המדף הז'אנרי: The Fold – פיטר קלינס

סיכום של 60 האחוזים הראשונים של The Fold הוא: ואוו! איזה כיף זה היה! ואוו!.

סיכום של 40 האחוזים האחרונים של The Fold הוא: wtf?

הסבר הסיכומים הוא: במשך 60 אחוזים מהספר, The Fold עושה הכל נכון. הוא מציג עלילת מד"ב בלשית מרתקת, עם בלש שהוא אחד הטובים שנתקלתי בהם בז'אנר. לא יכולתי להניח את הספר מהיד.

רק שאיפושהו במהלך הספר, הטון משתנה. העלילה הבלשית העדינה הופכת לסיפור מפלצות שלא היה מבייש אף ספר פנטזיה אורבנית. wtf אה, wtf?

הבנתי שאם קוראים את הספר הקודם של הסופר, 14 (The Fold הוא סוג של המשך שלו, אבל אי אפשר לומר למה בלי לספיילר), החלק השני של הספר נעשה הרבה יותר הגיוני.

אני לא קראתי את 14, אז הנה דעתי לגבי The Fold בפני עצמו: ספר עם חלק ראשון מדהים, חלק שני מוזר, ושורה תחתונה של 'אני ממליץ עליו, אבל בזהירות'.

בבית ספר תיכון, אי שם בארה"ב, יושב מייק, האדם החכם ביותר בעולם, ומלמד ספרות. כולם אומרים למייק, 'יש לך כזה פוטנציאל! למה שלא תלך לשנות את העולם?'. אבל הוא מעדיף לשבת ולראות טלוויזיה.

זה מזכיר לי, סליחה על הסטיה מהנושא, משהו שעודד קטש אמר פעם:

כשרון זה חשוב מאוד, אבל להביא לידי ביטוי את הכישרון שלך מצריך עבודה קשה. ובעיניי היכולת לקום בבוקר ולעבוד קשה, זה הכישרון. אני זוכר בסרט 'כנפיים שבורות' שהאמא הגיעה ליום הורים ואמרו לילד שם ש'חבל, יש לך פוטנציאל שלא תממש'. אז הילד ענה 'איך בכלל אפשר לא לממש את הפוטנציאל שלך?'. זה המשפט שסגר לי את הפינה, שהוריד לי את האסימון. אם יש שחקן שיכול לקלוע לסל כל זריקה, אבל הוא לא יקום כל בוקר להתאמן, זה הפוטנציאל שלו".

יום אחד מגיע לעיירה החבר הכי טוב של מייק. הוא, בשיא המקריות, מנהל סוכנות מחקר ממשלתית סודית שהיא המקום המושלם לעבודה לאנשים (הכי) חכמים (בעולם).

החוקר משכנע את מייק בנופת צופים להזיז-את-התחת-שלו-מהכורסא, ולבוא לעבוד על הפרוייקט הכי מרגש של האנושות אי פעם: טלפורציה.

לפני שמייק מספיק לומר, 'עזוב אותי, יש פרק חדש של Game of thrones', הוא מוצא עצמו חוקר סיפור בלשי בקבוצת המחקר (המתוסבכת) של הטלפורציה.

יש כמה סיבות שהסיפור הזה מרתק.

אחת היא שמייק תותח על. אולי זה כי הוא פשוט בחור מגניב בגאוניות הצנועה שלו, ואולי זה כי יש לי פטיש לדמות 'האדם הכי חכם בעולם' (ד"ש ל-Barry Ween).

סיבה שניה היא שזה מד"ב אמיתי. רעיון פשוט שהסופר חשב עליו לעומק. רוצים הוכחה? לכו לקרוא את מה שפיטר קלינס כתב בעצמו על הספר. באמת, לכו.

<מחכה שתחזרו>

חזרתם? יופי. אז בטח שמתם לב שפיטר קלינס הוא בומבה של סופר. הסגנון שלו מהודק, ומשלב בקלות בין הומור לכתיבה מושחזת. עוד סיבה לספר מוצלח.

אילולא שינוי הטון באמצע הספר, מספר בלשי לספר מד"ב הרפתקאות-מפלצות, היה The Fold ספר מושלם (מבחינת ההנאה, לא העומק).

עם זאת, למרות השינוי, הטעם שיש לי ממנו עדיין מתוק. זה בגלל שהחלק הראשון כל כך מוצלח, ובגלל שהכתיבה כל כך מהנה עד שאפילו החלק השני "נסבל".

זה הספר הראשון של קלינס שקראתי. אני לא בטוח אם אמשיך מפה ל-14 המדובר, או שאגש לסדרת Ex-heroes ה"מפורסמת" שלו. אבל אני כן בטוח שאמשיך לקרוא עוד ספרים שלו. עד כדי כך אהבתי את סגנון הכתיבה.

[The Fold – פיטר קלינס (אמזון), 368 עמודים, 2015]

[14 ו-The Fold יצאו שניהם בעברית שנה הבאה בהוצאת יניב]