יומיות 18.05.2019: מי יודע למחזר זבל נכון?
בוקר אור לכולם מתל אביב השמשית.
1. צ'אק וונדיג, מחבר Zeroes [ביקורת], מבקש מקוראים לא לתייג אותו בביקורות שליליות על ספרים שלו. באותה הנשימה הוא קרא לרשתות חברתיות a realm of hell, שזה בתרגום חופשי לעברית, "זבל שהשטן לא ברא".
זה מצטרף למיני גל נגד רשתות חברתיות.
גווידו פון רוסום ממציא פייתון, פרש מהפרוייקט אחרי 28 שנה ובין השאר האשים את הרשתות החברתיות. לינוס טורבאלדס, ממציא לינוקס, גרס שרשתות חברתיות הן מחלה.
יש לציין שבכל המקרים מדובר באנשים לא צעירים. בשניים מהמקרים, לינוס וונדיג, אלו אנשים עם אישיות רשת מאד פרובוקטיבית (לינוס פרש זמנית מלינוקס בגלל זה, וונדיג פוטר ממארוול). גם כולם גברים לבנים, למרות שדווקא פה אני לא חושב שיש קשר לדעה.
התגובה המושלמת לזה? אף אחד לא מדבר על אבנר נתניהו.
כלומר, אם אתה לא נוכח במדיה החברתית, אז לא ידברו עליך במדיה החברתית.
אי אפשר גם לנהל חשבון טוויטר פעיל (וונדיג ופון רוסום) וגם להתלונן שמבקרים אתכם בטוויטר. אי אפשר גם להתראיין לכל מקום ברשת, וגם להתלונן על ביקורות רשת.
בביוגרפיה של אינשטיין [ביקורת] דנו בשאלה האם אינשטיין נהיה סלב בניגוד לרצונו. והתשובה הייתה שמי שלא רוצה להיות סלב, לא עומד על השטיח האדום עם צ'ארלי צ'אפלין בבכורת סרט.
מדיה חברתית, כמו כל פעילות חברתית, מביאה הרבה טוב והרבה רע. אבל לפחות כיום, להיות שם זאת בחירה, לא כורח.
2. זוכרים את מודלי הבניה של המטוסים משנות ה-80? אז הנוסטלגיה שוב עושה קאמבק. הסתיים קיקסטרטר למודל הבניה "היפה ביותר בעולם".
3. יש יותר ויותר ערוצי סטרימינג. מאיפה יקחו תוכן לכולם?
נטפליקס פתרו את זה עם הבאת תוכן זר לקהל הבינלאומי. "שייסל", נגיד, להיט בפולין. אבל האם יש מספיק לכולם?
אז ראשית, כן. עד כמה שאני יודע יש עדיין יותר שחקנים מהפקות אז אין מה לדאוג. אבל למרות זאת, פונות הרשתות לבינה מלאכותית, וזה מתחיל בסין.
קריין החדשות בסרטון למטה הוא בינה מלאכותית. הוא מדבר מנדרינית ואנגלית, ויכול ללמוד כל שפה אחרת די מהר.
כבר יותר מ-10,00 דקות של "חדשות" הועברו ע"י בינות מלאכותיות בסין. ואני כותב חדשות במרכאות כפולות, כי הרשת שמפעילה אותן, שינחואה, שייכת לממשלה.
עם כמה שסין חזקה בבינה מלאכותית, קשה להאמין שדמויות כאלו יחליפו מגישים אמיתיים בעתיד. אולי יעצימו אותן, ייצרו תוכן נוסף (וזול) שיהיה ברקע.
4. סדרת כתבות במגזין אות-אות-אות על מעצבי הפונטים הישראליים. חלק ראשון: חלוצי המחשב.
5. בשוויץ צריך לשלם על כל חבילת אשפה שנותנים. אם זה זבל כללי המחיר הכי יקר, ואם זה נייר או פלסטיק למיחזור, המחיר זול.
בפולין רוצים להתחיל לאפשר לזרוק אשפה רק בשקיות מיועדות. כך העירייה תדע מי זרק איזו שקית, ואם שמתם אוכל בפח הנייר, תקבלו קנס.
ישראל לא ממש בקטע של מיחזור עדיין. יש פחים להפרדה בחלק מהבתים והקניונים, אבל אנשים לא יודעים באמת מה לשים איפה. עירית תל אביב מספקת מפת כלובי מיחזור מיכלי פלסטיק ואיסוף סוללות. מגיע להם ח"ח שהם עשו אותה בלי גוגל מפות. מגיע להם ח"ש על כך שהמפה לא עובדת (בשלושה דפדפנים שונים!).
