יומיות 19.04.2017: סוד קסמו של האימייל, מועמדי הוגו 2017, אילון מוסק ושתלי המוח, מגהמן ועוד
בראשון שני נחגג פסחא בוורשה. מסתבר שוורשה בפסחא זה כמו מאה שערים ביום כיפור. כזה יובש בחיים לא ראיתי.
לינקים: בא לי לדבר על אימייל בהשראת כתבה חדשה.
מדהים שאימייל עדיין קיים. בעולם בו יש צ'אט ופייסבוק, וטוויטר ואינסטגרם, או וואטסאפ וקבוצות שיחה – בשביל מה צריך אימייל? אימייל מסורבל ולא נוח. אין לאימייל פיצ'רים בסיסיים real-time ו-shared document. הייתם מצפים שאימייל ימות.
מצד שני, גם הייתם מצפים שהרדיו ימות לאחר המצאת הטלוויזיה, ואחרי זה לאחר המצאת האינטרנט. אבל הרדיו עוד פה, ולא נראה לי שהוא עומד ללכת לשום מקום.
לפעמים פשטות היא כוח.
<עוד על אימייל אחרי התמונה>
תמונה: אנימטורים לוקחים יצירות עם דמיון של ילדים ומוסיפים להם גימור של מבוגרים.
ציו
סיימנו לרדת על אימייל? נדמה לי שכן. הנה נקודות החוזקה שלו.
אימייל הוא פשוט. הוא מורכב מהודעה ומען וזהו. זה לא כמו צ'אט; לא צריך להוסיף רשימת חברים, ולא יודעים אם ההודעה התקבלה או לא. זה לא פייסבוק או טוויטר, לא צריך לפתוח חשבון ולקשט אותו. מען והודעה. פשטות זה כוח.
אימייל הוא גם רב-תכליתי. אפשר לכתוב בו הודעות ארוכות, סיפורים או דברים רשמיים. אפשר להשתמש בו כדי להעביר תמונות, או אפילו כמו בצ'אט, עם הודעות קצרות. אפשר לפתוח קבוצות אימייל ורשימות תפוצה, ואז הוא הופך לפורום. פשטות מובילה לרב-תכליתיות.
אימייל מקושר בתודעה לתרבות ישנה. תרבות איטית והפוכה ממה שיש כיום. תרבות של הודעות ארוכות ודיונים רציניים. אתם לא תשלחו הודעה לדיקן האוניברסיטה בוואטסאפ. אתם תשלחו לו אימיל. זאת בחירה תרבותית.
אימייל, וזה הכי חשוב לדעתי, לא-ריכוזי. כשאתם שולחים אימייל, זה לא משנה לכם אם הנמען רשום בגוגל, יאהו, נטוויז'ן או ספק אימייל נידח מאיי שלמה. אימייל כל כך לא ריכוזי, ש*כל* אחד יכול להרים שרת אימייל בבית. זה אפילו לא נורא יקר, וזה יעבוד בדיוק כמו אימייל יוקרתי של ג'ימייל.
החוסר-ריכוזיות של האימייל היא שריד של האינטרנט הישן של פעם. יש עוד כל מיני שירותים לא-ריכוזיים דומים: שירותי שמות אתרים נגיד או אפילו האינטרנט עצמה.
בעולם מושלם גם הטכנולוגיות החדשות יותר של האינטרנט, כמו צ'אטים, היו נעשים באותה הצורה. אבל הטכנולוגיות החדשות הומצאו בשלב בו חברות הענק כבר שלטו באינטרנט. והן דאגו שכדי לשוחח עם חבר מפייסבוק תהיו חייבים להיות רשומים בפייסבוק, ולא תוכלו לעשות את זה מגוגל – או חס וחלילה – משרת צ'אט שיושב אצלכם בבית.
יש מיזמים שמנסים להפוך את הצ'אט למודל מבוזר של אימייל. Xmpp או Matrix (מומלץ). יש מיזמים שמנסים להפוך רשתות חברתיות למודל מבוזר של אימייל: Diaspora נגיד. ביטקוין לקח את מודל האימייל והתאים אותו למערכת הבנקאית.
יש כל כך הרבה מה ללמוד מאימייל. אני שמח שהוא עוד קיים.
—————————
המועמדים לפרס ההוגו הוכרזו. אנחנו נתייחס פה רק לשתי קטגוריות: הרומן הכי טוב והקטגוריה החדשה: הסדרה הכי טובה.
קטגורית הרומן:
- All the Birds in the Sky by Charlie Jane Anders
- A Closed and Common Orbit by Becky Chambers
- Death’s End by Cixin Liu
- Ninefox Gambit by Yoon Ha Lee
- The Obelisk Gate by N. K. Jemisin
- Too Like the Lightning by Ada Palmer
את כל הספרים קראתי\התחלתי לקרוא והפסקתי\קראתי ספר קודם בסדרה שלהם. לכן צר לי לאמר שלמרות שכל המועמדים ראויים מבחינת איכות, היחיד שמדבר אלי הוא The Obelisk Gate.
