ביטים של ברלין 2016: האי האדום. סקאווט, פאב ופיסת היסטוריה ברלינאית בת 150 שנה

וואי וואי וואי, איזו פיסת היסטוריה ברלינאית אני מביא לכם היום.

בואו נתחיל מתכל'ס, לאלו חסרי הסבלנות: Rote Insel, האי האדום, הוא שכונה, סקוואט ופאב. כן כן, כולם באותו שם. מי אמר שלגרמנים אין דמיון? הוא כנראה צדק, וזאת עדות לכך.

הגיבור שלנו הוא הפאב של הסקוואט (בשכונה). הוא ממוקם באמצע שום מקום מבחינה תיירותית, עם דלת בלי סימן או שם וחייבים לצלצל כדי שיפתחו לכם. יש בו טיפוסים שמילה 'מחוספסים' מרגישה חלק לעומתם.

בכמה שעות שהייתי שם, הספקתי לדבר עם בחור שחי שש שנים ביער בברלין. כולל בחורף, בשלג. הוא ישן עם מעיל ומסיכת סקי. מישהו אחר סיפר לי על רחוב ערבי בברלין, שאם נכנסים אליו ולא מדברים ערבית אז דוקרים אותך. הוא רצה שאבוא איתו לשם. ואז פרצה תגרה בין מישהי שחשבה שמישהו אחר עשה סימן פשיסטי עם היד (והוא חשב שמגרד לו באף).

בימי שישי יש שם ערב פיצה, ובימי שני ארוחה. זה די רחוק מהמרכז, ואם אתם מחפשים מקום מגניב עם אנשים טרנדיים, זה לא בשבילכם. מצד שני, אם אתם אמיצים, ובמצב רוח לדבר, תרביצו ביקור.

[דלת הכניסה למקום. מקור. CC]

עכשיו: היסטוריה.

האי האדום הוא לא באמת אי. הוא איזור שתחום מכל צדדיו בפסי רכבת, ודי מנותק מהשכונות שסובבות אותו. הדרך היחידה להגיע אליו היא ע"י מעבר על גשר – ועל כן: אי.

ההיסטוריה של האיזור הפצפון הזה איכשהו תמיד תפסה כותרות בגרמניה. החל מאיחוד המדינה ב-1871.

בהתחלה, חצי מהאיזור היה בשליטת הצבא הפרוסי, בעוד שהחצי השני היה שייך לאנשי שמאל מובהקים (על כן: אדום).

ב-1901 נולדה באי מרלין דיטריך. במלחמת העולם השניה, בגלל שהוא כל כך מנותק משאר השכונות, הוא שרד כמעט בלי שום נזק את הפצצות בעלות הברית. זאת אחת הסיבות שיש לו מראה וניחוח מיוחד עד היום.

ב-1981, בזמן "מלחמת הדירות" במערב גרמניה, כשבכל מקום נפתחו סקוואטים לא חוקיים, נפתח הסקוואט והפאב 'האי האדום'.

ב-2016 ניימן ביקר בו. וכתב ביקורת.

[האי האדום. Mansteinstr. 10. לא מצאתי את שעות הפתיחה המדויקות. קשה למצוא את דלת הכניסה. היא בערך השלישית משמאל אם עומדים עם הפנים לבניין. עצה שלי? תקשיבו טוב מאיפה באה מוזיקה, תנסו לצלצל בפעמון, ומקסימום תשאלו מישהו ברחוב]