תיק ורשה: זדושקי (ורשה, 1 לנובמבר, כל שנה)

ב-1 לנובמבר מתמלאים בתי הקברות בפולין בנרות ואורות, כאילו היו כולם חנוכיה אחת.

האורות מתערבבים יחד עם צבעי השלכת וקהל האנשים שפוקד את המקום לחגיגה צבעונית אחת. המסר של הפוסט הוא שזה מחזה שאין להפסיד אם אתם בפולין ביום הזה.


[מקור]

נשאלת השאלה, למה דווקא בפולין? האם זה קשור לליל כל הקדושים? ואם כן, למה זאת לא המסורת בשאר הארצות הנוצריות?

התשובה היא זדושקי (Zaduszki).

זדושקי הוא חג פגני עתיק שמגיע מהמיתולוגיה הסלבית. האמונה אמרה שבימים של זדושקי בסתיו, הרוחות של קרובי המשפחה שנפטרו מבקרות את הבתים הישנים שלהן. כשהן יצליחו להכנס הביתה, יחפשו הנשמות לחמם עצמן ליד האח, ולחפש משהו לאכול.

המסורת של זדושקי החלה בבית הקברות. אנשים ניקו את הקברים, הניחו עליהם פרחים, והדליקו נרות, כדי שיהיה לקרובי המשפחה חם בצאתם מהקבר.

המסורת אחרי זה המשיכה בבית, שם פיזרו חול על הרצפה, השאירו את החלונות פתוחים, וקירבו את הספסלים לאח, כדי שהרוחות יוכלו לשבת ולהנות. על הספסלים הניחו מים, מסרק ומגבת.

משפחות אפו לחם לרוחות לכבוד החג. את הלחם הביאו לבית הקברות, וחילקו אותו לילדים ולעניים. משפחות ניסו לתת כמה שיותר, ויש מקומות שבהם היה מקובל להכין 200-300 חתיכות לחם.

זדושקי נחגג במקור ב-2 לנובמבר, אבל לאורך השנים, עקב קצת בלבול, הוא הפך לחלק ממסורת ליל כל הקדושים הנוצרי בפולין.

זדושקי לא נחגג רק בפולין, אלא גם בהרבה ארצות סלביות אחרות. הבנתי שבבלרוסיה מנסים להחיות את הפופולריות שלו. אבל בפולין הוא מעולם לא איבד פופולריות, והמסורת נחגגת בלי קשר לאמונה ודת. הבנתי שיש אפילו יהודים ששמים נרות בבתי קברות יהודיים בורשה.

3 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    מעניין, זה קורה במקביל ליום המתים המקסיקני המפורסם (אותם תאריכים ממש), שגם הוא עם אותו רעיון, ויש חגי מתים כאלו במקביל גם בגואטמלה, ברזיל וכו'.

  2. רעי הגיב:

    חג המתים נחגג גם בהונגריה, שערי בית הקברות הישן של בודפשט לא ננעלים למשך כל השבוע והמאוזוליאומים הגדולים שבו נפתחים לציבור הרחב למשך החג. משפחות עם ילדים גודשות את המקום ומדליקים נרות לרגל קברים של הפנתיאון ההונגרי. גם מבקרים קברים של קרובי משפחה, אם כי בעשורים האחרונים יותר ויותר אנשים בוחרים להישרף במותם ולכן מירב הנרות מרוכזים ליד לוחות הזכרון ולאו דווקא סביב קברים.

  3. פשוט יעל הגיב:

    אוי, זה נהדר. אני כ"כ אוהבת מסורות כאלה שבהן רוחות רפאים זה לא משהו מפחיד אלא בעיקר קרובי משפחה עתיקים שצריך לטפל בהם יפה. חוץ מ"יום המתים" המקסיקאי שיעל השנייה הזכירה יש מסורות כאלה גם בכל מיני מקומות באסיה, ומניחה שלא רק שם.

    באיזשהו מקום זה הגיוני. אם מאמינים שהנשמות שורדות אחרי המוות, למה שלא יקפצו לבקר את המשפחה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting