מועדון הקריאה מפגש 41: חוט של כסף – נעמי נוביק

[המפגש ה-41 של מועדון הקריאה. הביקורת חפה מספויילרים, התגובות לא]

תפקידם של מספרי האגדות מודרניים הוא לווא דווקא להמציא אגדות חדשות. הם לא יתעלו על שלגיה או סינדרלה. גם הטובים ביותר – קורליין של ניל גיימן או פרוזן של דיסני – לא יכנסו לטופ 100.

לא. תפקידם של מספרי האגדות כיום הוא לשמר את העבר, תוך כדי זה שהם מביאים אותו אל ההווה.

איך עושים את זה? כותבים גרסאות מודרניות לסיפורי אגדות ישנים. סיפורים שהגירסא הקודמת שלהם כבר לא רלוונטית לקוראים החדשים.

בחוט של כסף, נעמי נוביק מספקת גירסה מודרנית, ומאד חופשית, של עוץ לי גוץ לי של האחים גרים (שבעצמם, אגב, סיפקו גירסה מותאמת לזמנם של אגדה עממית).

יש קוראי פנטזיה מודרנית שיעקמו את האף, כי זה לא מקורי. כמו שאני מעקם את האף מול כל עיבוד מחודש של דיסני.

אבל בכנות? יש צורך לחדש את עוץ לי גוץ לי. יש צורך לחדש כמעט את כל האגדות הללו, ולהביא אותן לסטנדרט שנוצר אצל קוראי הפנטזיה.

עוץ לי גוץ לי של נוביק ממוקם במזרח אירופה (כחלק מטרנד ה-diversity העולמי). הוא מתרכז בדמויות יהודיות (אנטי-גזענות) ונשים חזקות (פמיניזם). הוא משלב מבט ביקורתי על עולם האגדות, יחד עם מבט נוסטלגי אוהב לאגדות עצמן.

חשוב לדעת למה לצפות כשניגשים לקרוא את חוט של כסף. הוא לא ספר פנטזיה, ואל תשפטו אותו ככזה. הוא לא סיפור מקורי לחלוטין. הוא כן גירסה מודרנית מאד לאגדה קלאסית. בתור ספר כזה, הוא הכי מוצלח שיש.

בכפר קטן, בארץ מזרח אירופאית דמיונית, חיה נערה יהודיה בשם מרים.

אביה של מרים מלווה בריבית כושל. הוא מדרדר את המשפחה לעוני. חצי כפר חייב לו כסף, אבל האבא חלש אופי מדי בכדי לגבות אותו.

כשמרים מגיעה לגיל 16, היא משתלטת על עסקי המשפחה. מרים מתחילה לגבות חובות בעקשנות ולמכור סחורות בשוק. אט אט מפתחת מרים מוניטין של מי שהופכת כסף לזהב.

— עד פה הסטריאוטיפ של יהודים באירופה בימי הביניים —

באותו הכפר חיה נערה גויה בשם וונדה.

וונדה שכולה מאם, מתגוררת עם אביה ושני אחיה הקטנים. האב אלכוהליסט, מכה את ילדיו ומעביד אותם בפרך. חלומו הוא לחתן את וונדה תמורת הבטחה אינסופית לוודקה.

בתור מי שנמצא בפולין אני יכול לאשר שכך, להרגשתי, חושבים הפולנים על הכפריים שלהם עד היום.

הקשר בין השתיים נוצר כשמרים מעסיקה את וונדה בגביית הכספים. בין השניים נוצרת "חברות". אני כותב חברות במרכאות כפולות, כי רק באירופה אפשר לקרוא לקשר המוגבל והעצור שבין השתיים, חברות.

— עד פה הסטריאוטיפ של גויים איכרים בימי הביניים —

איפה האגדה? היא מתחילה עם מלך החורף (קוראים לו סטאריק בסיפור). הוא שומע על מרים שהופכת כסף לזהב, ומחליט לקפוץ אליה לביקור. מה מתפתח זה סיפור עוץ-לי-גוץ-לי, רק הפוך. המפלצת דורשת מהנערה שתהפוך משהו לזהב, לא ההפך.

