מועדון הקריאה מפגש 32: מבוך ההשתקפויות – סרגיי לוקיאננקו
[המפגש השלושים ושניים של מועדון הקריאה של הבלוג. פרטים על המועדון ורשימת ספרים עתידיים. הביקורת חפה מספויילרים. התגובות לא – ראו הוזהרתם!]
מבוך ההשתקפויות הוא ספר מדע בדיוני רוסי ישן יפה ונוגה על מציאות מדומה. מאד אהבתי 90% ממנו. קצת פחות אהבתי את הסיום.
בגדול? המלצה חמה לחובבי ספרות רוסים שרוצים ספר מדע בדיוני.
ליתר דיוק, נציין שמבוך ההשתקפויות הוא ספר פנטזיה רוסי. למרות שלא נהוג בבלוג להתעסק בענייני סוגה ספרותיים, במקרה הזה ההגדרה חשובה למען תיאום ציפיות.
על פנוי מבוך ההשתקפויות הוא ספר מדע בדיוני; הרכיבים שלו הם מחשבים, מציאות מדומה והאקרים.
במעשה, הספר משתמש בנושאים הללו כמו שנארניה משתמש ב"ארון". מציאות מדומה היא משהו שמעביר לעולם פנטזיה מקביל, והאקרים הם קוסמים. העולם שמתואר בספר הוא קסם. אין בו קשר לטכנולוגיה.
תוצאה אחת של זה היא שהספר לא התיישן. לו היה זה ספר מד"ב מ-1997 שמדבר על האינטרנט, הוא לא היה רלוונטי היום. אבל מבוך ההשתקפויות הוא לא מד"ב, ולכן הוא "הגיוני" כיום כמו שהוא היה "הגיוני" לפני עשרים שנה.
התוצאה השניה היא שאין במבוך ההשתקפויות אמירות על טכנולוגיה או רעיונות לסטארטאפים עתידיים. הוא כן משתמש בעולם הפנטזיה שלו כדי להעלות אמירות על האנושות.
מבוך ההשתקפויות הוא ספר על בדידות וחברות. על העולם הגלובלי וחברות ענק. ומעבר לכל, מבוך ההשתקפויות הוא ספר רוסי, שבמקרה עוסק בפנטזיה.
לא קל להסביר את הקונספט של הספר. אני אנסה גם להסביר וגם להיות משעשע.
סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. דימיטרי דיבנקו, תוכניתן רוסי עם חיבה למיסטיקה יוצר תוכנה שמאפשרת לו להגיע לשיאים חדשים של מודעות בזמן מדיטציה. הוא שם את זה באתר שלו ושוכח מהעניין.
יום אחד, איזה חבוב אוקראיני מגלה את התוכנה של דיבנקו. הוא מסתכל בה, מושך בכתפיו, ומתחיל לשחק במשחק האהוב עליו: דום. לפתע מוצא את עצמו הבחור האוקראיני *בתוך* המשחק; והוא לא מצליח לצאת! הבחור האוקראיני נאלץ לעשות *בעצמו* את כל שלבי המשחק, ורק לאחר הסיום, חוזר לגוף שלו, מלא חבלות וסריטות.
מה קרה פה? התוכנה של דיבנקו היא סוג של קסם שמאפשר לאנשים להיכנס לתוך אפליקציות מחשב.
מיקרוסופט ו-IBM עפו על הקונספט, ויוצרות את Deeptown. עולם מציאות מדומה שאפשר להיכנס אליו בעזרת התוכנה של דיבנקו. זה נהפך להצלחה היסטרית, וכל האנושות עכשיו מכורה למשחק.
גיבור הסיפור שלנו הוא אדם בעל כשרון מיוחד: הוא יכול להיכנס ולצאת מ-Deeptown מתי שהוא רוצה. בעוד ששאר האנשים חייבים להשתמש ב"דלתות" או לסיים שלב כדי לצאת מהמשחק, גיבור הספר פשוט צועד החוצה מתי שבא לא.
הנוסחא הזאת, של אדם בעל יכולות מיוחדות ששאר האנושות לא נולדה איתן, היא משהו מאד מודרני כיום. קוראים לזה, גיבור על. פנטזיה מאמצת קצת יותר מדי לטעמי את עקרון גיבורי העל הזה. אני מעדיף ספרי פנטזיה "דמוקרטיים", בהם לכל אחד יש סיכוי לעשות קסם.
נמשיך עם העלילה:
יום אחד מתרחש מקרה מוזר. החברה שמנהלת את Deeptown מגלה שיש שם אדם שמעולם לא נכנס למשחק. כלומר, הוא לא נכנס דרך מחשבי החברה, למרות שזאת הדרך היחידה להיכנס. הם פונים לגיבור הספר, שלוקח עצמו את המשימה של לפענח את המצב הבלתי אפשרי.
יש פה כמה אלמנטים מאד קלאסיים של ספרות מדב"פ. האחד הוא לקחת את העולם שלנו, ולהוסיף לו שינוי אחד. במקרה הזה, התוכנה שמאפשרת לאנשים להיכנס לתוך משחקי מחשב. רק שהאלמנט הזה משפיע פה כל כך חזק על העולם, עד כדי שהוא יוצר עולם פנטזיה חדש לגמרי שבקושי דומה לזה שלנו.
