ספרי עיון: קיצור תולדות האנושות – יובל נוח הררי

[חלק מפרוייקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2018. מקום שלישי]

אני מנחש שקיצור תולדות האנושות הוא ספר העיון שהכי הרבה קוראים בבלוג קראו (לפחות בעשור האחרון). לקרוא לו "רב מכר ישראלי" זה אנדרסטייטמנט.

הספר שהה ברשימת רבי המכר של עיתון הארץ לפחות 4 שנים, ומכר יותר מ-80 מליון עותקים ברחבי העולם. כשאני מדבר עליו, התגובות מתחלקות לשני סוגים. אלו שקראו ואהבו, או אלה שיש להם את הספר בבית אבל טרם הספיקו לקרוא.

בקיצור, לכתוב על קיצור תולדות האנושות בעברית זה סיכון. לכולם יש דעה על הספר, וחמישים אחוז מהקוראים יחליטו שאני קשקשן, לא משנה מה אכתוב.

עכשיו לגבי הביקורת.

————————————————

יובל נח הררי נראה לי כמו ה-poster child של ההיסטוריונים הישראליים.

נח הררי העביר לבד, למשל, את הקורס "מבוא להיסטוריה עולמית" באוניברסיטה העברית. עד נח הררי העבירו את הקורס תריסר פרופסורים שונים ביחד, כל אחד מדבר על תחום התמתחותו – ורק נח הררי העביר אותו לבד. אגב, אפשר לראות את כל 26 ההרצאות של הקורס ביוטיוב.

בגלל שקיצור תולדות האנושות מבוסס על הקורס מבוא להיסטוריה עולמית, ציפיתי לקבל ספר סיפורי. חשבתי שמישהו הצליח לקחת את כל סיפור התרבויות בעולם, ולצקת אותם לתוך יצירה מרשימה עם נרטיב אחד ברור.

אבל לא.

קיצור תולדות האנושות לא מספר סיפור. זה בעצם ספר הגות שדן בשאלה "מהי אנושיות?"

בתור חובב מד"ב ותיק אני מרגיש נוח עם השאלה. הרי קראתי ספרים כמו Little Fuzzy  [ביקורת] ו-Fuzzy Nation [ביקורת]. קראתי ספרים על בינה מלאכותית שחיקו בינה אנושית, וספרים על יצורים כמו פרנקנשטיין; ניסויים מחשבתיים שדנים בשאלה מהי אנושיות.

אפשר לדון בשאלת האנושיות מהרבה נקודות מבט. ביולגיות או פסיכולוגיות למשל. אבל מה שיובל נח הררי עושה זה לדון בשאלה מנקודת המבט היחסית לא מוכרת של ההיסטוריון.

נקודת המבט של ההיסטוריון אמורה להיות נקודת המבט הכי אובייקטיבית שיש. מבחינת ההיסטוריונים, "אין אלים בעולם, אין לאומים, אין חברות עסקיות, אין כסף, איו זכויות אדם, אין חוקים ואין צדק." כל אלו הם מיתוסים שקיימים אך רק בדמיונם המשותף של בני האדם.

הספר סוקר את ההתפתחות ההיסטורית של מושגים דמיוניים שהמציאו בני האנוש, כסף, דת, לאומים או כתב.

מהסקירה הזאת גוזר הספר מסקנות על טיב בני האנוש. על מה הייחוד שהופך אותנו מותרים מן הבהמה, מה ההשפעה של בני האנוש על כדור הארץ לאורך ההיסטוריה, ומהן החוקים על פיהם מתפתחים תרבויות אנושיות.

יש אולי מליון חוקרים בעולם עם ידע ותזות מעניינות כמו זו של יובל נח הררי. מה שבאמת מיוחד בספר שלו זה שהוא כל כך קריא ומהנה. זה חתיכת נס שנח הררי הצליח לכתוב ספר קולח על נושא על גבול האקדמאי האפרורי.

התוצאה היא ים של רעיונות ומסרים שבסופם תשבו ותתהו לגבי הרבה דברים שתמיד לקחתם כאמת מוחלטת. כי מי באמת החליט שכל בני האדם שווים? מי החליט שיש אלוהים? לא משנה מה תפיסת העולם שלכם – קיצור תולדות האנושות יגרום לכם לפקפק בה.

קיצור תולדות האנושות הוא ספר שאם אתם צעירים מספיק, הוא עלול לגרום לכם מחר להירשם ללימודי שנה א' בפקולטה להיסטוריה באוניברסיטה העברית.

הרהורים קטנים בעקבות הספר.

כבר משניית חיינו הראשונה ברור שאנו שונים משאר החיות.

