יומיות 13.12.2018: בסין המציאו ז'אנר ספרותי חדש, ultra-unreal
ביומיות הקודמות סיפרתי על גוטנברג, עורך הטקסט החדש של וורדפרס, ועל הבעיות שהוא גורם לי.
דוגמא לבעיה? קיצורי המקלדת בעורך החדש מתנגשים עם הקיצורים במחשב להחליף את שפת המקלדת מעברית לאנגלית. שאלתי על זה בפורום המפתחים של וורדפרס, וענו שכבר יש דיון בנושא.
הבעיה היא שהדיון שהם מנהלים זה נסיון למצוא את הקיצורים שיתאימו לכל העולם, בעוד שהדיון שהם אמורים לנהל זה איך לאפשר לאנשים לקבוע את הקיצורים שלהם.
מה עוד? מיקום הסמן עדיין לא עובד כמו שצריך בעברית וזה מחרפן. בקצב הזה עורך גוטנברג מאבד אותי בתור לקוח עד סוף השנה.
1. ב-Literary Hub יש תרגום של כתבה סופר מעניינת מסינית שמספרת על היווצרות ז'אנר סיני חדש: “ultra-unreal” (בסינית: chaohuan).
הרעיון הוא ששלושים השנים האחרונות בסין מביאים סיפורים מטורפים על גבול הדמיון, וכדי להתמודד איתם, הספרות חייבת ללכת למחוזות הפנטזיה וההזייה.
הכתבה עצמה מרתקת בסיקור הספרות הסינית, אבל יש כמה בעיות עם הטענה. ראשית, ה"טירוף" הסיני שמודגם שם הוא לא טירוף סיני, אלא טירוף עולמי. קצב השתנות החיים הפך כל כך מהיר שאנשים לא בטוחים אם הם חיים במציאות או בסרט מד"ב. שנית, יש כבר ז'אנר דומה, ריאליזם קסום דרום אמריקאי, ועד כמה שאני יכול לשפוט הז'אנר הסיני דומה לו – רק בסין ובמאה ה-21. שלישית, נדמה לי שהכותב\ת קצת נאיביים כשזה בא לאגדות אורבניות שהם מצטטים בתור דוגמאות לטירוף.
דוגמא: ב-2015 נחשד בשחיתות בכיר בממשל הסיני. בדירה שלו מצאו כל כך הרבה שטרות, שאי אפשר היה לספור אותם ביד. השוטרים קנו מכונות לספירת שטרות, אבל שרפו ארבע(!) מכונות מרוב שימוש עד שהסתיימה הספירה.
קוריוז יפה בתור אמצעי הגזמה ספרותית, אבל אם זה מה שקרה במציאות הייתי ישר תובע במקום המשטרה את יצרן המכונות.
2. ב-Digital Comics Museum יש אלפי(!) חוברות קומיקס ישנות סרוקות שפגו עליהם זכויות היוצרים.
מה שבא לי לעשות – בלי לצחוק – זה לברוח מהעולם לשלושה ימים ופשוט לקרוא דברים אקראית עד שישרף לי המוח.
3. ואז, יום אחד, באמצע העבודה, ג'ימייל התחיל להציע לי איך לענות לאימיילים של אנשים. למעשה, ג'ימייל אפילו ניסה להשלים לי משפטים בזמן הכתיבה (נורא מעצבן), והקפיץ לי אימיילים שלא עניתי להם למרות שהם נשלחו לפני הרבה זמן.
כתבה חמודה מספרת איך ג'ימייל מנסה לגרום לאנשים לענות כמו מכונות. אני חייב לצטט משם את הפיסקה הראשונה.
I don’t use the phrase “Will do!” much in daily conversation, but lately it has been creeping into more and more of my e-mails. An editor asks me to get a draft back to her tomorrow? Will do! A friend heading back to Los Angeles from New York sends me a quick note telling me to enjoy living in the “best city in the world.” Will do! The hosts of a panel I’m moderating need me to send over a three-line bio? Will do!
4. ה-New scientists מספר שמשטרת בריטניה רוצה להיעזר בבינה מלאכותית כדי לעצור פשעים לפני שהם קוראים.
חבר'ה, דו"ח מיוחד (Minority report) היה אזהרה, לא המלצה!
5. פרסי ה-Gamers הראשונים אי פעם הוענקו. הם עפו על זה לגמרי, עם יותר מ-50 קטגוריות. הזוכים כל כך מיינסטריימיים, שאפילו אני מכיר את רובם: Fortnite, Marvel’sSpider-Man או Call of Duty:Black Ops 4.
בפרס המשחק האינדי: משחק הצלילה בגוף ראשון, Subnautica.
