המדף הז'אנרי: צ'ארלס סול – The Oracle Year

The Oracle Year הוא ספר מתח מדע-בדיוני, שמתחיל בסצינה מגניבה להחריד, ואז ממשיך להגניב כל פסקה ופסקה, מהראשונה ועד האחרונה.

בתור מוצר בידור The Oracle Year הוא בונבוניירה. הוא המלצה חמה לטיסות, נסיעות רכבת ארוכות וימי מחלה חורפיים שאיכשהו צריך לשרוף מהר.

האם זה אומר שהוא ספר מד"ב טוב? לא בהכרח.

The Oracle Year שייך לסוגת המד"ב Big Dumb Object. אלו סיפורים שכוללים חפץ רב עוצמה, מסתורי ועתידני. העלילות בדר"כ הן תעלומות מד"ב בלשיות שמנסות לפענח את מקור ודרך פעולת החפץ. דוגמאות טובות לכך? הספר הקלאסי "כדור" של מייקל קרייטון או "שער" המופתי של פרדריק פול [ביקורת].

עקרונית אני מת על Big Dumb Object. רק ש-The Oracle Year משתמש בחפץ שלו כמו בדאוס אקס מכינה. החפץ נמצא שם כדי ליצור ולקדם את העלילה, ולא בתור משהו שהספר מנסה לחקור או להסביר. ההבנה של החפץ המסתורי בספר זהה בסופו ובתחילתו.

עם זאת, The Oracle Year כל כך מגניב, כל כך מותח וכל כך מהנה, שקשה שלא להמליץ אליו.

מומלץ לכל אלו שמחפשים ספר מד"ב שישאיר אותם ערים, קוראים עם עיניים אדומות, עד סוף הלילה.

יום אחד מתעורר ויל דנדו, ניו יורקי סטנדרטי למדי בן עשרים ומשהו, ומגלה שראשו מלא ב-108 נבואות מדויקות להפליא.

אנחנו מדברים על נבואות סתמיות בסגנון "הכומר של קנדה ימרוח מחר חרדל על הלחם" ועד דברים דרמטיים כמו "סין תשליך טיל על ארה"ב". אל דאגה, אלו שתי נבואות שהמצאתי הרגע מהראש ולא ספויילר לספר.

מה עושה ויל עם אוצר הנבואות המדויקות להפליא הזה? מפרסם את חלקו באינטרנט תחת שם בדוי. השם הבדוי והאתר עם הנבואות הופכים לתופעת אינטרנט, תופעה ציבורית, והתעלומה הכי גדולה בייקום מאז סאטושי נקומוטו [ביקורת].

The Oracle Year הוא ספר הביכורים צ'ארלס סול, אבל לא יצירת הביכורים שלו. סול כתב לפני הספר המון, אבל המון המון המון, ספרי קומיקס נחשבים ביותר.

התוצאה היא ש-The Oracle Year מרגיש כמו ספר קומיקס, ולא כמו מד"ב. אני ממש יכול לדמיין איך כל אחת ואחת מהסצינות שם מאויירת. הדמויות נכתבות כדי שהן יהיו מגניבות בציור. אפילו הגיבור הראשי הוא כזה גיבור סטנדרטי של קומיקסים אמריקאיים: גבר בן 20, עם חיים סטנדרטיים למדי של מוזיקאי תפרן.

יש מצב ש-The Oracle Year היה יצירת מופת בתור קומיקס. יצירה על זמנית שתהיה מוזכרת גם בעוד עשרים שנה. דווקא הבחירה בפורמט הכתוב פגעה ביצירה, שכאילו נועדה להיות ויז'ואלית.

אבל – כמו שאמרתי – ספר מגניב. ספר מותח. ספר כיפי. אחלה ספר קצבי ליום חורף עגום. תסיימו אותו עם הדם גועש ועם מצב רוח טוב.

[צ'ארלס סול – The Oracle Year, 416 עמודים, 2018]