ספרי עיון הכי טובים של 2018

קראתי בערך 20 ספרי עיון ב-2018. בחלק מהם מדובר בכמה פרקים ספורים לפני שהחלטתי שלקחתי את מה שיש להם להציע. חלק מהם אני עדיין קורא, כי ספרי עיון עמוקים הם כמו ספרי מתמטיקה. צריך לקרוא אותם לאט, ולקלוט את הרעיונות שם.

הפוסט הזה יתעדכן בשבועיים הקרובים עם רשימת ספרי העיון הטובים ביותר שקראתי ב-2018.

שנה שעברה היה פוסט דומה, עם חמשת הזוכים במקומות הראשונים.

בהמשך החודש יעלה גם פוסט סיכום ספרים כללי של הבלוג. שלל הסיכומים הקודמים משנים קודמות, למי שרוצה לדעת מה היה פה: סיכומי 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017.

ציון לשבח
הזוכים: המוח של יצחק דרורי, אילן בכר ו-The Monopolist – מרי פילון [ביקורת על שניהם]

שני ספרים טובים ומומלצים מאד. הסיבה שהם לא בין חמשת הספרים הראשונים היא שהיקף היריעה שלהם קטן יחסית. הם מתמקדים בסיפור אחד ועולם תרבותי אחד.

מקום חמישי: Fooled by randomness – נאסים טאלב
שנה שעברה קיבל טאלב את המקום השני עם הברבור השחור [ביקורת], השנה הוא הסתפק במקום החמישי. אבל שלא תטעו לרגע, זה לא אומר ש-Fooled by Randomness פחות מוצלח מהברבור השחור!

מקום רביעי: אינשטיין – וולטר אייזקסון
כולם יודעים שאינשטיין היה גאון, אבל הרוב לא יודעים למה להסביר למה הוא היה גאון. 675 עמודים שמנסים לסקור את אחד המוחות הכי מיוחדים בהיסטוריה.

מקום שלישי: קיצור תולדות האנושות – יובל נח הררי
אחד מרבי המכר הישראליים הכי גדולים בקטגוריית ספרי העיון במילניום הנוכחי. אחלה ספר, שמשתמש בהיסטוריה האנושית כדי לדון במושגים אנושיים.

מקום שני: אשליה אופטימית – טלי שרוט
המוח משלה אותנו לראות דברים במצב טוב ממה שהם באמת. נשמע בנאלי, נכון? נשמע אפילו משעמם? אבל האשליה האופטימית הזאת נמצאת בכל מקום, והיא בסיס למה שעושה אותנו אנושיים.

שימו לב שהספרים במקום השני והשלישי, שניהם נכתבו ע"י ישראליים, ושניהם עוסקים בצורה מסוימת במהי אנושיות.

מקום ראשון: ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל – ביל ברייסון
הספר שינסה לספר לכם את הסיפור של המדע. כל מה שאנחנו יודעים – ובעיקר כל מה שאנחנו לא יודעים – בכל התחומים של מדעי הטבע ומדעי החיים.

אבל זה לא ספר עובדות! זה ספר סיפורי! הוא מספר את סיפורי הגילויים, מתמקד באישיותם של המדענים, ומביא שורה של גיבורים לא מושרים לאור הזרקורים.