1. מכונות תוצרת סין כמובן!
3. אני מודה ומתוודה שהתחלתי להשתמש בזה (השלמת משפט לא תשובה מהירה). תורם את חלקי להתפררות. אבל לעיתים זה חוסך לי גם זמן וגם מאפשר לי ניסוחים מעט יותר הולמים מהאנגלית הבסיסית שלי. אולי פעם הם ימכרו לנו עונה פרימיום שיענה כאילו אני פרופסור אנגלי באוקספורד.
4. זו אותה המדינה שממנה מגיע השלט האלמותי – don't even *think* to park here, לא?
3. בכיף להשתמש. כלים השפיעו על השפה והתרבות שלנו לאורך כל ההיסטוריה. במוזיקה, נגיד, זה ממש בולט ואפילו גורם לגיוון ושינויים מוזיקליים לאורך השנים.
יש לי כבר שנים משחק שאני משחק עם עצמי: אני מנסה אף פעם לא לענות לאימיילים באותה הצורה פעמיים (אפילו אם זה לאנשים שונים). גם את ההודעות לרשימת הדיוור של הבלוג אני משתדל לפתוח ולסגור תמיד במשפטים שונים. אז ההשלמות האוטומטיות עוזרות לי פה בכך שהן אומרות לי מה *לא* לכתוב.
🙂 זה גם רעיון טוב. מה לא!
מתוקף עבודה אני נאלץ לאחרונה לענות ליותר ויותר אימיליים, וכמובן שהם מתחילים לחזור על עצמם, מעין שירות לקוחות. זה גוזל המון המון זמן לענות לכל אחת בצורה שונה.
1. לא יודע, הסיפורים הסיניים לא נשמעים לי כאלה מטורפים. לא מעט מהסיפורים אצלנו יכולים לנסות ולהתחרות איתם. מהז'אנר שנקרא "רק בישראל" כמו שאהבנו לחשוב עליו פעם. אבל תכלס, בכל מקום.
אז מה, הוא אסף מזומן? אצלנו מעלימים גם באשראי וגם במזומן. מה יותר מוזר, פקיד שמצפצף על החוק לאיסור פוליגמיה, או מגזר שחלקים רחבים ממנו? יד שמאל במשטרה שלא יודעת מה ימין עושה? נפוץ.
3. שג'ימייל ידחפו את הAI השלמות אוטומטיות שלהם. אני מבין שאתם קוראים לי את המיילים, אין צורך לדחוף את זה בפנים. לא למדנו כלום מהuseless automated text messages?
4.*קורים. pardon my french
3. ואם זו תוכנה שרצה לך מקומית על המחשב ועושה השלמות? או השלמות שנעשות ע"י גוגל, אבל תוך כדי שמירה על פרטיות (yeah, right. זאת שאלה תיאורטית בלבד).
אני נגד דברים שפוגעים בפרטיות, במיוחד דברים חסרי תועלת. השלמה אוטומטית זה כל כך 2011, גם אם יש AI משובח מאחורה או כאלה שטויות.
עיקר הבעיה זה כשטכנולוגיות פוגעות פרטיות אשכרה מועילות, ובקרב הזה אנחנו מפסידים בגדול.
בקשר לסינים, אחרי שקראתי את זה, אולי הם צודקים, לא יודע כבר
https://www.nytimes.com/2018/12/14/world/asia/china-12-year-old-mother-school.html
המסגרות הטיפוליות שלהם זועתיות על גבול הלא קיימות. בענישה הם דווקא בסדר.
אוקי – אבל מה לגבי השלמות אוטומטיות שלא פוגעות בפרטיות? מפריע לך שזה גורם לכולם להישאר אותו הדבר (will do!) או שכאילו אז זה סבבה?
בלי שום עדות, נראה לי שההשפעות החברתיות של זה שליליות.
זה פוגע, כי הטקסט מנותח, כרגע זה will do, אבל כבר עכשיו, ויותר בעתיד, הוא מנסה "להשלים אותך"=לחקות אותך.
מפריע גם בלי פגיעה בפרטיות, אם כי אין לי מקרה דומה מייצג בראש. מעבר לשפה בכללי והנטייה שלה לביטויים (למרות שאז יש מגוון ביטויים לבחור), אני לא מצליח לחשוב על מקרה שהטוויית דרך ביטוי אחת גרמה באמת לכולם לצמצם את הspeech שלהם לדרך הדיבור הזאת.
זה פשוט נועד לכישלון, אולי כי באמת אנשים אינדיבידואלים *קצת* יותר.
אבל אולי כן יש מקרים בעבר, והמוח שלי עייף.