יומיות 10.09.2018: אוסף סיכומי שנת תשע"ח במוזיקה העברית
בראש השנה האינטרנט התרוקנה מקוראים שעסוקים בעיכול ארוחת החג.
1. ..אבל אנחנו עוד פה! עם כוחות מחודשים מארוחת חג טעימה!
אני מת על תרבות עברית, ומפריד אותה לחלוטין מתרבות ישראלית. יש (הרבה) ישראלים שיוצרים באנגלית, ויש (קצת) יוצרי עברית שהם לא אזרחי ישראל. שפה היא מדינה משל עצמה, ולא צריכה את הגושפנקא של האו"ם.
יצירה עברית יכולה ללהטט בין אלמנטים מהתנ"ך, חז"ל, ש"י עגנון, סמי מיכאל ו"זהו זה". טרם נתקלתי ביצירה אנגלית, שנוצרה בידי ישראלי, שעשתה חצי מהדברים הללו.
לכן אני מחפש כל שנה את סיכום שנה המוזיקה העברית, ומדי שנה מתאכזב מכך שההיצע מצטמצם. זה לא שאנשים שומעים פחות מוזיקה עברית (אני מקווה) או שנוצרת פחות (אני בטוח), אלא שהסיכומים בטח נעשים בקבוצות פייסבוק, וואטסאפ או טלגרם שאני לא קורא.
הסיכום העיקרי הוא המצעד של וואינט. אני מניח שהוא ממצא בגזרת המוזיקה הפופולרית.
המגמה העיקרית שרואים במצעד של וואינט היא התמקדות בסינגלים ולא באלבומים. שירים שלא יצאו לא יכללו אי פעם באיזשהו אלבום. יובל אראל סיכם את זה בבלוג (המעולה!) שלו: "תהנו ממה שצברתם מעל מדפי האלבומים, זה ילך וידעך, בקטע של האלבומים". הסיכום של אראל קטן אך מעולה למגמות מוזיקה. מעבר לכך, הוא גם מצב את מוזיקאי השנה שלו, לירון עמרם.
סיכום מיינסטרים נוסף יש בואללה.
סיכומים לא מסחריים? פוליטקלי קוראת פירסמה סיכום שנה מצוין עם אלבומי השנה שלה. אחד הסיכומים ה"קלאסיים" היחידים שמצאתי.
טנא ג'י עשה אותו הדבר, עם סיכום מושקע.
עינב שיף סיכם את השנה עם שעתיים בתוכנית הרדיו שלו. שם יש לא רק מילים, אלא גם שירים נבחרים להאזין להם.
Beat-on העלו סדרת פוסטים מושקעת עם מוזיקאיים שמסכמים את שנת המוזיקה האישית שלהם.
הסיכום האהוב עלי הוא זה שהכי רחוק מהעולם התרבותי שלי: בחדרי חרדים מגיש סיכום מיוחד במינו, של המוזיקה העברית בעולם החרדי בשנה החולפת. מעולה.
הקהל מתבקש לתרום לינקים משלו בתגובות.
2. דוקטורית הו החדשה הפכה לגיבורת ספר בסדרת "מר וגברת". כילד, אספתי באובססיביות את ספרי הסדרה.
3. הספר האחרון בהחלט של ג.ר.ר טולקין, The Fall of Gondolin , יוצא לאור.
טולקין נפטר בשנת 1973, אבל נו – שעכשיו בן 93 – המשיך לערוך ולהוציא ספרים מטיוטות שהשאיר אביו. "נפילת גונדולין" מתאר את הקמת עיר האלפים גונדולין. סביר להניח שהוא הספר האחרון מבין הרשימות האבודות של טולקין שיצא לאור. סביר להניח שלא אקרא אותו, כמו שלא קראתי את הקודמים.
4. רשמים מעולים בעברית מאדם שיש ברשותו Magic Leap. שאלתי בתגובות, והוא ענה שאין בעיה ללבוש את זה לכמה שעות.
