הספרים המועמדים לפרס ההוגו, שנת 2018

המועמדים לפרסי ההוגו פורסמו. הבלוג לא יכל לעבור על כך בשקט!

הנה שמות הספרים המועמדים לפרס ההוגו, מהדורת 2018, ודעתי הקצרה עליהם. אזהרה: זאת הולכת להיות רשימה יחסית שלילית ומדכדכת. עם כולם הסליחה.

– The Collapsing Empire – ג'ון סקלזי. ספר חדש בסדרה של סקאלזי. הוא התכוון להביא את שיר של קרח ואש לחלל. יש כאלה שחושבים שהוא הצליח, ועל כן ממש נהנו מהסדרה. אני התאכזבתי משהו מהתוצאה הפושרת, ועל כן מאוכזב גם מהמועמדות.

– New York 2140 – קים סטנלי רובינסון. הנה אופציה מעניינת.

בגדול, טרילוגיית מאדים הותיקה של קים סטנלי רובינסון היא אחת האהובות עלי בכל הזמנים. מצד שני, הספר 2312 שהוא פירסם לפני כמה שנים היה טרחני במידה מעייפת, ובקושי שרדתי אותו.

זאת הסיבה שלא ניסיתי אפילו לקרוא את ניו יורק 2140. אבל הוא מועמד, ואולי יצאה הפעם לקים סטנלי רובינסון גם עלילה, ולא סתם שורת השערות על העתיד. אבדוק.

– Provenance – אן לקי. לא אהבתי את יושרה שניונית המהולל של אן לקי, ועל כן לא המשכתי לקרוא את שאר הספרים שלה שמתרחשים באותו העולם. כך יצא שגם את Provenance בטח לא אקרא.

– Raven Stratagem – יון הא לי. את Ninefox Gambit של יון הא לי אהבתי עם הסתייגויות. הוא היה מסקרן, עם עלילה מוצלחת, אבל קשה מדי להבנה ועם כתיבה לא זורמת. Raven Stratagem הוא ההמשך שלו, והספר הראשון לא דירבן אותי מספיק להמשיך לקרוא הלאה.

– Six Wakes – מור לפרטי. אני אחזור פה על עיקר הביקורת: ספר עם רעיון מבריק לסיפור מד"ב בלשי, אבל ביצוע בינוני.

– The Stone Sky – נ.ק ג'מיסין. אולי המועמד הכי מסקרן. הספר שמסיים את הטרילוגיה שהחלה בעונה החמישית. שני הספרים הראשונים בטרילוגיה זכו בהוגו.

תופעה מאד מעניינת קרתה לי עם העונה החמישית. מאד מאד אהבתי את הספר. הוא ספרות מד"ב נהדרת, בדגש על ספרות (וגם על אחלה מד"ב). רק שהוא גם ספר מאד מאד מאד מדכא. כל כך מדכא, שכל פעם שאני ניגש לקרוא את הספר השני בסדרה, אני מפסיק לפני פתיחת העמוד הראשון, כי אין לי כוח עכשיו להיות עצוב.

יש אנשים שמתים על יצירות עצובות. הטרילוגיה הזאת כנראה נועדה בשבילם. אני עוד מקווה מתישהו לסיים את כולה, אבל צריך יום שמש אביבי ושיר שמחה בלב בשביל זה. אחרת אסיים את הספר מנסה להפיג את הכבדות עם בקבוק וודקה.

סיכום: פרס ההוגו הוא תחרות פופולרית עם קהל בוחרים איכותי. זה מביא לכך שיצירות שאפתניות מוצאות עצמן מועמדות להוגו. אבל זה גם מביא למעט גיוון במועמדים.

אני מהמר על זכיה של The Stone Sky השנה, פשוט בגלל האינרציה. אבל אלא אם כן 'ניו יורק 2140' ילהיב אותי, כנראה שלא ממש יהיה איכפת לי מי יזכה.