המדף הז'אנרי: Asterix and the Missing Scroll. הספר ה-36 של אסטריקס
הספר החדש של אסטריקס, שיצא לפני שבועיים, עוסק בספר מלחמת גאליה מאת יוליוס קיסר.
יצא לכם לקרוא את מלחמת הגאלים? סביר שלא. הוא נכתב לפני כמעט 2000 שנה, ורוב האנשים די סנובים ליצירות פרה-הרנסנס. אז בואו נעיין רגע יחדיו בפרק הראשון (מתוך 54) מהספר הראשון (מתוך 7) במלחמת הגאלים.
קיסר מתאר שם את חלקי גאליה: 'יש את הבלגים, ויש את הקלטים, ויש את הגאלים'. מבין אלו, אומר קיסר, 'הבלגים הכי אמיצים'. למה? כי 'הם הכי רחוקים מהציביליזציה והעידון' של רומא. הסוחרים הרומאיים בקושי מגיעים אליהם, והם לא מקבלים את הג'אנק ה"מודרני" (זה נכתב לפני 2000 שנה, כן?), שגורם לנפש להיות רכה.
מאז עברו אלפי שנים. הדור שלי אמר דברים דומים על רצים מאתיופיה. הדור הקודם סיפר את זה על ספורטאים במזרח אירופה. לכל אחד ממאות הדורות האחרונים הייתה טענה דומה על איזשהו חלק של העולם. למרות שרמת החיים של אותם החלקים "הברברים" של העולם, הייתה פי מליון יותר גבוהה מזו של אזרחי רומא המנוונים של יוליוס קיסר.
סתם אנקדוטה קטנה. עכשיו אפשר לגשת לדבר על הספר החדש של אסטריקס.
—————————
לפני שנתיים רעד עולם הקומיקס. אסטריקס, הקומיקס האירופאי הפופולרי ביותר בכל הזמנים, קיבל כותבים חדשים.
הספר הראשון של צמד הכותבים החדש היה נחמד (ביקורת). האמנות מעולה, אם כי חסרה את המגע המבריק של אלברט אודרזו, הצייר המקורי. הכתיבה נחמדה, אבל בטח שלא ברמת הקומדיה הגאונית של רנה גוסיני, הכותב המקורי.
עברו שנתיים. בספר החדש שיצא עכשיו, Asterix and the Missing Scroll, יש אמנות קצת יותר טובה (ממש ברמה של אסטריקס המקורי) וכתיבה קצת יותר חמודה.
התוצאה? חמודה, משעשעת, אבל מבחינת גאוניות קומדיה ועלילה, זה לא מתקרב לקרסולי אסטריקס המקורי.
העלילה מתחילה כשיוליוס קיסר כותב את הספר מלחמות הגאלים. יוליוס, איש עקרונות גאה, כולל בספר פרק 'איך הפסדתי לכפר הברברים הגאלי' (של אסטריקס). כשהעורך שלו רואה את זה הוא מתפלץ. 'השתגעת?!' הוא אומר לקיסר, 'אל תודה בכאלה דברים. תוריד את הפרק. מי ידע על ההפסד לגאלים?'.
רק שמישהו ידע. אחד הקלדנים עושה אה-לה-סנודן ובורח באישון הלילה עם הפרק הגנוז. הוא מגניב אותו לעיתונאי גאלי חובב סקופים. האחרון מביא את הספר לכפר של אסטריקס, ומופתע לגלות שלהללו לא איכפת אפילו קצת אם יוליוס קיסר מודה שהוא הפסיד להם או לא.
זה נסיון ברור לדבר על wikileaks, צנזורה ועידן ההדלפות המודרני. אתם יודעים, נושאים בכלל לא לעוסים שיש המון דברים חדשים לומר עליהם.
אבל זה בסדר. גם גוסיני דיבר על נושאים פופולריים של זמנו. רק שגוסיני לקח אותם לדיון כללי על נפש האדם: אם גוסיני היה מתעסק ב-wikileaks, הוא היה כותב סיפור על סודות בחבר'ה, ועל הטבע האנושי לנסות לגלות אותם.
אצל ז'אן איב פרי הסיפור מועבר בחן של רואה חשבון: יש מדליף. הרומאים מנסים לתפוס אותו. הם לא מצליחים. נגמר הסיפור. ברקע אסטריקס עושה דברים מצחיקים שבכלל לא קשורים לעלילה.
ז'אן איב פרי מתמקד בבדיחות. לכן, בכל מה שקשור לחיי הכפר ההומוריסטיים באקספוזיציה, הרמה זהה לגוסיני.
אבל בעלילה חכמה? בדמויות זכירות? אין שום קשר לכתיבה המקורית של גוסיני. וזה היה הייחוד של אסטריקס. קומיקסים מצחיקים יש בשפע. קומיקסים חכמים? מעט מאד.
האלמנט השני של אסטריקס, הוא האמנות עצמה. שם אין תלונות. התמונה הזאת, למשל, פשוט עשתה לי טוב בלב.
כשהגיבורים יוצאים מהכפר, ודידיה קונרד משתחרר ממסורות הציור של אודרזו, המצב אפילו משתפר. תראו את הפאנל הזה למשל:
איזה יופי, לא?
הכותב המקורי של אסטריקס, גוסיני, נפטר לפני שנים רבות. את צוות הכותבים החדש בחר הצייר אודרזו.
לכן לא פלא שהצייר החדש, לא רק משתווה לאודרזו, אלא אולי אפילו עולה עליו. אבל כשזה בא לכתיבה, אודרזו – לא איש של מילים – בחר בכותב קומי מוכשר, אבל לא בסטריקן.
מה שקיבלנו זו סדרת ספרים חדשה חמודה של אסטריקס. אני בכיף אמשיך לקרוא הספרים הבאים של הצמד. הם חמודים וכיפיים. רק שאסטריקס, זה לא.
[Asterix and the Missing Scroll – ז'אן איב פרי ודידייה קונרד (אמזון
אבא שלי בתור בלגי גאה נוהג לצטט הרבה את המשפט הזה של יוליוס קיסר, אבל כמובן שרק את החצי הראשון 😉
(אבל רגעים ספורים אח"כ ההסטריון שבו גובר על הפטריוט הבלגי שבו והא גם מזכיר את המקור לציטוט ואת החצי השני שלו…)
שימחת אותי עם הסיפור הזה.
יפה
אסטריקס זה הסידרה הכי יפה שאני מכיר