עוד גיליתי השבוע ש-Magic Leap יבוא בנוסחת אפל של קוד סגור. מה שאומר שאי אפשר יהיה להפיץ אפליקציות שלא עברו את אישור החברה. מאד מבאס עבורי.
5. בעוד שבוע האיחוד האירופאי יצביע על חוק זכויות יוצרים חדש. לטענת מקומות כמו בוינגבוינג, אם החוק יעבור זה יסכן את כל הפלטפורמות הקטנות והלא מסחריות באינטרנט.
6. בסלאשדוט טוענים ש-Julia, שפת תכנות תוצרת MIT, עלולה להיות הלהיט הגדול הבא של שפות התכנות.
הרשתות החברתיות הורגות בלוגים, סיכומים ודיונים בכללי וזה די חבל, אם כי פה ושם עדיין ניתן למצוא כאלה שפועלים.
בנוגע לג'וליה, יצא לי לתכנת בה כחלק מהתואר שלי לפני כמה שנים בקורס שבו המטרה היא להמיר משפה דמוית שפת מכונה לשפה אחרת דמוית שפת מכונה אך מתקדמת יותר תוך שימוש בשפה שלישית אקראית (במקרה שלי, ג'וליה. כל זוג קיבל שפה אחרת) והיא באמת היתה מאוד מאוד נוחה אם כי די היה ברור שהיא לא גמורה.
אולי עכשיו היא באמת תמצה את הפוטנציאל שלה.
נדמה לי שניתן למצוא כאלה "זקנים", כמוני. זה חבל, כי סיכום אישי בצורת כתבה בבלוג זה משהו יותר מעניין. זה גם חבל כי הרשתות החברתיות לא זמינות לחיפושים, והסיכומים האלה נשכחים.
למה אפשר להשוות את ג'וליה? או מה מיוחד בה?
אני איתך, וכנראה גם "זקנה" יותר. אם כי כיום הדיונים חסרים לי יותר בתחום של הטלוויזיה (מהמעט שאני רואה) כמו פורום הטלוויזיה המעולה בניהולו של יאדו שהיה בזמנו והיה גם חוויה חברתית כיפית. ממוזיקה ישראלית הרמתי ידיים (ואוזניים) בשנים האחרונות. באיזשהו שלב כל הרעות החולות של סצנת ההופעות והקשיים שהיא (והתחבורה הציבורית) מציבה כאילו אתה צריך לעבוד בשבילה, הכניעו אותי, יחד עם הניתוק הכללי מכאן. אולי אם סצנת הפורומים היתה חיה זה היה משאיר אותי בעניין יותר גם מרחוק, אבל זה מה שזה.
למען האמת אני לא זוכר כל כך (בכל זאת עברו כמה שנים ולא באמת נכנסתי לעומק שלה) אבל אני כן זוכר שהיא היתה מאוד מאוד לא קטנונית בנוגע לסימני פיסוק, הגדרות משתנים ודברים כאלה מה שהיה נורא נחמד במיוחד כשבמקביל היה לי קורס שדרש הרבה c++…
הסיכום שהכי אהבתי עד עכשיו היה דווקא מישראל היום.
https://www.israelhayom.co.il/article/585325
פשוט משום שמצד אחד הוא ממש לא מיינסטרים, אבל מצד שני הכרתי שם רק שניים מתוך ששת המדורגים.
לרוב בסיכומי האינדי העבריים אני כמעט ולא מוצא חידושים או הפתעות, כי הכותבים כנראה מסתובבים באותם מקומות שאני מסתובב (רדיו הקצה, עונג שבת, וכו'…)
אבל כאן לצד בחירה בזמרת האהובה עלי כיום (הילה), ובניר שלמה המצויין, יש עוד ארבעה שמות שאני בכלל לא מכיר. איזה כיף 🙂
ודרך אגב לגבי הדוקטור ה13.
סליחה על הטרחנות, אבל למיטב ידיעתי צריך לומר "הדוקטור" החדשה, ולא הדוקטורית.
