סיפורי פשע וגניבת תיקים בברלין #4

[המשך לזה, לזה ולזה]

ארוחת ערב שבוע שעבר הופסקה ע"י דפיקה רמה בדלת.

שני שוטרים עמדו בפתח. 'ערב טוב' הם אמרו לבעל הדירה, וסיפרו ששני אנשים בדיוק חיבלו לו באוטו, עם מקלות, אבנים אגרופים ובעיטות. הם ברחו בדיוק כשהניידת הגיע, והמשטרה לא הצליחה לתפוס אותם.

זה קרה ב-Lankwitz, רובע די עשיר וסתמי של ברלין. סביר שהתוקפים היו בני-נוער שיכורים. זה לא סיפור טיפוסי לאיזור.

אי אפשר ללמוד ממנו המון.

[מקור. CC]

אבל הנה משהו שכן אפשר ללמוד ממנו:

מייל מהאוניברסיטה: 'גנבים בקפיטריה!' אמרה הכותרת. 'התקבלו דיווחים רבים על גניבת תיקים וארנקים! נא להיזהר'. זה סימפטום לכך שכייסות הפכה למכה באיזור שלי בברלין.

עדות א': חבר קנה כרטיסי רכבת במכונה בקוטבוסר טור. איך שהוא קונה, הגיעו כמה אנשים עם עלונים ודחפו לו אותם לפנים באסרטיביות. עומדים ממש ממש קרוב אליו בזמן שהוא מנסה להתעלם.

פתאום הוא הרגיש כף יד נכנסת לו לכיס. 'היי!' הוא צעק, והגנבים התפזרו תוך רגע. הוא בחור גדול. לא הסוג שאתה רוצה להתעסק איתו.

עדות ב': כמה ימים מאוחר יותר, חבר אחר (תייר) עבר את גשר Oberbaum ליד תחנת Warschau. שלושה בחורים ניגשו אליו, ושאלו אם יוכל לצלם אותם. הוא הסכים.

אחרי התמונה הם התחילו לספר לו את סיפור חייהם. הם פליטים, ועברו דרך נורא קשה, וממש טוב להם להיות בגרמניה, וככה וככה, כשהכל מלווה בנגיעות קטנות וחיבוקים.

פתאום הם אמרו, 'טוב, חייבים לזוז!' ועפו משם. חמש דקות מאוחר יותר הוא גילה שהארנק שלו נעלם יחד איתם.

עדות ג': יום אחרי זה, ידידה, ששמעה על הסיפור הזה, עבר ב-Kottbusser Tor. חבורה ביקשה שתצלם אותם, והיא התעלמה והמשיכה ללכת. אבל הם הלכו קצת אחריה, אחד מהם שם יד על התחת שלה, ואחד אחר ניסה למשוך לה את התיק. היא התחילה לרוץ וברחה משם.

השיא הגיע שבוע מאוחר יותר, וזה הדבר העיקרי עליו רציתי לכתוב.

—————————

יש לי מכרה, מהסוג שמתנייד לכל מקום באופניים. היא רוכבת לאט מאד. בצד האחורי של האופניים יש לה סל, והיא שמה בו את התיק שלה.

כך קרה שיום אחד, בעודה מדוושת בקוטבוסר טור, היא פתאום הרגישה משיכה באופניים. היא הסתכלה אחורה, וראתה מישהו מנסה לגנוב את התיק. היא התנערה בצורה אינסטנקטיבית, נפלה מהאופניים, ועד שהסתובבה הוא כבר נעלם. לפחות התיק נשאר איתה.

כמה ימים אחרי זה, בעודה רוכבת בגרליצר פארק המפורסם, שוב הרגישה משיכה. היא הסתובבה, וראתה חבורה של שלושה אנשים מנסים לקחת את התיק. היא צעקה 'תעופו מפה!', והם עזבו את התיק והתחילו ללכת.

רק שהפעם היא לא ויתרה להם.

היא הורידה את הקסדה ומעיל הרכיבה שלה, קשרה את האופניים והחלה לעקוב אחריהם. בלי הבגדים האלה יהיה קשה להם לזהות אותה.

באותה הזמן היא התקשרה למשטרה, שהודיעה, 'אנחנו כבר באים!'.

היא המשיכה לעקוב אחרי הגנבים, וכל הזמן הייתה עם השוטרים בקשר.

הגנבים נכנסו לתחנת רכבת, והידידה – אחריהם. 'בואו מהר!' היא האיצה בשוטרים, הם עומדים לעלות על רכבת. היא עמדה לידם על הרציף, ועקבה אחרי השניות עד שהרכבת באה. שוקלת אם לעלות על הקרון יחד איתם או לא. כי זה כבר יהיה קצת סרט הוליוודי.

דקה לפני שהגיע הרכבת, הגיעו השוטרים לרציף. הם עצרו את החבורה, ולקחו אותם לניידת.

אחרי זה הם הושיבו את הידידה בניידת, ודרך זכוכית חד כיוונית ביקשו ממנה לזהות את האנשים. היא עשתה את זה, האנשים הכחישו בכל תוקף את ההאשמות, והמשטרה נאלצה לשחרר אותם. מילה של הידידה מול מילה שלהם, וגם ככה שום דבר לא נגנב.

הידידה נורא התעצבנה, למרות שהמשטרה צדקה כמובן. 'אולי כדאי שלא תשימי את התיק בסל' יעץ לה השוטר.

מה שהיא כמובן לא עשתה. כך שאם אתם רואים עכשיו בחורה עם אופניים ותיק בסל מאחורה, תיזהרו קצת. היא מאד מאד עירנית לגניבות!