלי (רק במילים אחרות לגמרי, כן?), ואז הבחור מהפוסט המקורי כתב פוסט המשך.
אם הנושא ממש מעניין אותכם, יש איזה 2 מליון פוסטים וציוצים עליו ברשת השבוע.
"על פי תקציר ההרצאה, לסלו הראה אלגוריתם חדש שפותר את בעית הגרפים האיזומורפיים בזמן קוואזי-פולינימיאלי"- אז הוא הוכיח ש- P=NP ?
אני לא מומחה, אבל למיטב ידיעתי, זמן קוואזי-פולינימיאלי יותר איטי מזמן פולינימיאלי. כלומר – לא.
כדאי לך לנסות לשמוע את נייט וייל, זה אחלה פודקאסט ויש לו גם פסקול נהדר. ואם אתה מגיע לספר דווח איך הוא, אני גם מתכננת עליו מתישהו.
אם כבר אז אגיע רק לספר. אני לא ממש מקשיב לפודקאסטים (לא אוהב האזנה פסיבית).
ויש לציין שהוא לא בדיוק פודקאסט של *סיפורים קצרים* – יש בו עלילה מתמשכת, גם אם היא אפיזודית לפעמים (וכמובן, המיקום הוא אותו מיקום, העיירה הפיקטיבית נייט וייל, והאנשים הם אותם אנשים, גם אם לפעמים הם מחליפים את מיתרי הקול שלהם because you know, throat spiders 😉 ).
לדעתי שווה לנסות בכל זאת; גם אני לא כ"כ מסתדרת עם פודקאסטים בד"כ, אבל גיליתי שכשמדובר במשהו כזה, עם עלילה, בכל זאת נוח לי להקשיב – לפחות כשזה תוך כדי הליכה או נסיעת אוטובוס או משהו כזה, אם אני עושה משהו אחר תוך כדי אני מאבדת ריכוז.
לא הייתי אומר 'התאבנות'. דומה שמחבר הציוצים (מעניין שלא חשב שראוי לקבץ אותם יחד… כנראה חשש שהנוער ישתעמם…) פשוט מעדיף להתעלם מהעבר.
ועל כך נאמר – מי שמתעלם מהעבר, סופו שיצור עתיד משמים.
אילו היו מתחרים בני ימינו לאותם יוצרים מהעבר, היה על מה לדבר. אבל כמו שאין ולא יהיו מתחרים לדיקנס, האחיות ברונטה (או מילטון ושייקספיר, אם כבר), כך לא יהיו מתחרים לאנשי שנות החמישים.
כי לא צריך שיהיו – כבודם במקומם מונח. וכמו שלומדים את הקלאסיקאנים, כך יש ללמוד אותם.
מי שחושב שאין מה ללמוד – שלא ילמד. בכך הוא רק יבטיח שהדור הבא ישאר עני מקודמיו.