יומיות 25.12.2015: קמפיין מימון למשחק קופסא בעברית, מקבילת הקוד הפתוח למריו, ההיסטוריה של הפנטזיה האפית, עשרת הרובוטים המגניבים של 2015 ועוד
בערב חג המולד בברלין, יצאתי לפאב.
רוב הפאבים היו או סגורים או ריקים. בסוף מצאנו אחד מלא יחסית. היו בו כשלושים גברים, שעישנו סיגריות, שתו בירה או דיסקסו דקויות של הקוראן. מסתבר שזה מה שמוצאים בברלין בערב חג המולד.
לינקים: 'פרש משחקים' מריצים קמפיין מימון המונים למשחק קופסא חדש, ועכשיו אני עומד לשכנע את כול-כם להשתתף בו. גם בגלל שהמארגנים הם ידידי הבלוג, וגם בגלל שאני אוהב את הרוח היצירתית הגיקית של משחקי חברה מודרניים, ומת על חברות קטנות כמו 'פרש'.
למשחק בקמפיין המדובר קוראים 'נדל"ן בקטן', ולי אישית הוא מזכיר גירסא מודרנית למונופול (בגלל הנדל"ן, אתם יודעים). תקראו את הפרטים המלאים באתר הקמפיין. אפשר להשתתף בכל סכום מ-5 שקלים ועד 1000. וכן, אלף ש"ח הוא הסכום שאני ממליץ.
בעולם הגדול (קרי: ברלין), משחקי חברה מודרניים זה טרנד של ממש. עם אלפי משחקים צבעוניים ויצירתיים, אנשים שמארגנים ערבי משחקים או פסטיבלים ובתי קפה\פאבים שמתמחים במשחקי חברה. למה? כי מונופול וריסק זה קצת פאסה, וכיום יש המוני משחקים מוצלחים יותר.
בישראל בינתיים משחקי חברה הם מיני-טרנד של גיקים. אני יודע את בגלל שכל החברים הישראליים שלי מזמינים אותי בלי הרף לערבי משחקים, או הולכים לכאלה.
פרש מתרגמים משחקי חברה מודרניים לעברית. כי אתם יודעים, לא כולם שולטים באנגלית שוטף, ובטח לא בני נוער או ילדים. 'נדל"ן בקטן' מתאים לילדים בגיל 8+. אבל מומלץ לשקול אותו גם אם אתם מבוגרים.
תמונה: הכלב-רובוט המפורסם של בוסטון דיינמיק סוחב את המזחלת של סנטה.
חבר'ה מ-ETH בציריך בנו, קחו נשימה, קונסולת משחקי side scroller שבה שמונה שחקנים משחקים במשחק שמוקרן ב-360 מעלות.
עכשיו, הרי אין סיכוי שהבנתם את המשפט הזה, נכון? זה בסדר, גם אני לא הבנתי כשקראתי בהתחלה. לכן יש וידאו שמסביר אותו.
אם נתעלם מהטון היבש שם, והסופרלטיבים חסרי התוכן ("חזינו בטווח חדש של דינמיקות חברתיות כאשר זרים שיתפו פעולה וצחקו ביחד בזמן משחק" – רק על המשפט הזה הייתי פוסל להם את המאמר), זה די מגניב:
הסתיימה סדרת הפוסטים על ההיסטוריה של הפנטזיה האפית של The Wert Zone. יש בה 34 פרקים. קראתי את כולם בבת אחת השבוע – והם מרתקים.
—————————
למעריצי נינטנדו יש את מריו. לאנשי הקוד הפתוח יש את Tux. טוקס הוא גירסת הקוד הפתוח של מריו. הדמות נראית קצת שונה, השלבים אחרים – אבל העיקרון אותו עיקרון.
השבוע, לראשונה אחרי עשור(!), יצאה גירסא חדשה של טוקס. ממש בזמן לחג המולד. היא מחכה לכם שתורידו ותתקינו אותה חינם, עם גרסאות לחלונות, מקינטוש ולינוקס.
לא מספיק לכם? יש גם Super Tux Kart.
—————————
אני שם פה את הזרקור על פוסט *מבריק* של צ'רלס סטרוס. הוא מפרק לגורמים את ז'אנר הפנטזיה, מצביע על תת-הז'אנרים שלו ומגדיר אותם, ואז מצביע על רשימת הרעות החולות שלהם. נהדר.
—————————
עוד רשימות מוזרות של הדברים הכי טובים של השנה:
– עשרת ספרי המדע הטובים ביותר.
– הגיימרים(??) הכי טובים של 2015.
– סיכום שנת 2015 במשחקי מחשב של סקס(???).
– עשרת קפסולות הזמן הכי טובות שנפתחו ב-2015(????).
– עשרת הרובוטים המוזרים, מפחידים ומגניבים של 2015. בלי סימני שאלה, כי זה אחלה נושא.
קראתי את הפוסט של צ'ארלס סטרוס, ולמרות שאני מסכים כם חלק מהביקורת שלו, היא נראית לי מאוד פוליטית – אם אני רוצה לכתוב על אבירים ומלכים בלי להתייחס לאיכרים, אז אסור? הסיפור בהכרח לא טוב?
דבר שני, חלק גדול מהביקורת שלו סובל בדיוק מאותו חוסר מחקר שהוא מזהיר ממנו. למשל, בסיפורת מהתקופה איכרים מתוארים כטיפשים במיוחד, וגם אם תלך יותר קרוב לזמננו, למשל למארק טווין, לא תראה תיאורים של איכרים מבריקים בדרך כלל.
אולי פספסתי את הקטע שאתה מדבר עליו, אבל נראה לי שהוא מתעצבן מזה שאנשים כותבים איכרים טיפשים (לא מזה שאנשים כותבים על אבירים בלי להזכיר איכרים). אני לא יודע לאיזה סיפורת מהתקופה של ימי הביניים אתה מתכוון (דון קישוט? שייקספיר?), אבל לי קשה מאד לקבוע אם איכרים בימי הביניים היו טיפשים או לא.
אני מאמין שאיכרים פעם היו עניים לא משכילים – שזה משהו נורא שונה מטיפשי. וכשסופר פנטזיה מתאר 'פשוטי העם' כבורים, זה קצת צורם, וגם אולי חסר טעם, לא? מה זה נותן?