הכרזת מפגש מועדון הקריאה ה-15 באפריל 2019: Skyward – ברנדון סנדרסון
המפגש הבא של מועדון הקריאה יהיה ב-15 באפריל. נדבר בו על ספר המד"ב(!) של סופר הפנטזיה המהולל, ברנדון סנדרסון.
כן כן, לא התבלבלתם, סופר הפנטזיה ברנדון סנדרסון כתב ספר מד"ב. איך יצא לו? מעולה!
מי סופר המד"ב הפופולרי ביותר בעולם? ג'ורג' מרטין? ניל גיימן? פטריק רות'פוס? אולי אולי. אבל די ברור שיש לברנדון סנדרסון קייס די טוב לתואר.
לפי מה שמספרים, כל מה שסנדרסון כותב מוצלח. האיש משוייף בצורה בלתי רגילה, עם תיאוריות ברורות על מה זה פנטזיה ואיך צריך לכתוב פנטזיה (למשל, חוקי הקסם של סנדרסון). הוא סוג של סטיבן קינג של עולם הפנטזיה. סופר פורה, מקורי, מוצלח ופשוט מקצוען אמיתי.
קראתי רק את שלושת ספרי הערפילאיים הראשונים של סנדרסון [ביקורת א', ב', ג']. הספר הראשון שם מושלם פשוט, והשניים האחרונים גם טובים.
איך קרה שכהן ספרי הפנטזיה כתב ספר מדע בדיוני?
התשובה טמונה בז'אנר הספר. יש תת-ז'אנר של פנטזיה שנקרא, לא רשמית, "נערה והדרקון שלה". משתייכים לתת הז'אנר הזה יצירות כמו מעוף הדרקונים, איך לאלף את הדרקון שלי ודרקון הוד מלכותה.
סנדרסון נורא רצה לכתוב משהו בתת-הז'אנר הזה. רק שהוא מעוס לגמרי והוא לא מצא מה לחדש שם. עד שהוא חשב על טוויסט קטן: במקום "נערה והדרקון שלה", יהיה "נערה והמטוס שלה"!
התוצאה היא גילטי פלז'ר טהור. לא ספר נורא מקורי, אבל כן ספר נורא נורא נורא מהנה.
אוהבים ספרים סוחפים ומהנים? מחפשים גילטי פלז'ר שיעשה לכם טוב על הלב ויעביר לכם כמה ימי קריאה בכיף? Skyward בשבילכם.
סיכום מפגש קודם: ביום של המפגש הקודם נערך גם מפגש ניימן (פיזי!), כך יכולתי לשמוע דעות של אנשים שהגיעו למפגש על הספר Fundryside [ביקורת]. זה עשה את הדיון הרבה יותר מעניין.
בגדול, אם אהבתם את השלישי בטרילוגיית עיר של מדרגות, כנראה שתאהבו גם את Fundryside. אם אתם מחפשים יותר עומק ופילוסופיה (כמו בספר הראשון בטרילוגיית עיר של מדרגות), אולי זה לא בשבילכם. ואם אתם מתכנתים, Fundryside מנסה להביא אתכם לעולם הפנטזיה. הידד!
בכללי, אני מחבב את סנדרסון, הוא כותב יעיל שטוב בעבודה שלו, אבל לא כל כך טוב בלגרום לדברים להרגיש אמיתיים. הוא טוב בלכתוב דמויות, אבל לא אנשים. העולמות שלו מפורטים עד לפרט הקטן ביותר, אבל מרגישים כאילו יצאו ממשחק מחשב (הסדרה שבה זה עובד הכי טוב, דרך אגב, זו סדרת הנפילים שלו שגם מתנהגת כאילו היא אמורה להיות משחק מחשב אז זה בסדר). לדעתי ההקבלה לסטיבן קינג היא לא כל כך נכונה כי בניגוד לסטיבן קינג שאיכות הכתיבה שלו מתנדנדת מיצירות מופת (הניצוץ, קארי וכו') לספרים מאוד גרועים (דספריישן, החצי האפל, מתוך הביואיק וכו') ברנדון סנדרסון תמיד כותב טוב אבל לא יותר מזה – הוא אף פעם לא כתב ולא יכתוב (ככל הנראה) יצירת מופת כלשהי, אבל כל הספרים שלו טובים ומהודקים.
אתה צודק. האמת היא שאחרי כל כך הרבה ספרי קינג בינוניים\גרועים, כמעט שכחתי שבתיכון קראתי את "זה", "העמדה" ועוד כמה יצירות מופת שלו. ממה שאני יודע, באמת סנדרסון לא התקרב לזה. חסר לו – סטגדיש – הניצוץ לכתוב יצירת מופת.
אבל התכוונתי בקטע של הפוריות, השיוף וההבנה המושלמת של הז'אנר בו הוא כותב.