האלמנט השני הוא להתחיל את הספר בלהכתיב את חוקי העולם. פה למשל: הדרך היחידה להיכנס לתוך משחק מחשב היא דרך התוכנה. ואז לבסס את העלילה על משהו בלתי אפשרי שמפר את החוק הזה. זה טריק שצ'יינה מייאוויל מאד אוהב לבסס עליו את הספרים שלו.
יש המוני ספרים שבנויים דומה. מה שהופך את מבוך ההשתקפויות לספר מיוחד וטוב אלו שני אלמנטים. האחד היא שהוא כתוב מעולה. השני הוא שזה ספר רוסי.
כל החיים אני מספר שאני אוהב ספרות רוסית. אם כי יש להודות שההכרות שלי עם ספרות רוסית דומה להכרות שהייתה לי בצעירותי עם מדע בדיוני.
אסביר: בתור נער, חשבתי שמד"ב הוא הז'אנר הכי טוב בעולם. ש-90% מספרי המד"ב הם על סף יצירות המופת, ושקשה לכתוב ספר רע בז'אנר הזה.
כיום אני יודע שקוראי העברית מאד מוגנים ע"י הוצאות המד"ב. הבחירה של מה לתרגם נעשית בפינצטה, כי גם ככה להגיע לשורה רווח חיובי זאת משימה כמעט בלתי אפשרי. זה לא ש-90% מספרי המד"ב הם יצירות מופת; זה שהוצאות המד"ב מתרגמות כמעט אך ורק ספרי מד"ב שהם יצירות מופת.
אותו הדבר קרה לי בטח עם התרבות הרוסית. אני מכיר את דוסטרוייבסקי, טולסטוי, האמן והמרגריטה או פנדורין. אני מכיר את כל יצירות המופת, ולא נחשף בכלל לספרות הרוסית "הרגילה". כשקורא עברית אומר לכם שהוא אוהב ספרות רוסית, זה משפט שצריך לקחת עם גרגר של מלח.
לכן, אני ממש נדהם שמבוך ההשתקפויות הוא כל מה שציפיתי לקבל מספר מד"ב-פנטזיה רוסי. הוא עומד בציפיות הבלתי אפשריות שלי עד כמה שזה קשור לתרבות הרוסית. גיבורים מלנכולים מתפלספים, חבר'ה שיושבים אחרי שעות של עבודה ומורידים שוט אחרי שוט אחרי שוט. ביליתי חודש במוסקבה. זה באמת עובד ככה.
יש במבוך ההשתקפויות המון אלמנטים יפים. הוא מתמקד בהשפעות ההרסניות של התמכרות בעידן הדיגיטלי. בבדידות שהאינטרנט יוצרת. בזוגות שחיים מבחירה בערים וארצות שונות, כי החיבור הוירטואלי מספיק להם.
הוא מספר על האקרים רוסיים עם נוגות יפה. כראוי לעידן האינטרנט, הוא מעמיד במרכז הספר המצאה מטורפת של גאון לא מובן. יש לו עלילה מעניינת, עם כמה רגעים מוזרים מאד (אם כי אני מצפה לרגעים מוזרים מספר רוסי).
אבל בסופו של דבר, מבוך ההשתקפויות הוא יותר מהכל, ספר מד"ב-פנטזיה רוסי. העלילה וכל האלמנטים שלו היו נשמעים אולי באנליים בתרבות אחרת. אבל במד"ב-פנטזיה, זה משהו שטרם נתקלתי בו.
מאד אהבתי את הספר. יש לו שני המשכים שסוגרים את הטרילוגיה. אני מקווה שהם יצאו בעברית.
[מבוך ההשתקפויות – סרגיי לוקיאננקו. 384 עמודים בעברית. 1997 רוסית, 2018 בעברית]
בזכותך הכרתי את הספר הזה וטרפתי אותו!
ספר מאוד מיוחד, עם המון קריצות לתרבות פופולארית, מלא בפרוזה, תיאורים ודיאלוגים יפים, ובאמת קשה להאמין שהוא נכתב לפני 21 שנים – אפשר לחשוב שהוא יצא בעקבות Ready Player One ולא שהוא מעין אב רוחני שלו.
אז המון תודה על ההמלצה ובבקשה אל תסגור את המועדון.
🙂
אפשר לעשות "התראה" מראש על ביקורות על ספרים חדש שאני אוהב בזמן הקריאה. כמו מועדון, פחות לחץ, ויותר דינמי.
אני נתקלתי בסרגל לורקיאננקו דרך הספרים של משמר לילה, אלו אומנם ספרי פנטסיה אורבנית אבל יש להם מאפיין אחד שמופיע שם וגם בספר הזה- הכתיבה כל כך טובה והעולם מעניין מאוד שממש לא מזיז לי מה קורה בעלילה. יכול להיות שבגלל זה לא התאכזבתי מהסיום, אלא רק משכתי כתפיים. ממש נהנתי מהספר מהשאלות שהוא מעלה ובעיקר מהאווירה והדמויות הסופר רוסיות
אניי מסכים. הוא הוא בכל זאת יש עלילה. והיא מתבססת על איזשהי תעלומה במגבלת החוקים – ואז בסוף מגלים שהחוקים לא חוקים. קצת מבאס.