הרבה מהזבל למיחזור, לפחות מארה"ב, הולך לסין. רק שסין הפסיקה עכשיו לקבל שקיות זבל מארה"ב, כי הזבל מגיע מעורבב.
אם פח הנייר רטוב, לא ממחזרים אותו. אם קרטון הפיצה מלוכלך מאוכל, אי אפשר למחזר אותו. אבל מי פה יודע את החוקים האלה? מי יודע מה לשים איפה? האם זה קרטון או נייר?
הניו יורק טיימס על משבר המחיזור, כולל כמה טיפים לאזרחים שרוצים לשמור על העולם.
6. טריילר למוסד, קומדית פרודיה ישראלית. הומור אינפנטילי. אני כבר מחכה בכליון עיניים.
7. ג'ורג' מרטין בטרילוגיית פוסטים שמתייחסת ל"טמטום ברשת".
אז לא, הוא לא סיים את הספרים של משחקי הכס ולא מפרסם אותם רק כי הסדרה עוד משודרת (פה). ולא, הוא לא שונא את ברון, או השחקן שמשחק אותו (פה). וכן, הוא דווקא כן אמר שגנדלף יכסח את דמבלדור, אבל בואו לא נעשה מזה סערת רשת, טוב? (פה)
אכן מחזור הוא נושא כאוב, בארץ רובו greenwash של רשויות מקומיות.
עדיף להסביר לאנשים אין לעשות שימוש חוזר במוצרים, ולקנות פחות אריזות פלסטיק קטנות.
וגרר"מ, שיתרכז בלתקן את הנזקים שהעונה האחרונה עושה ליצירה שלו P-;
מסכים. לא לייצר זבל זאת הדרך הכי טובה למחזר. אבל זה גם סוג של מאבק בלתי פוסק, בקטע של "לא לא, אני לא צריך שקית, תודה..".
בטייוואן הלכו עוד יותר קדימה עם מודל המחזור והחינוך של "קחו אחריות על הזבל שלכם", ואין פחי אשפה בבניין שעובדי הזבל מרוקנים. ייצרת אשפה? חכה שתעבור משאית האשפה בשכונה, ותרד למטה עם כל האשפה ממוינת כפי שדורש החוק ותעמוד בתור כדי לזרוק בעצמך את הזבל פנימה (ולשלם על מה שמחייב תשלום). בגלל זה משאיות הזבל בעיר הבירה מנגנות – יש להן מוזיקה של אוטו גלידה שאני יכולה להעיד בעצמי ששומעים אותה גם אם גרים בקומה השמינית.
אתה שוב בתל אביב ואיפה מפגש קוראים מספר 2? (למרות שאני בנגב, מבחינת נגישות תחבורה ללא רכב זה כמעט כמו להגיע מהצד השני של אסיה)
אני דווקא חושב שהכמויות של יצירת זבל של צרכנים פרטיים גם פחות משמעותיות וגם יופחתו משמעותית כאשר ישימו חוקים יותר נוקשים על היצרנים.. גם כי.. למה לבקש עוד משהוא מהאדם בקצה השרשרת לשלם עליו?
וגם כי החנויות והמפעלים מייצרים זבל בכמויות מסחריות שאנחנו לא יכולים בכלל להתקרב לכמויות..
וכמובן ששם לאף אחד לא ממש איכפת שם ממחזור נכון.
צריך לעודד יוזמות שעובדות על לייצר פחות אריזות..
פחות מוצרים.. (לפי מה ששמעתי איפה שהוא 40% מהמוצרים בסופר נזרקים.)
זה נכון, וזה קורה גם לפני הסופרמרקט: יש במפעלים המון השמדה של תוצרת (יצאה קצת עקום, אריזה לא טובה וכו') וכנ"ל אצל חקלאים (הפרי קצת עקום ולא נראה כמו מלך היופי למרות שהוא טוב לגמרי לאכילה), יש הרבה ייצור מיותר, וכן הלאה.
אבל אי אפשר לזרוק אחריות מפה לשם וההיפך – צריך לתקוף בכל החזיתות כי כל שינוי מתווסף לאחרים ליצירת שינוי גדול יותר. וגם הרי אם אנחנו כצרכנים נלמד לצרוך פחות, בסופו של דבר ייצרו פחות.