המדף הז'אנרי: Terms of Enlistment – מרקו קלוס (Frontlines, ספר ראשון)

Terms of Enlistment הוא ספר מד"ב מלחמתי עם אקשן בלתי פוסק. ספר *ההמשך* שלו (Lines of Departure) קיבל מועמדות להוגו שנה שעברה בעקבות הקמפיין של הפאפיז ומנהיגם, Vox Day.

מרקו קלוס, אגב, ויתר על הכבוד מפוקפק של מועמדות מטעם הפאפיז, ופרש מהפרס. המחליף שלו ברשימה, Three Body Problem המשיך וזכה בהוגו, וגם יככב פה במועדון הקריאה עוד שבוע.

בתור מחקר לקראת כתיבת הביקורת, סיכנתי נפשי וסרתי לבלוג של Vox Day המרושע כדי לקרוא את הביקורת שלו על Terms of Enlistment. אני לא נוהג לחלק כתרים, אבל ה-Vox Day הזה הוא שוביניסט גזען שממש נהנה לשחק את תפקיד הנבל של קהילת המדב"פ. לא מאמינים לי? חפשו בגוגל ציטוטים נבחרים שלו.

העניין הוא ש-Terms of Enlistment הוא לא ספר שמרן או שוביניסט. אז מה Vox Day מצא בו?

הוא מתחיל את הפוסט שלו עם ביקורת חזקה על הליברליות יתר של הספר (נשים לוחמות רחמנא לצלן), ורק בסוף מגלה מה הוא אהב ברומן: את הרומנטיקה. הרומנטיקה!!! עד שקראתי את הביקורת שלו בכלל שכחתי שיש רומנטיקה בספר הזה, ואני סיימתי לקרוא אותו לפני שבוע, mind you. ביזאר.

לדעתי? Terms of Enlistment הוא מד"ב מלחמתי שהולך בצעדים המאד ברורים של גברים בחלל של היינליין ומלחמת האדם הזקן של סקאלזי – רק פחות טוב ובלי טיפת מקוריות.

מצד שני, הוא כתוב בצורה מאד מקצועית ויעילה. בגלל שאני אוהב מד"ב מלחמתי, והיות ואין המון מד"ב מלחמתי לא-גרוע, די נהניתי ממנו.

ספרי קרבות חי"ר עתידניים זה כוס התה שלכם? אם בא לכם משהו "קליל" לכמה ימים? תשקלו אותו כמועמד.

[הספר באמזון]

אנדרו גרייסון הוא נער סטנדרטי עם שם סטנדרטי בעתיד דיסוטופי סטנדרטי בו כולם עניים ואין מספיק אוכל בעולם. כדי לקבל ארוחה איכותית, הוא מתגייס לצבא. כי כידוע, האוכל הטוב ביותר בישראל מוגש במטבח במחנה צריפים.

אחרי שאנדרו מסיים לאכול, הוא מגלה שמצפים ממנו להתאמן קשה. ואז גם להילחם באזרחים בכל מיני סמטאות עוני ברחבי כדור הארץ (אלוהים יודע למה). אנדרו קצת מאוכזב; הוא חלם לטוס להילחם בחלל. אבל די מהר הוא מגלה את מה שכל שחקן GTA יודע מזמן: לירות לאזרחים בפרצוף זה כיף גדול, והעבודה סבבה בתכל'ס.

מה אתם חושבים על הפיסקה הבאה?

"שלושה אנשים קופצים עלי מהסמטה עם נפצים. הקסדה החכמה זיהתה את הצללים שלהם ברגע שקמו, ויריתי קרסי לייזר ישירות לחזה של כל אחד מהם. נשכבתי על רצפת הסמטה, מנסה לאתר את שאר חברי היחידה שלי.

פיצוץ אדיר נשמע מאחורי. 'נפגעתי!', צעק ג'ונסון בקשר, אבל לפני שאני עוזר לו חייבים לנטרל את האיום. הקסדה שלי מחשבת לאחורה את המסלולים של הפיצוצים. הם הגיעו מחלון בקצה גורד השחקים. אני מוצא מטיל טילים, ויורה שני ראשי נפץ ישירות לתוך החלון. צעקות נשמעות ואנשים נופלים ממנו. אני…"

לא, זה לא ציטוט מהספר, אלא סתם משהו שחירבשתי הרגע. וואי, איזה כיף לכתוב את השטויות האלה. אתם נהנים מכאלה פסקאות? התמזל מזלכם! כל החצי הראשון של Terms of Enlistment הוא אורגזמת קרב אחת גדולה.

החצי הראשון של הספר משתמש בכל קלישאת מד"ב מלחמתי קיימת. קרבות בין טירונים בחדר האוכל. גברים ונשים נלחמים, מתקלחים ביחד וישנים ביחד. סרנית קשוחה כמו יהלום וגיבור עם כשרון יוצא דופן לאסטרטגיית חי"ר.

בחצי השני, הספר פתאום משתנה. זה לא שהוא הופך לדובוני איכפת לי בחלל או משהו כזה, אבל במקום מלחמות קלישאתיות חסרות פואנטה, יש פתאום תעלומת חלל ביזארית שנותנת לספר קיק.

אפשר לצחוק על הקלישאתיות של Terms of Enlistment עד מחר. אנדרו הזה, למשל, הוא גיבור דיקט חסר אופי, הנאומים של המפקדים נכנסים לכל מלכודת קלישאתית אפשרית בהנאה רבה, וכל הקרבות האלה מרגישים מטופשים מתישהו.

מצד שני, הספר באמת כתוב טוב ויעיל. ומה לעשות, היה די כיף לסיים איתו את היום ברוגע כזה במשך כמה ימים.

אז למרות הקלישאתיות, ולמרות שאין לי שום סופרלטיב מיוחד לזרוק עליו, Terms of Enlistment הוא ספר חביב. אני מתכוון לקרוא את ההמשך שלו, ולו רק בתור הצדעה למרקו קלוס, שהחליט לזרוק לפח בגלל אידיאלים את המועמדות לפרס המד"ב היוקרתי ביותר שיש.

[Terms of Enlistment (אמזון). 347 עמודים, 2013]