המדף הז'אנרי: The Human Division – ג'ון סקלאזי (מלחמת האדם הזקן #5)

קראתי את The Human Division, ומחשבה יחידה עברה בראשי: איזה רב אמן הוא ג'ון סקאלזי.

אני לא רוצה להטעות אתכם או משהו: The Human Division הוא לא יצירת מופת. הוא ספר טוב מאד וממש כיפי ותו לו. הוא לא ישנה את חייכם, ולא יהיה ספר השנה שלכם. רק קריאה מהנה.

רק שבתוך כל הכיף הזה, ג'ון סקאלזי מספר מליון סיפורים קטנים, עם מלנתלפים דמויות. כל סיפור מרתק. כל דמות כתובה היטב.

זאת יכולה כתיבת יוצאת דופן. לא רק למד"ב, אלא לכל ז'אנר. אז אומר שוב: איזה רב אמן הוא ג'ון סקאלזי.

The Human Division הוא הספר החמישי בסדרת מלחמת האדם הזקן. הסדרה ש"עשתה" את סקאלזי (הספר הראשון בה, מלחמת האדם הזקן, נבחר לספר הטוב ביותר במילניום הנוכחי במשאל לוקוס).

לא יהיו ספויילרים לסדרה בביקורת. אז תקראו בכיף, אולי אצליח להסיבר לכם למה ג'ון סקאלזי הוא רב אמן של כתיבה ספרותית.

[הספר באמזון]

יש סופרים, רוב הסופרים בעצם, שאוהבים לחזור על עצמם. יצא ספר ביכורים מוצלח? אז השני יהיה אותו הסגנון עם שינויים מינימליים. ואתם יודעים מה? אם לא קוראים לכם במקרה "סר טרי פראצ'ט", רוב הסיכויים שתתחילו לשעמם החל מהספר השלישי. לפעמים אפילו בשני.

ג'ון סקאלזי לא שייך לסוגה הזאת.

סקאלזי עובר מאופרת חלל שנונה, לפרודית מד"ב מטורללת (חולצות אדומות הנהדר), ומשם לספר מחווה Feel Good לספר מסיקסטיז (Fuzzy Nation הנהדר לא פחות).

לפעמים זה נכשל לו. נגיד, כשהוא מנסה לכתוב ספר לנוער מנקודת מבט נשית (סיפורה של זואי, הרביעי במלחמת האדם הזקן). או כשהוא כותב ספר חקירה משטרתית בכיכובו של סייבורג (Lock in המשמים). אבל ככה זה בחיים. לפעמים מצליחים, לפעמים נכשלים – העיקר תמיד להמשיך לנסות ולגוון.

כשסקאלזי בא לכתוב את The Human Division, הוא החליט לא לכתוב רומן רגיל. נופ. הוא החליט לכתוב סדרת טלוויזיה בצורת ספר.

מה זה אומר? כל שבוע פירסם סקאלזי פרק אחד מהספר. לכל פרק יש סיפור משלו (לפעמים עם דמויות משלו). כל פרק בספר מקביל לפרק של סדרת טלוויזיה. בסופו של דבר, את 13 הפרקים הוא איגד לספר אחד, והקורא מקבל בעצם את העונה כולה.

לא התלהבתי נורא מהקונספט כששמעתי עליו: זה נשמע כמו גימיק מארץ הגימיקים. מה גם שאני לא מת על סיפורים קצרים, אלא אם כן אסימוב או טד צ'יאנג כתבו אותם.

אבל מה לעשות, זה פשוט עובד. למרות שכל פרק מספר סיפור אחר לגמרי, אין אפילו פרק אחד רע בספר.

לקראת הסוף, הפרקים מתחברים, והסיפור נעשה דומה יותר לרומן. אבל עד אז כבר די התרגלתי לקונספט, והיה חבל לי לאבד אותו.

העלילה, אגב, מספרת את סיפורו של צוות דיפלומטים. הם לא באמת הצוות המוצלח ביותר בייקום, וגם לא השלישי המוצלח ביותר. לכן מדביקים אותם בעיקר לכל מיני משימות סוג ד' (שבדרך נס מתגלות כמשימות הכי חשובות בייקום).

חלק מהמשימות הן אקשן טהור. סקאלזי מסוגל לעשות אקשן מצויין ממשימה יבשה של חיפוש קופסא שחורה. חלקן מגוחכות כל כך שהן פשוט כיף אחד גדול (למי שקרא: זאת עם הפרח והכלב). חלקן מרגשות ומספרות את סיפור הרקע של חלק מהדמויות. חלקן סתם מצמררות.

סקאלזי מנסה להיות מצחיק ושנון ברוב הספרים שלו. The Human Division הוא אחד משיאי השנינות של סקאלזי. איך אני יודע את זה? כי אני נוהג לסמן קטעים בזמן הקריאה, וב-The Human Division סימנתי 16 קטעים עם ההערה lol (לצעירים בקהל: ככה נהגו לכתוב 'חחח' בניינטיז).

סדרת מלחמת האדם הזקן היא הדבר הכי לא אחיד ברמתו בעולם. הספר הראשון בה מדהים. הספר השני משמים. הספר השלישי מצוין. הספר הרביעי זזזזזזזזז.

The Human Division, הספר החמישי, הזניק את הסדרה שוב למעלה. אם נשווה אותו לעונות של סדרות, אז הוא מושווה לעונה מוצלחת של צ'אק או של Supernatural. כיף עשוי היטב חסר עמוק.

ספר ההמשך ל-The Human Division כבר יצא (סקאלזי קורא לו "העונה השנייה"). הסיבה היחידה שאני לא רץ לקרוא אותו עכשיו, היא שאני אוהב לשמור ספרים כיפיים לימים קשים.

[The Human Division – ג'ון סקאלזי (אמזון). 512 עמודים. 2013]