המדף הז'אנרי: כל לב הוא דלת (Every Heart a Doorway) – שונן מגווייר

כל לב הוא דלת זכה בפרס ההוגו ב-2017. קטגוריה: הנובלה הטובה ביותר.

זאת ההפתעה הכי קטנה בעולם אם קראתם את הנובלה. "כל לב הוא דלת" הוא המועמד המושלם להוגו ב-2017:

– הוא ספר עמוס רבדים.
– הוא מתעסק ב-millenials (צעירים שגדלו במילניום הנוכחי) וזהות מגדרית.
– יש לו גם אמירות חזקות על עולם ספרות הפנטזיה עצמה.

את כל זה מתבלת הנובלה בתעלומת רוצח סדרתי. לא התעלומה הכי מותחת בעולם, אבל היא מצילה את הנובלה מלהיות "סתם ספר חכם, איטי ומשעמם".

שונן מגווייר היא סופרת מעולה (טרילוגיית NewsFlesh, ספר ראשון, שני, שלישי), היא מוציאה המון ספרים, ויש לה גם נפילות מזדמנות (פרזיט הפושר וסימביוזה הנוראי).

"כל לב הוא דלת" הוא לא זה ולא זה. הוא נובלה קטנה ואינטיליגנטית.

זאת יצירה שיש הרבה מה לקחת ממנה הלאה. היא לא קצבית ומותחת. היא כן ספר איכות טוב. אם יש סיבה לאני לא "מתלהב" ממנה עד הסוף, שזה שהיא נובלה. אני אוהב רומנים ארוכים.

ילדים נעלמים, אתה יודעים איך זה עובד.

הם נכנסים לתוך ארון, נופלים למחילת הארנב או הולכים לאיבוד ביער, והופ, הם נמצאים פתאום בארץ אחרת.

לפעמים זאת ארץ פלאות מטורללת, לפעמים נרניה הקסומה. לפעמים ארץ פיות ולפעמים עולם ימי ביניים קודר.

בסופו של דבר הילדים תמיד שבים הבייתה. תמיד. רק שהם כבר לא אותו הדבר. הם ראו דברים.

זה השלב בו הם נשלחים למעון של גברת ווסט. מרכז גמילה לילדים שנפלו לארצות מופלאות וחזרו הבייתה.

כל לב הוא דלת עושה המון דברים ב-173 העמודים שלו. את זה שכל ילד הגיע מארץ פנטזיה אחרת, הוא מנצל לדיון על תיאורית ספרות פנטזיה. בין השאר הוא גם מנצל את הבדל הארצות בשביל לעסוק בדיוני מגדר ולהט"ב. רוב הזמן הוא עושה את זה מבריק. לעיתים, בעיקר כשלסופרת נורא חשוב שידעו את דעתה, הוא צועק את זה חזק וברור מדי.

בשנתיים האחרונות זוכות לתשומת לב הרבה יותר נובלות מפעם. זה שילוב של מדיניות של הוצאת Tor עם שינויים טכנולוגיים חדשים. הרבה עברו לקרוא ספרים דיגיטליים, שם יותר נוח להוציא נובלות מאשר בפורמט מודפס. כולם גם התרגלו לקרוא דברים קצרים בגלל עידן האינטרנט.

בשנים קודמות בקושי שמעתי על הנובלה שזכתה בהוגו. השנה, לא רק שכל לב הוא דלת הוזכר תחת כל עץ רענן, גם שתי נובלות אחרות התברגו לרשימת הזוכים של Goodread. למשל Home ו-All Systems Red.

אישית אני לא מת על הטרנד. פשוט כי אני אוהב ספרים – וכמה שיותר ארוכים עם כמה שיותר כרכים. אני מעדיף את המדב"פ שלי obese.

בנובלות קל יותר להעביר רעיונות יצירתיים. אי אפשר היה להרחיב את כל לב הוא דלת, ספר שכוחו בסמליותו, לרומן.

מצד שני, בגלל מספר העמודים הקצר, גם קשה להיקשר לדמויות.

אז כן, אהבתי את כל לב הוא דלת. וכן, אני חושב שהוא ספר אינטיליגנטי והוא יצירתי. אבל לא אהבתי את כל לב הוא דלת ברמה של להישאר עד 4 בלילה בשביל לסיים לקרוא אותו. נדירות הנובלות שישאירו אותי ער לתוך הלילה בשבילן, וזה לא רק בגלל שקוראים אותן מהר.

בסופו של יום, אני פה לא רק כדי להחכים, אלא גם כדי להישאב לתוך הספר. לשכוח את העולם, להיות לא אחראי ולישון שעתיים בלילה, לקרוא עד שיכאבו העיניים, כי אני לא יכול להניח את הספר מהיד.

זאת חוויה, שעד היום הייתה לי רק מרומנים ארוכים.

בונוס. בעמוד הספר ב-Goodread מופיע שאלה, לאיזה טווח גילאים מתאים הספר? ותראו תשובתו של מי מתנוססת ראשונה? של דידי חנוך מהוצאת נובה.

[כל לב הוא דלת (אמזון), 173 עמודים, 2016]