הכרזת מועדון קריאה מועד ה – 1 ביוני 2016: The Aeronaut's Windlass – ג'ים בוצ'ר
חדשות מרגשות: הספר שהצטרף לרשימת הקריאה של המועדון כבר תורגם לעברית! הוא הספר הראשון של הוצאת נובה שיצא זה הרגע חם-חם מהתנור.
הנה הרשימה המעודכנת. אחרי התמונה נציג את הספר של המפגש הבא.
א. 1 ביוני 2016: The Aeronaut's Windlass – ג'ים בוצ'ר [אמזון
ב. 1 באוגוסט 2016: Welcome to Night Vale – ג'פרי קרנור וג'וזף פינק [אמזון
ג. 1 באוקטובר 2016: חייו של טאו – ווסלי צ'ו [הוצאת נובה] [אמזון]. 366 עמודים בעברית. 2013. בעולם בו חייזרים ובני אנוש עובדים ביחד, מה קורה לחייזר שמחליף מארח אנושי: מסוכן חשאי מצטיין, למתכנת אסייאתי מרושל ועצלן? ספר כיפי מלא אקשן. הוצאת נובה של דידי חנוך הימרה עליו להתחיל את ליין הספרים שלה. זוכה פרס קמבל (קטגוריה בטקס ההוגו לסופרים חדשים).
אני חייב להוריד את זה מהלב: התרגום המילולי של The Aeronaut's Windlass הוא 'ארכובת הטייס'. האם זו הדוגמא הטובה ביותר אי פעם ל'זה נשמע יותר טוב באנגלית'? יש מצב.
עכשיו לגבי הביקורת. ג'ים בוצ'ר הוא המחבר של סדרת הארי דרזן המאד (מאד מאד מאד) פופולרית [ביקורת]. כמה פופולרית? יש לי איזה ארבעה חברים מיינסטרימיים לגמרי שמעריצים אותה.
רק שחובבי הפנטזיה הכבדים, קרי: אני, מסתכלים על סדרת דרזדן בעין עקומה. לראיה: עד שנה שעברה היה לבוצ'ר קייס לתואר 'סופר הפנטזיה הפופולרי ביותר שמעולם לא היה מועמד להוגו" (בקטגורית הרומן). את המועמדות שנה שעברה הוא קיבל רק בזכות קמפיין של הפאפיז. חבר'ה מרושעים באופן כללי שלשם שינוי התפלק להם מעשה צודק.
למה החובבים הכבדים לא מעריכים את בוצ'ר? התשובה פשוטה: כי עם כמה שסדרת דרזדן מגניבה וכיפית, היא גם לא חדשנית. היא עובדת לפי כל כללי הפנטזיה האורבנית – ופשוט עושה את זה יותר טוב מהשאר.
בניגוד לפנטזיה האורבנית, עם אלפי הספרים שלה (בלי הגזמה), אין המון ספרי סטימפאנק. זה ז'אנר על עולם שלא גילה את הנפט והאלקטרוניקה. והאנרגיה היחידה היא מנועי קיטור ומנגנונים מכניים. תחשבו מלחמות ספינות ומחשבי ענק עם גלגלי שיניים.
סטימפאנק ז'אנר שעדיין מחכה ליצירת המופת הספרותית שתגדיר אותו (יש כמה בקומיקס ואנימציה). יש הטוענים שצ'רי פריסט כבר עשתה את זה עם Boneshaker, אבל אני לא התחברתי אליו.
ואז יצא שנה שעברה The Aeronaut's Windlass ופתאום נפל לי האסימון: בוצ'ר תפור על הסטימפאנק. פשוט תפור! סטימפאנק הוא ז'אנר שכל-כולו מגניבות, וג'ים בוצ'ר כותב דמויות, מקומות ואירועים מגניבים. סטימפאנק הוא ז'אנר בו צריך לנטוע תמונה של מקום מרהיב בעיני הקורא, וג'ים בוצ'ר יודע לתאר במילים פשוטות מקומות מרהיבים.
כבר בעמודים הראשונים של The Aeronaut's Windlass יש דו קרב מרהיב בין ספינות קיטור אוויריות. אם הבנתי נכון תמצאו שם גם נסיכות לוחמות ופיראטיים. מגניייייייייב.
אני לא מצפה מ-The Aeronaut's Windlass להיות ספר עמוק שיחכים אותי. אני כן מצפה ממנו להיות ספר הסטימפאנק הראשון שמצליח למנף את הפוטנציאל של הז'אנר בשבילי. האם הוא יצליח? נגלה עוד חודש וחצי במפגש המועדון.
סיכום המפגש הקודם: במפגש הקודם של המועדון דיברנו על עקורה של נעמי נוביק. הוא ספר מקסים שמתנהל יותר כאגדה מאשר כספר פנטזיה אמין. מי שלא אוהב אגדות מודרניות, כמו ארני, לא התלהב ממנו. מי שאוהב יותר אמינות בסיפורים שלו, כמוני, התלהב רק מחצי ממנו. אבל שאר האנשים אהבו אותו בתור ממתק קריאה. בשורה התחתונה: דרקון הוד מלכותה של אותה הסופרת עדיין ספר עדיף בהרבה לטעמי.
אני באמת לא מבין את ההתלהבות מג׳ים בוצ׳ר – הוא פשוט כותב שבלוני ומאוד (מאוד מאוד מאוד) צפוי.
כי הוא כיפי ומגניב ברמה אחת מעל כל שאר האנשים שמנסים להיות כיפיים ומגניבים.