המדף הז'אנרי: Hope and Red – ג'ון סקוברון

גירסה קצרה: Hope and Red הוא ספר פנטזיה מצוין ברוח של טרילוגיית קוטל המלכים של פטריק רות'פוס, וסדרת Gentleman Bastards (שקריו של לוק לאמורה) של סקוט לינץ'.

מבחינת כיף, הוא לא מתעלה לרמת מלאכת המחשבת של שני הסדרות שהוזכרו. מבחינת בניית עולם ואמירות חברתיות הוא כנראה מתעלה עליהם.

קריאה מומלצת לחובבי פנטזיה שמחפשים סדרה חדשה טובה.

גירסה חופרת: הנה מסתיימת לה שנת 2017, והיא הייתה כנראה השנה הרועשת בהיסטוריה.

אני לא מתכוון לרעש פיזי, למרות שגם שם כנראה 2017 מנצחת, אלא לרעש ציבורי. אירועים ב-2017 גדולים יותר, אמוציונליים יותר, ומוציא את התגובות הכי קולניות בהיסטוריה מהציבור.

זה בגלל שהאינטרנט הגדילה את מספר הקולות. אם פעם היינו שומעים פחות מעשר דעות – ברדיו, עיתון, טלוויזיה, כנסת – כיום המספר הפך לעשר דעות בדקה.

מעבר לבלבול שזה יוצר, זה גם יוצר בעיה. כי אדם כבר לא יכול שיהיה לו קול יחודי. כל מה שאמרתם נאמר כבר קודם, על ידי עשרות אנשים שונים ברשת. להביע דעה כיום שקול ללהצביע בבחירות. כנראה שיש לזה השפעה, אבל צריך יכולת יוצאת דופן לנתח את התמונה הגדולה כדי לראות אותה.

אז בשביל להבליט את הדעה שלהם, אנשים מתחילים לצעוק. פיגורטיבית, לא מילולית. הם מקצינים את הדעה.

כבר לא מספיק לאמר שאתם נגד משהו. צריך לציין שאתם מזועזעים. חייבים להסביר, במילים חזקות, עד כמה מזועזעים. צריך לקרוא לעונש, לעשות לינץ' רשת, לקרוא לתגובה חזקה ולא פרופורציונלית ולהוסיף המון סימני קריאה. אחרת הדעה לא תתבלט. לא ב-2017.

התופעה הזאת נראית גם בספרים, בעיקר ספרי מדע בדיוני ופנטזיה מודרניים. ז'אנרים בהם הנושאים החמים הם פמיניזם, להט"בים ו-diversification.

אם בעבר קיבלנו בז'אנרים האלה ספרים נהדרים ועדינים כמו צד שמאל של החושך או שפת אם. כיום אנחנו מקבלים ספרים שכוללים, בעדינות של פיל בחנות חרסינה, משפטים שמצהירים,  בישירות ובתיקוף, את הדעות (החיוביות) שלהם. בלי עדינות, בלי סאבטקסט. כמו טקסט פוליטי של תלמידי תיכון.

לפני שתגיבו בזעם: זאת הקצנה כמובן של המציאות. אבל זאת תופעה שראיתי בכמה ספרים מדוברים בשנים האחרונות. בלי לנקוב שמות, כי זאת לא המטרה.

Hope and Red עושה את זה אחרת.

הספר עוסק בכל הנושאים שציינתי. פמיניזם, גזענות וטרנסקסואליות. אבל זה לא עיקר הספר. או לפחות, זה נעשה בצורה כל כך עדינה שאם זה עיקר הספר, לא שמתי לב לכך.

זאתת הדרך הנכונה לגרום לקידום הנושאים האלה לשיטתי. בחברה מתקדמת, הנושאים הללו משולבים בספרים בצורה טבעית. בלי לצעוק כמה זה בסדר. בלי לתת הרגשה שהדמויות האלה מיוחדות או שונות מכל דמות אחרת.

מלבד זאת? Hope and Red ספר פנטזיה מצוין. כיפי, סוחף, מורכב ועם דמויות נהדרות. לא מופתי, בעיקר כי העלילה נדושה מדי, אבל קריאה מומלצת לחובבי הפנטזיה בקהל.

רד הוא נער רחוב צעיר בשכונת עוני. עיניו אדומות, זכר לסם שאימו הייתה מכורה אליו. רד גנב מצטיין, שמנהיג כנופיית גנבי רחוב זוטרה באומץ. אויביו העיקריים הם ראשי כנופיות הפשע המקומיות, וקוסמי האימפריה הרשמיים.

הופ נולדה בכפר קטן. כל תושבי הכפר נטבחו ע"י קוסמי האימפריה. הופ נשבעה לנקום בהם. בסבר פנים רציני של נערה שמעולם לא שמעה בדיחה מוצלחת, היא רודפת אחרי החלום.

הופ פוגשת את רד. הם מבינים ישר שיש להם אויב משותף, ומתחילים לזמום נקמה במין סוג קומדיה-פשע מוזרה.

במבט הראשון נראה הופ ורד כמו העתקה מלאת חיבה של פטריק רות'פוס וסקוט לינץ'. רד הוא לוק לאמורה פוגש את קוותה, והופ היא.. אהמ, הופ היא..

ופה בא ההבדל. כי כשמנסים להשוות את הופ למישהי מהספרים שהזכרתי, מבינים פתאום שכל הגיבורים הראשיים בספרים שהזכרתי הם גברים.

ב-Hope and Red זה הרבה יותר סימטרי.

למעשה, הופ אנד רד מאד סימטרי. כל הדמויות שלוחמות הן נשים. כל הדמויות שטובות בדברים אחרים, כמו גניבה או ספנות, הן גברים.

אבל הספר לא מדגיש את זה או משהו. הוא לא צועק "יש פה נשים שיודעות להילחם!", אלא פשוט בונה נשים, עם סיפור רקע מאד אמין, שיודעות להילחם כי לשם סיפור הרקע הוביל אותן.

כמעט כל דבר מיוחד שהסיפור עושה, הוא עושה בלי רעש וצלצולים. למשל, על פי רוב בספרות קוסמים מתמחים בלשלוט בחוקי הטבע. פה הקוסמים כמעט בלעדית שולטים בביולוגיה. הדגש על הקסם הביולוגי כל כך חזק, שכמעט מפתה להכריז ז'אנר חדש בשם Bio-magic Fantasy.

Hope and Red הוא ספר שנכתב במלאכת מחשבת. הוא מסתיר רבדים בכל אלמנט של בניית העולם. העלילה שלו היא בית ספר לכתיבת ספרי פנטזיה. שזורה סיפורים קטנים, סיפור גדול של הספר, וסיפור גדול של כל הסדרה.

וזה אולי ההבל העיקרי בין Hope and Red לבין טרילוגיית קוטל המלכים של פטריק רות'פוס, וסדרת Gentleman Bastards. הוא משוייף מדי. ומשוייף, כשזה בא לסיפור, גם אומר צפוי מדי.

הסיפורים הגדולים ביותר לא משוייפים עד הסוף. הם תמיד שברו משהו, כדי להיכנס לקאנון. לא יוצרים יצירת מופת אם מצייתים לכל חוקי הספרות.

אבל זאת תלונה קטנה. Hope and Red הוא ספר מצוין, שמתחיל סדרת פנטזיה שאני כבר מצפה לקרוא את ההמשך שלה.

[Hope and Red – ג'ון סקוברון (אמזון). 480 עמודים, 2016]