תודה!
נהנת מאוד מההמלצות שלך על ספרים וסופרים. מאוד מקווה שגם אם המועדון לא יפעל תמשיך להמליץ על ספרים, בזכותך הכרתי סופרים וספרים שאני מאוד אוהבת. תודה
מסכימה עם כל מילה, שלך ושל המגיבים.
ואם תרצה לסגור את מועדון הקריאה אנא צור מדור כלשהו לחוות דעותיך על ספרי הסוגה. חסר לנו מאוד
תודה על המחמאות! יש לי כבר מדור ביקורות בבלוג:-)
חבל, בזכות המועדון/המלצות שלך הכרתי את "תחנה 11" המופלא. מקווה שתמשיך בביקורות המעולות
חבל על המועדון, אבל מקווה שתשמיך את המדף הז'אנרי 🙂
תגידו, אני מפספסת משהו? איפה כתוב משהו על סגירת המועדון? לפי מה שאני רואה בפוסט הכללי של מועדון הקריאה רשום כבר המועדון הבא באוגוסט…
כן, כתבתי בפייסבוק שאני שוקל לסגור את המועדון, כי די ברור בחודשים האחרונים שאני מחפף בו מתוך חוסר חשק כלשהו. מרגיש שהפורמט מיצה את עצמו.
ארחיב על זה ביומיות הבא..
אני רק באמצע הספר (ככה זה כשמתחילים ספר שבוע לפני המועדון).
אני מבין את מה שכתבת על כך שהוא בכלל ספר פנטזיה ולכן לא כל כך משנה מה הסיפור הטכנולוגי מאחוריו.
אבל בחוויה שלי בזמן הקריאה אני לא מצליח להשתחרר מכמה הוא התיישן מבחינה טכנולוגית.
הם חיים העולם VR עשיר ומטורף, אבל כשהוא יוצא משם אני לא יכול לשחחר עד כמה בולטת החוויית windows 95 שלו. כאילו, בסופו של דבר עם כל הכוחות העל שלו, כשהוא רוצה לכבות את המחשב הוא צריך לחכות להודעת "it's now safe turn off computer" שכבר ב95 נראתה לי מיושנת.
וגם מבחינה הסביבה התאגידית זה מרגיש כך. עולם שהחברות הגדולות בו הן מייקרוסופט, IBM, וסוני. לעומת זאת, אפל היא סוג של גוויה על סף קריסה.
הייתי אומר שכאשר אתה כותב על עתיד קרוב, רצוי לשנות מספיק ולהמציא מספיק דברים שלא באמת קיימים (לשנות את שמות התאגידים ששולטים בשוק, להשתמש במערכת הפעלה שונה), כדי שלקורא של 20 שנה קדימה לא יהיה כל כך בולט עד כמה הספר התיישן.
בסופו של דבר זה פרטים קטנים, והם לא מאוד משמעותיים לספר, שסך הכל אני נהנה ממנו. אבל איכשהוא הם קצת פוגמים לי בחווית ה-suspension of disbelief
חוצמזה, זה שעולם הפנטזיה הזה הוא סביב משחק ב-VR איכשהוא גורם לי פחות להתחבר.
למרות שבסופו של דבר זה לא שונה בהרבה מקווסט בעולם פנטזיה "קלאסי" של להציל אוצר מאיזה דרקון ששומר אליו, בפועל לא ממש אכפת לי מאיזה שחקן שתקוע בשלב במשחק מחשב. נדמה לי שזה בגלל שהחוויה של משחק מחשב קרובה יותר לעולם שלי, ולכן אני לא מרגיש את הריחוק וה"קסם" שמגיע בעולם פנטזיה יותר קלאסי.
סוף סוף סיימתי את הספר.
הסיפור הוא מישמש של סיפורים אחרים (חלקם מאוחרים יותר) כמו המטרקיס ושחקן מספר אחד. אהבתי שהפתרון ה"טכנולוגי" למציאות וירטואלית מושלמת לא ממש מוסבר, כך שאפשר למקם אותו בימנו, בלי קפיצה טכנולוגית לא הגיונית (בני אדם הם בטריות!)
הדמויות ראליסטוית לכל אחד שעבד עם רוסים בהייטק, כלומר כולם, אבל לא באמת מענינות.
עם סיפור נדוש ודמויות לא ממש מענינות, אני לא ממליץ.
מצחיק אותי שגם שחקן מספר אחת וגם במבוך האשליות הסופר אומר לעצמו: ביזבזתי שנים במשחקי מחשב מטופשים. מה אם מתברר שבסוף זה לא היה בזבוז זמן? מה אם להיות שחקן דום יהפוך אותי לגיבור ותהיה לי חברה מגניבה וסקסית?