המדף הז'אנרי: All Our Wrong Todays – אלאן מסטאי

פרדריק פול (שער, סף האירוע, יותר מאדם) אמר פעם:

"מדע בדיוני טוב, צריך לחזות לא רק את המכונית, אלא גם את פקק התנועה."

לא חוכמה לחזות רק את פלאי הטכנולוגיה; צריך גם לזהות את תחלואי הטכנולוגיה.

בעשורים הראשונים של המדע הבדיוני הייתה תנועה, נדמה לי שוולט דיסני היה ממוביליה, שחזתה עתיד מופלא. עתיד עם מכוניות מעופפות, רובוטים מסבירי פנים ומדרכות נעות.

ב-2018 אנחנו יודעים שזאת הייתה שטות גמורה. האנשים האלה לא לקחו בחשבון הידלדלות משאבים, זיהום אוויר או איכות הסביבה. הם לא חזו את העובדה שמדרכות נעות מובילות להשמנת יתר של האוכלוסיה.

אנחנו חיים בהווה די קודר, בעיקר פוליטית אבל גם טכנולוגית ומבחינת תחזיות לעתיד. אנשים שואלים, "היי, איפה העתיד שהבטיחו לנו?"

זאת הייתה נקודת הפתיחה של בחזרה למחר. זאת גם נקודת הפתיחה של All Our Wrong Todays.

בעצם, יותר מזה, All Our Wrong Todays עונה על השאלה של "מה קרה לעתיד שהבטיחו לנו", והוא עושה זאת בעזרת מסע בזמן וייקומים מקבילים. יאי!

מבחינה רעיונית All Our Wrong Todays הוא ספר נהדר. מקורי מאד. קשה לפספס את מסע בזמן עשוי היטב.

מבחינת ביצוע, יש פה בעיית קלישאתיות מסוימת. כי אלאן מסטאי הוא תסריטאי הוליוודי כבר 15 שנה.

זה גורם לכך שכל דמות שלו מאופיינת עם סיפור רקע מוגזם, ושליש ספר מבוזבז על סיפור רקע של גיבור ראשי בכיין ומעצבן. כמעט יצאתי מדעתי.

All Our Wrong Todays הוא אחד מאהובי הקהל של 2017. הוא זכה במקום מכובד בפרסי Goodread. אני מבין למה: זה ספר מקורי, קצבי ומהנה.

מצד שני, זה גם ספר עם יותר מדי טריקים של קורס תסריטאות הוליוודית, וגיבור שאני ממש לא סובל. הוא מקבל רק 7 בסולם ניימן.

טום חי ב-2016 שאתם חולמים עליה. עם מדרכות נעות ומכוניות מעופפות.

טום גם חי לכאורה את החיים הטובים. אבא של טום הוא המדען המפורסם ביותר בעולם, והאיש שעומד להמציא מסע בזמן.

מצד שני, טום בארן בחור אומלל. חסר כל כשרון, בכיין ומלא רחמים עצמיים. אבא שלו נוד נפוח שלא סובל אותו. טום הוא סוג הטיפוס שמשתמש ברחמים עצמיים כדי להשיג סקס מאקסיות.

יום אחד מתרחשת תאונה, שמערבת את חוסר הכשרון של טום ומכונת המסע בזמן. פתאום טום מוצא עצמו אחראי להרס העולם. הוא הופך את העתיד המושלם לההווה שלנו, שהוא, איך לאמר, meh כזה.

סיפור הרקע, והעלילה שמתפתחת משם נהדרים. יש לא מעט רגעים מצמררים, ולפעמים נדמה לי שזה סיפור רוחות רפאים מסע בזמן. ז'אנרים שיש בהם מן המשותף.

מסטאי משתמש בהמון טריקים של כתיבה. הגיבור שובר את הקיר הרביעי בלי הפסקה, עוצר מדי כמה פרקים כדי לכתוב "פרק סיכום של העלילה עד כה", ובכלל מאד מודע לעצמו.

מה שפחות טוב זה הגיבורי וטון הכתיבה הכללי. הוא דרמטי ובכייני מדי. עלילה כזאת הולכת טוב עם טון הומוריסטי, או טון של אקשן. היא צריכה כיפיות, לא דרמות משפחתיות חסרות פואנטה.

זה ספר הביכורים של מסטאי, וקצת קשה לשפוט אותו בתור כותב רק לאור הספר הזה. לבנות עולם, עלילה הוא יודע. לכתוב מד"ב הוא יודע.

מצד שני, אם הוא יתעקש על להתייחס לדמויות שלו כמו תרגיל כתיבה בספרות, שנה א', יכול להיות שהוא ואני לא נמצא אף פעם שפה משותפת מושלמת. אבל זאת שאלה שהתשובה עליה תינתן רק בספר הבא שלו.

[All Our Wrong Todays – אלאן מסטאי (אמזון). 384 עמודים, 2017]