התינוק האנושי יוצא מבטן אימו במצב אפוי למחצה. בעוד ששאר ילדי החיות רצים ומשחקים שעות ספורות לאחר לידתם (או שבועות, מקסימום), לתינוק האנושי לוקח שנתיים בערך להדביק את הפער.

כמו בהרבה מקרים, הקללה היא ברכה במסווה. כי תינוקות שיוצאים במצב חצי אפוי, אפשר להמשיך ולעצב לאחר הלידה. התודעה של התינוק האנושי עוד לא מגובשת, וניתן ללוש אותה במידה רבה של חופש, ולעשות ממנו בן אנוש.

התוצאה השניה של מצב התינוק האנושי היא שצריך לטפל בו. זאת משימה לא קלה, שכדי להתמודד איתה יצר המין האנושי מבנים משפחתיים וחברתיים מורכבים למדי. הם התחילו (אולי) בתור תעשיית עיצוב וטיפול בתינוק האנושי, אבל התפתחו למשהו הרבה יותר גדול.

אחד מהדברים שמגדירים את האנושות, זאת היכולת לנהל מבנים חברתיים אדירים, הרבה יותר מכל חיה אחרת.

הבעיה היא שלא קל לתחזק קבוצות אנושיות גדולות. תקשורת אישית עובדת עם כמות מסוימת של אנשים, קיבוצים קטנים מתנהלים ככה, אבל אם מספר האנשים הולך וגדל זה מתחיל לחרוק, ובסוף מסיימים עם דגניה א' ודגניה ב'.

מצד שני, ברית המועצות הייתה קיבוץ גדול של מאות מליוני אנשים. איך היא עשתה את זה? התשובה היא השפה האנושית, שמאפשרת את קיומם של מיתוסים.

אחת הטענות העיקריות של יובל נוח הררי, היא שבבסיסה של כל קבוצה אנושית גדולה ישנו מיתוס. בין אם זה מיתוס האמונה באל אחד, מיתוס האמונה בחלוקת הזכויות והחובות בין כל בנים האדם (קומוניזם), או המיתוס של הכסף והשוק החופשי של הקפיטליזם.

המיתוס מאפשר לאנשים שמעולם לא פגשו אחד את השני להרגיש שייכים לאותה הקבוצה, ולשתף פעולה במשימת גידול התינוקות של הקבוצה.

את אותו המיתוס "יוצקת" המערכת לתוך התינוק בגיל צעיר, ויוצרת מעגל שקשה לשבור.

יובל נח הררי מציג את כל החברה האנושית בתור סדרת מיתוסים. לא רק יהדות ונצרות הם דת, אלא גם הומניזם ודמוקרטיה. יש להם טקסים משלהם, כהנים ואמונות עליהן מבוססת הדת. וזה לא שאני בא להעליב אף אחד, כן? גם הבלוג הזה שייך בטח לאיזושהי דת. אני רק לא בטוח במאה אחוז לאיזו.

יש אלמנט אחד בו הספר לא מוצלח. זה מגיע בחלק האחרון, שמתייחס לעתיד המין האנושי. יובל נח הררי יוצא שם מקונכיית ההיסטוריון, ונכנס לכסא העתידן.

בתור חובב מד"ב מושבע, ראיתי עשרות נסיונות לעתידנות, וזה של קיצור תולדות האנושות לא בטופ שלהם. הוא מוציא דברים מההקשר, ומשליך יותר מדי מניסוי מקרי לגבי עתיד המין האנושי. לא קיבלתי מידע או נקודת השקפה חדשה. שוב, אולי כי זה התחום שבו אני מתעניין ביום יום.

שמסיימים ספר כזה, יש גם את השאלה מה לוקחים הלאה. כי את זה שהספר היה סופר-מעניין, כיף לקרוא ומחכים אי אפשר לקחת ממנו. אבל מה הלאה?

דבר אחד הוא שהתחלתי להתעניין קצת יותר בנושא ראשית המין האנושי, האדם הקדמון וזה. ראיתי שני פרקים נהדרים של הסדרה והארץ הייתה תוהו ובוהו של כאן 11. באמת בהשפעת הספר.

מעבר לכך לקחתי איזשהי פרופורציה לחיים. טוב לקרוא שכל מה שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, כסף, דת, דמוקרטיה ומדינה – אלו הכל מבנים דמיוניים של הדמיון האנושי, ואין להם קיום מחוץ למיתוס בראש האנושי.

קיצור תולדות האנושות הוא ספר קריא, מקורי, מרשים ומעניין. לא בטוח כמה ידע היסטורי הוא ייתן לכם, אבל די בטוח שהוא יגרום לכם להרהר עמוקות על מהות האנושיות.

[קיצור תולדות האנושות – יובל נח הררי, 443 עמודים (בעברית), 2011]