על קו הרכבת וורשה-ברלין

סוף הקרון האחרון ברכבת בין ברלין לוורשה תמיד ריק. אני יושב שם אפילו אם היקצו לי מקום שמור בחלק אחר של הרכבת.

הסיבה לכך פשוטה: חברת הרכבות הפולנית הקצתה לזאת הגרמנית למכור כרטיסים לחצי הקרון האחרון. אבל כמעט רק פולנים נוסעים על קו ורשה-ברלין. אפילו חלק מהגרמנים רוכשים את הכרטיס בפולין, כי זה יותר זול.  חצי הקרון של חברת הרכבות הגרמנית נשאר יתום.

אני מתרווח על ספסל  שלם, שם אוזניות ופותח ספר.

הרכבת נוסעת ברעש.
צ'וק צ'וק צ'וק צ'וק צ'וק צ'וק צ'וק צ'וק.

זאת הפעם הרביעית שלי על קו ברלין-ורשה תוך שישה ימים, ופעם אינספור בחצי שנה האחרונה.

בתחילה הייתי מגיע על בסיס קבוע. למרות שמעשית אני מתגורר בוורשה, רשמית הדירה והעסק בברלין. היה צריך להיפגש עם השותף כדי לקדם עניינים.

לאחרונה העניינים התייצבו. יש לנו שני לקוחות, פניות מגופים שונים, והביקורים בברלין הפכו לחוויה דחוסה של כמה שיותר פגישות בכמה שפחות זמן.

—————————

אני מכיר את שגרת הנסיעה בעל פה:

את הכרטיסים בודקים שלוש פעמים: פעם בגרמניה, פעם לפני פוזנן, ופעם אחרי – כשהכרטיסן מתחלף.

במעבר הגבול, בצד הגרמני, עוצרים לחמש דקות כדי להחליף קטר (נראה לי).

בצד הפולני עולים שוטרים פולניים מפחידים ומחפשים פליטים. אם יש לי זקן הם יבדקו אותו (ואז יהנהנו כשיראו את תעודת תושב גרמניה בדרכון וימשיכו הלאה). בלי זקן אני נראה מספיק פולני כדי שהם ידלגו עלי.

איפושהו לפני פוזנן יעבור בחור עם עגלה ויציע קפה, תה או מים חינם – על חשבון חברת הרכבת.

בפוזנן עוצרים לעשרים דקות, זה זמן טוב לרוץ לקנות סנדוויץ'.

יש חיבור אינטרנט מוצלח רוב הדרך, ואפשר לנצל את זה לעבודה. אבל רוב הזמן אני מעדיף לקרוא ספר בשקט. בנסיעה אחת קראתי כמה עשרות חוברות קומיקס של Saga. היה נהדר.

—————————

יש נסיעות בהן פולשים זרים לחצי הקרון הנטוש שלי. אז אני נזכר שפעם הייתי אדם חברותי, ומתחיל לדבר איתם.

אחד מהם, למשל, כל כך הזכיר את בן דוד שלי במראה שלקח לי זמן לשכנע עצמי שהוא לא. הוא הגיע לברלין לעבודה – וגם כדי לברוח מהחברה שלו. הוא היה שתוי, היה לו תיק התעמלות מלא בבירות. דיברנו בפולנית והוא נתן לי בקבוק בירה.

אחד אחר, בחור גדול אך עדין עם חיוך טוב לב, סיפר שהוא נוסע לברלין כדי לחזור ישר לוורשה. לפני שבועיים הוא יצא לחופשה בפלמה עם המשפחה. הם נסעו עם האוטו לברלין, עלו על טיסה לפלמה, ותיכננו לחזור באותה הצורה. אבל הטיסה חזרה בוטלה, ובמקום לקנות כרטיס חלופי לברלין, הם מצאו אחד זול ישר לבית בוורשה. אז עכשיו הוא נוסע לאסוף את האוטו.

—————————

אני תמיד מרגיש לא נוח כששואלים אותי מה שלומי. כי השאלה מתכוונת לחתך בחיים, לנקודת זמן ספציפית. אבל אנחנו לא חפץ דומם, אנחנו תהליך. ונסיעות הרכבת וורשה-ברלין התכופות ממחישות את תהליך המעבר בין הערים עבורי.