המדף הז'אנרי: Tiamat's Wrath – ג'יימס ס. א. קורי

[ביקורות על ספרים 1, 2, 3, 4, 5, 6 ו-7 של The Expanse]

סדרת The Expanse היא אופרת החלל הטובה ביותר של המאה ה-21.

באמת, סליחה מכולם. סליחה מלויס מקמסטר בוז'ולד וסליחה מסקאלזי. סליחה מאן לקי ומפיטר פ. המילטון. כולכם סופרים מצוינים, אבל בספר השמיני The Expanse יישבה את הדילמה מבחינתי: זאת אופרת החלל הכי טובה של המילניום הנוכחי, והיא רק הולכת ומשתפרת!

אז אם עד כה הספר הקודם (השביעי) היה האהוב עלי בסדרה, עכשיו הספר השמיני הוא זה שאני מאליל יותר מכולם. איזה ספר נהדר! איזה מתח! איזה דמויות נהדרות! גם הישנות וגם החדשות. באמת באמת באמת, אין שם קטע אחד שלא אהבתי.

אחרי התמונה אתן ביקורת קטנה למומחים: אנשים שקראו את שבעת הספרים הקודמים (אני יודע שיש כאלה בבלוג!). אבל לפני זה, כמה מילים למי שלא מכיר את הסדרה.

ראשית, הספר הפותח Leviathan Wakes, הוא ספר מד"ב רך מופתי. אפשר לקרוא אותו כ-stand alone בלי להתחייב לסדרה מפלצתית.

הספר הראשון המשיך לסיפור של שישה ספרים, שדי נגמר בסוף הספר השישי.

בספר השביעי העלילה קפצה עשרים שנה קדימה, ובעצם נתנה הזדמנות לקוראים חדשים להצטרף בלי לקרוא את כל הספרים הקודמים. אם אתם רוצים להאיץ, אפשר לקרוא את הספר הראשון ומשם להמשיך לשביעי, וההנאה לא נורא תיפגע. למרות שהכי כיף כמובן זה לקרוא את כל הסדרה.

הספרים השישי עד התשיעי שיצא שנה הבא, מספרים סיפור חדש שמתכתב עם הסיפור שהתחיל בספר הראשון וסוגר את קשת העלילה הגדולה של הסדרה. הספר התשיעי גם אמור להיות האחרון בייקום הזה, אם כי לכו תדעו. כולי תקווה שהצמד שמרכיב את ג'יימס ס.א. קורי, דניאל אברהם וטיי פרנק, ימשיך לעבוד ביחד על יצירות חדשות.

[ספוילרים לשבעת הספרים הראשונים אחרי התמונה]

סוף הספר השביעי היה הכי אפל בסדרה.

לא נפרט מה קרה שם (למקרה שקוראים לא זהירים המשיכו לקרוא אחרי התמונה למרות אזהרת הספויילר, נו נו נו לכם!). כן נציין שחבורה רוקיננטה נכנעה (זמנית!) לכוחות הרשע של הגנרל דוארטה.

אבל כמו ששלום חנוך, ובאטמן, יודעים: הכי חשוך לפני עלות השחר.

Tiamat's Wrath מתאר את המשך המאבק בדוארטה. הוא קצת מפוזר, החבורה לא נמצאת ביחד. אבל הוא עושה משהו נדיר מאד בספרי המשך: מוסיף דמויות חדשות, והופך אותן תוך שניה לכמעט הכי אהובות עלי.  ת'אמת? בדר"כ אני מקסימום "מחבב" דמויות חדשות, אבל תמיד מחכה לקרוא שוב את נקודת המבט של הדמויות מהספר הראשון. פה זה לא המצב.

הדמות האהובה עלי היא טרסה דוארטה, הבת של הגנרל דוארטה. טינאייג'רית שעתידה להיות קיסרית הגלקסיה יום אחד. לא מלחיץ בכלל.

הדמות שלה פשוט נהדרת. נהדרת. שילוב של סיבוכים טינאייג'רים, עם אינטיליגנציית על ויכולת פיקוד שהיא ינקה מגיל אפס שמתפרצת ברגעים המתאימים. למרות שהיא מהמחנה של הרעים, חיבבתי הכי הרבה את החלקים שלה.

הדבר השני שבולט בספר, זה שנדמה שלסופרים יש סוף סוף דרך לסיים את הסיפור. The Expanse הוא מקרה מסואף של Big Dumb Object. הפרומולקולה שצצה בתחילת הספר הראשון, והכתיבה את כל הסדרה פחות או יותר.

הבעיה של ספרי Big Dumb Object זה שהרבה פעמים לסופרים עצמם אין מושג להסביר את מקורות החפץ. יותר מדי פעמים התאכזבתי כשהסופרים השאירו במסתורין מוחלט מאיפה הגיע האובייקט העיקרי בסיפור. מקרה בולט: The Oracle Year [ביקורת].

יש לנו לאורך הסדרה מעט מאד רמזים לגבי מקור הפרומולקולה, מי יצרו אותה ולמה הם נעלמו. ספרים 8 ו-9 בבירור באים לנסות לפתור את התעלומה הזאת. רק בגלל זה שווה להמשיך לקרוא את הסדרה.

נדמה לי, ואני אומר זאת בזהירות, שהסיפור הולך ונהיה קצת יותר מד"ב קשה פתאום. יש שימוש נהדר בדילמת האסיר, ויש התעסקות במחקר מדעי של הפרומולקולה שמרגיש קצת יותר "אמיתי". זה לא שג'יימס ס. א. קורי נהיו פתאום לארי ניבן או משהו כזה, אבל אני חושב שהם כן למדו קצת מדע בעשור האחרון.

מי שקרא את שבעת הספרים הראשונים לא צריך את הביקורת הזאת כדי לקרוא את השמיני. אז אני רק כדי להבטיח שהשמיני ממשיך את הקו האיכותי של הסדרה.

[Tiamat's Wrath – ג'יימס ס. א. קורי, 534 עמודים, 2019]