הדוקטור זה השם שלו\ה ולכן גם כשהיא אשה השם נשאר הדוקטור.
(ובאמת שסליחה על הטרחנות. אני מבין שזו הערה שמעניינת אך ורק גיקים כבדים של דוקטור הו 😉 )
יש בעיה השנה כי העונג בחופש, ואין תחליף. מה עושים גיקים בני 20 גרפומנים כיום?!
דוקטור זה שם, לא כינוי?!
אפשר לומר שזה כינוי כי זה לא השם המפורש שלו (אותו הוא אף פעם לא אומר).
אבל זה השם בו הוא ידוע (The Doctor).
כך או אחרת, זה לא מקצוע, או תואר ולכן לא צריך להטות אותו לנקבה.
אין ספק שהסיכום של בחדרי חדרים נהדר.
בחנתי חלק מהקליפים. הם מזעזעים. יש אחד, הצעיר, עם קליפ שנראה כאילו הפיקו בבוליווד.
אבל היה משמח 🙂
תודה
מצחיק שאמן בוכה על מות האלבומים, שגם הם תופעה טכנולוגית. הרי בהתחלה היו תקליטים עם שיר אחד, אחר כך שניים, והפוקוס היה על להיטים. רק כשהטכנולוגיה אפשרה לדחוס כמה שירים על תקליט אמנים בעלי חזון יצרו אלבומי קונספט.
היום התקליט כבר לא חשוב, הכל בסטרימינג. אז גם האלבום יורד מגדולתו. אולי מישהו ימציא משהו שמתאים לסטרימינג, ואז נחשוב שזה כל כך בסיסי, שזה העיקר.
אתה צודק לגמרי. מה גם שבאמת אין מה לבכות (למרות שבכיתי:-)), כי האלבומים לא מתו, הם פשוט לא הפכו להכרח כמו פעם. צריך לשמוח שהאמנים קיבלו חופש.
זה לא מצחיק, זו כנראה מחשבה/שאיפה אנושית בסיסית – הגעגוע אל העבר/המחשבה שבעתיד יהיה יותר טוב
אבל זה מאד יפה שאתה כותב את זה ומכניס את הדברים לפרספקטיבה.
אני חושב שהאלבום יותר דומה ליצירה קלאסית במובן הזה. ואולי זה הכל חלק מתנועה נורא יפה של התרחבות והתכווצות.
ההודעה של יואב הזכירה לי שפעם, בימים שעוד היה לי כוח לכתוב, כתבתי על זה, על מגבלת 3 הדקות בתקליטים הראשונים ואיך בעצם התקבע כתולדה מהקושי הזה המונח "אלבום":
http://yael.haoneg.com/general/488
וגם הפוסט ההוא מדגים עד כמה כל פורמט ותופעה טכנולוגית מתיישנים עוד יותר במהירות בימינו: הפוסט מלפני 10 שנים ובסופו אנו מתבאסים מזה שאין בעיר שלנו ספרייה להשאלת תקליטורים(!). זה נשמע כמו עידן אחר בקריאה חוזרת…
יעל, התגובה הנהדרת שלך עם קישור לפוסט מעולה, גם מדגימה את הפער בין תפיסת המציאות במקומות שונים בעולם. יש עוד מקומות, במערב, שבהם אנשים הולכים לספרייה להשאיל תקליטורים.
ממש לא התחום שלי, אבל באחת הביקורות האחרונות של Todd in the Shadows (שאני מאוד מחבבת את הסרטונים שלו) הוא דווקא טען שבתקופה הנוכחית יש פחות להיטים סינגלים, ויש חזרה של האלבומים, בגלל שבשירותים כמו ספוטיפיי מאוד נוח לשמוע אלבום שלם.
נמצא בתחילת הסרטון הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=TKs39MVvDBo
אבל כאמור, לא התחום שלי ואולי מי שמבינות/ים יותר יוכלו להביע דעה יותר מושכלת על הניתוח הזה.