נגנז בגנזך 13.03.16: המשוגעים החדשים, חוטפי הזמן שלכם, אומנות על אוניות, שיר על מכונת כביסה, חילול קודש ועוד ועוד

[נגנז בגנזך הוא טור שבועי שאוסף פוסטים ישראליים מהשבוע החולף. הוא נכתב בעזרת פורטל הבלוגים העבריים, גנזך הרשת. תעשו לבלוג לייק בפייסבוק]

הערת הכותבת: אני לא אובייקטיבית, אבל הפעם היה לי מעניין במיוחד לכתוב ולקרוא עבור הטור השמיני. אפילו סיימתי אותו מוקדם מהדד ליין.

זה לא בהכרח קשור לזה שהייתי חולה השבוע, והיה לי הרבה זמן פנוי בעיקר לקרוא ולאכול מרק (אני עדיין חושדת בדוקטור כחולה זירו. אפילו שהאינטראקציה היחידה שלנו היא תחלופת מיילים בודדים).

באחד הימים כבר מיציתי את הבטלה הזו וחשבתי לצאת החוצה כי אמרו לי "שיש יום יפה בחוץ" אז שיחקתי קצת פולאאוט 4 🙂

אל תהיו חולים בלי רשימת קריאה, מוזיקה חדשה ומתכון למרק. המלצות משלכם בתגובות.

1. במרחב הווירטואלי אוהבים לציין ימים מיוחדים ואירועים בינלאומיים. לכל דבר יש תאריך מיוחד, שאנו מציינים אך ורק בתאריך זה. אבל אני סוטה מהנושא..

ניצן פינקו, בבלוג קולומבוס, כותבת נהדר ומשלבת מוזיקה עם יום האישה הבינלאומי, כמה זמרות שהשאירו חותם ושיר פורץ דרך על מכונת כביסה.

2. הפוסט של אהוד מימון תפס אותי. למה? כי קראתי את הספר 'השלישי' לא מזמן, ואת הספר 'הדרך לעין חרוד' אני מחפשת זמן רב ללא הצלחה. ספרים העוסקים בעתיד דיסטופי זה אחד הז'אנרים האהובים עלי. בייחוד אם זורקים לשם משיחיות, נבואות אפוקליפטיות וקצת תאולוגיה.

3. יהונתן קלינגר בשני פוסטים מעניינים.

האחד בעקבות מקרה וייז והחיילים שטעו בדרך.

השני בנושא חירות באינטרנט בעזרת פרויקט שנקרא זירונט. הפרויקט מאפשר לבנות אתרים אנונימיים ולכן אין למי להגיש את צו בית המשפט במקרים של ניסיונות סגירה. המטרה היא להילחם בפגיעה בחופש וזכויות הפרט, אבל כמו כל דבר גם לרעיון הזה יש צד אפל.

4. בילדותי ביליתי זמן לא מבוטל על סיפוני האוניות של חברת 'צים'. הפלגות של חודשיים למזרח הרחוק ואפילו ארבעה חודשים עד אוסטרליה. במבט לאחור סיפון אוניה זה גן השעשועים הכי מרתק, מעשיר ומאתגר שיכול להיות לילדה קטנה. אני לא אצליח לפרט את ההשפעות של ילדות כזו בפסקה קצרה, אבל זה נותן רקע לפרויקט אומנות המדהים הזה ולמה הוא נשמע לי אדיר.

וכן, מחר הייתי אורזת תיק ועולה על ה'צים סינגפור' או 'צים אילת' עם או בלי שכר אמנים.

5. מסתבר ששעמום זה נושא לא משעמם בכלל לכתיבה. זוכרים את השבוע הכי משעמם ברשת שחגגנו לפני כמה שבועות? פוסט נוסף על השלכות השעמום ומה הוא גורם לנו לעשות.

6. זו לא שיטה לעבוד עליכם, פשוט מדובר בלינקים מעניינים מאותו בלוג ולכן שני פוסטים במחיר אחד.

בראשון, תומר שלוש עוסק באשמת הקורבן בנושא אופניים חשמליים (איזה שינוי מרענן?). כרוכבת אופניים (רגילים!) שנמנעת כמיטב יכולתה מרכיבה על הכביש, אין לי ספק שתרבות הרכיבה בישראל צריכה להתמסד. האשמה היא לא רק ברוכבים (צעירים וערסים ככול שיהיו), אלא צורך אמיתי בבניית שבילי אופניים מסודרים, חינוך לרכיבה בטוחה וארגון של Critical Mass בכדי שדברים יתחילו לזוז.