מסתבר שאני לא כזה איכותי מבחינה ספרותית.
קטגורית הסדרה:
- The Craft Sequence by Max Gladstone
- The Expanse by James S.A. Corey
- The October Daye Books by Seanan McGuire
- The Peter Grant / Rivers of London series by Ben Aaronovitch
- The Temeraire series by Naomi Novik
- The Vorkosigan Saga by Lois McMaster Bujold
פה זה כבר סיפור שונה לגמרי. ראשית, סדרת The Expanse היא סדרת המד"ב האהובה עלי בעשור האחרון, למרות שהיא שטחית למדי (אבל היא כל כך כיף שאני סולח לה).
גם The Temeraire היא סדרה אדירה, כלומר, ע"פ הספר הראשון המצוין שלה שקראתי (דרקון הוד מלכותה, מומלץ).
The Vorkosigan Saga, למרות שמעולם לא התחברתי אליה, נחשבת לאחת מסדרות המד"ב הטובות ועטורות הפרסים אי פעם. יש מצב לא רע שהיא תזכה.
אחרון, הספר הראשון של Rivers of London שקראתי היה חביב מינוס ולא המשכתי הלאה, אבל אני יודע שהבריטים עפים עליו כאילו אין מחר – כי הוא מצחיק ובריטים אוהבים דאחקות.
מה שמשאיר לנו שתי סדרות שמעולם לא ניסיתי. The Craft Sequence של מקס גלאדסטון, וסדרת October Daye של מי-שהייתה-אהובת הבלוג שינן מקגייר (בזכות טרילוגיית NewsFlesh האדירה), אבל אז כתבה את טרילוגית פרזיט והפכה אותי לדי סקפטי לגביה. October Daye היא הסדרה הראשונה שמקגייר כתבה, אם אינני טועה. ראוי לבדוק אותה בהקדם.
—————————
The red keep מ-Game of Thrones בלגו. אני רוצה אחד כזה.
—————————
מגה-מן מגיע לקרטון נטוורקס בדמות סדרת אנימציה. יאי!
—————————
לא מספיק לאילון מוסק לנסות לכבוש את החלל או להעביר את כדור הארץ לאנרגיה ירוקה – עכשיו הוא פותח חברה לשתלי מוח. אני לא צוחק עליכם.
הראשון של גלדסטון תורגם בנובה. ישלו הרבה בעיות, אבל העולם שם כל כך הלהיב אותי שדי ברור לי שאקרא גם את השני (בעיקר אם יתורגם כי למי יש זמן).
ידעתי את זה ושכחתי:-) אחלה, אולי אקרא אותו בעברית אפילו.
כו, כן, תקרא את מת ברובו!! אני חשבתי שהוא מושלם 🙂
גם אני חשבתי שהוא מושלם בהתחלה. אחר כך צפו בעיות, אבל הוא עדיין מצוין בעיני. וכאמור, העולם מדהים ואני רוצה עוד ממנו.
וניימן, יש לך בלוג. זה שידעת לא אומר שאני לא אספר על זה לאנשים שהם לא אתה ואולי לא ידעו 😝
All the Birds in the Sky
פנטזיה, מד"ב, רומנטיקה, לא מבזבז זמן, נהדר
+
The Vorkosigan Saga
למקרה שסופרים פה קולות.
התחלתי עם All the Birds in the Sky ולא מתתי על הסגנון הסוריאליסטי שלו. מצד שני, אני מודה שלא נתתי לו מספיק צ'אנס. אשתדל לחזור אליו בהזדמנות.
גם אני שמחה על קיומו של האימייל. למעשה כתבתי היום אחד ארוך כזה לאחת משתי חברויות חשובות בחיי שלמרות כל אמצעי התקשורת האפשריים האחרים לגישור על הפער בין היבשות השונות שלנו, אנחנו ממשיכות לקיים אותן באימייל כבר שנים. לוקח לכל אחת מאיתנו זמן רב לכתוב, לעתים חודשים, אבל כל מייל משמעותי. טוב, אנחנו מדורות אחרים…
הייתי שמח אם היית מוסיף עוד כמה מילים או קישורים לענייני הצ'ט, כמו אימייל, שכתבת.
וזה – בנושא שדשת בו בעבר – לא יודע אם מחדש לך – http://www.investigate-europe.eu/en/munich-limux-and-the-planned-return-to-microsoft/
אבל זה ממילא בלוג/אתר ששווה להכיר.
ואין כמו אימייל – בתכלס. יותר מסודר. ומאחר ונאלצתי לצורכי עבודה לפתוח עכשיו חשבון בג'ימייל ולעבוד דרכו – זה סיוט, כל המשכי המיילים הללו. זה לא אימייל ישן וטוב
ופה – באותו הנושא, מאותו האתר
אבל באיטליה
http://www.investigate-europe.eu/en/rome-is-pushing-for-the-use-of-open-source-video/