השתתפתי ב-critical mass בהמבורג עם אחותי וזו הייתה חוויה הזויה, כואבת וכיפית להפליא (ייתכן והחום הגבוה שהיה לי היה מרכיב משמעותי בכך).

הפוסט השני די מתכתב עם הראשון ושואל מה יש בין עירוניות לפוליטיקה.

7. פרויקט חביב שמשלב את הספרים שגדלנו עליהם עם החיים שלנו עכשיו. רק שהילד מ"הילד הזה הוא אני" הפך לעבד מודרני.

שילוב לא רע של רוח הספר המקורי עם סיטואציות בוגרות שעדיין מסתירות ילדותיות. הקפה הראשון של הבוקר, מיילים ללא הקובץ, הדיאטה המשרדית וכמובן שתמיד הלקוח אשם.

8. 'חוטפי הזמן' זה ביטוי קצת מעצבן שמתקשר לסדנאות מוטיבציה והעצמה אישית, וגם קצת מזכיר לי את 'פלישת חוטפי הגופות'. בראיון הבא מאתר כלכליסט, בחור בשם טריסטן האריס מנסה להסביר שמישהו עומד מאחורי כל חוטפי הזמן הדיגיטליים האלו, ואולי מישהו צריך לקחת אחריות על נושא.

האריס עומד בראש ארגון שנקרא Time Well Spent. מטרתו היא להוציא אותנו מהמערה שהיא פייסבוק ועוזריה, ולגרום לנו להיות יותר מודעים לניצול הזמן שלנו או בזבוזו. המלחמה והפחד מנושא הפרטיות בעולם הסייבר, צירפו אליהם אלמנט של זמן. וזמן הוא לכל הדעות, משאב די יקר שכולנו משלמים מרצון או שלא.

9. אי אפשר בלי משהו "קצר" מאלכסון. אני לא חושבת שהיה טור שלא הופיע בו לינק מהאתר הנפלא הזה. הפעם אנחנו מרחיבים את המחשבה על התרסה בטיפול פסיכיאטרי וההגדרות המשתנות של סכיזופרניה. משום מה התחלה של המאמר קצת חלשה, אבל אל תוותרו.

זה מדהים לחשוב שבתקופות שונות בהיסטוריה נקבעו ההגדרות והחולים במחלות נפש בהתאם לפוליטיקה המקומית. לרוב אלו מתנגדי השלטון שפשוט נזרקו לכלא.

הסקירה במאמר מזכירה לנו שהייתה תקופה בה היו אלו נשים לבנות בורגניות, שמשום מה הפסיקו לתפקד בצורה "נורמלית". בהמשך הפכו הסכיזופרנים למתנגדי השלטון בברית המועצות ומשם לסין הקומוניסטית. גם השחורים בארצות הברית בתקופת העבדות היו כאלה, ובשנות ה-70 ההומוסקסואלים נכנסו למשבצת הזו כמחלת נפש.

בעצם כל מי שמתישהו קרא תיגר על הנורמה המקובלת (לאותו זמן, כן?) נחשב למשוגע. זו שאלה מהותית "מי מטורף?" כמו בכל נושא חובה לבדוק מי שואל אותה ומה האינטרסים שלו. אז מי המטורפים של ימינו?

1. קבוצת תמיכה לרובוטים עם קארי פישר (כן, זו פרסומת…).

2. הרבה צילומי צלליות יפים מסרטים.

3. אני לא מבינה הרבה במוזיקה אבל אם מישהו טרח לעשות את זה כנראה שיש לכך סיבה טובה.

4. רשימת של 25 סרטי מדע בדיוני הכי טובים למאה הזו. יש לי להשלים 8 סרטים מהרשימה, כמה לכם?

5. סוג של קידמה במשפחת סימפסון.

6. יש אנשים (חלקם קרובי משפחה שלי…) שיראו בקאבר הזה ל-Space Oddity חילול קודש אבל  אני כנראה קצת מאוהבת בבחורה הזו אז לא אכפת לי 🙂