— עד פה הסטריאוטיפים של האגדה —

ההסבר הארוך הזה לא מכסה אפילו חצי מהאקספוזיציה של הסיפור. יש דמויות נשיות ראשיות נוספות ויש גם את מלך האש. במילים אחרות, זאת סימפוניה שלמה של פולקלור מזרח אירופאי בתבנית עוץ לי גוץ לי.

ההישג המרשים הראשון של נוביק זה לעשות את כל זה, ועדיין ליצור סיפור זורם ועולם הגיוני. שאפו.

מעבר לכך הסיפור מצטיין בשני אלמנטים נוספים.

הראשון הוא הרגשת הקסם. אגדה בלי הרגשת קסם היא לא אגדה, וחוט של כסף שוחה בקסם. נוביק יצרה עולם בו כל רגע יכול להתרחש פלא. בו זה כמעט טבעי שמלך החורף יופיע על מפתן ביתך עם דרישות מוזרות.

האלמנט השני הוא הדמויות. למען האמת, הדמויות הן מרכז הסיפור וסוד כוחו.

כל הדמויות העיקריות בסיפור הם בני נוער, וכמעט כולן נערות. למעשה, כמעט כל מי שמבוגר מגיל 20 בסיפור הוא דמות שלילית – או מבחינת האופי או מבחינת חדילות האישים. יוצא הדופן היחיד נדמה לי הוא הסבא של מרים. כי מי יכול לכתוב דמות של זקן יהודי חכם באופן שלילי?

מרים היא דמות נהדרת. נערה צעירה ופקחית, עם חו-צפה יהודית בריאה וחוש מעולה לעסקים. חצי מהספר היא מנהלת משא ומתן עם מישהו, והיא כמעט תמיד מנצחת.

וונדה היא הנערה הכפרית המזרח אירופאית הטיפוסית. לא משכילה אבל עם פוטנציאל. לא מכירה כל כך כלום חוץ מהעולם בו היא גדלה, אבל יש לה סקרנות לעולם. וונדה ואחיה, נדמה לי, גם מייצגים את הכוח הפיזי בסיפור. שזה גם סוג של מוטיב בין הגויים-ליהודים, בו הגויים גדולים וחזקים.

מבחינת עלילה, חוט של כסף הוא בסדר. כאילו, בסדר, ולא יותר. זאת לא עלילה מותחת מלאת טוויסטים. זה סיפור אגדה, שעם כמה שהוא אפל ומודרני, הוא עדיין חייב לציית לנרטיבים של סיפורי האגדה.

אגדות באות הרבה פעמים עם מסר לקורא. למשל, "אל תלכו לבד ביער בחושך" (כיפה אדומה) או "אל תקחו ממתקים מזרים" (עמי ותמי).

גם לחוט של כסף יש מסרים, נגד מוסד השידוכים בכוח ואולי גם לגבי כוח נשי. אבל תגידו, נראה לכם שאלו מסרים שקהל הקוראים של חוט של כסף צריך אותם? האם נבראו הקוראים של הספר שחשבו לפני הקריאה שכדאי להחזיר את מוסד השידוכים של ימי הביניים?

קצת מבוזבז לכתוב אגדה עם מסרים שהם כבר קונצנזוס לדעתי. אולי אם הסיפור היה מיועד לילדים אז כן, אבל הוא לא. ויש שלל מסרים מודרניים פחות סטנדרטיים שאפשר להעביר. התפספסה פה הזדמנות.

חוט של כסף הוא הצלחה מסחררת. הוא מועמד לפרסי ההוגו, נבולה ולוקוס. מעבר לכך, הוא פשט יצר באז אדיר בקהילת חובבי המדב"פ הישראליים. שומעים אותו בכל פינה, כמויות לא הגיוניות של אנשים קראו אותו, ויותר חשוב מזה, אהבו אותו.

יכול להיות שזה מסמן שיש רעב לז'אנר הזה, של אגדות קלאסיות שמובאות לעידן הפנטזיה המודרני. יכול להיות שנעמי נוביק פשוט כותבת טוב, כי כל שלושת הספרים שלה שתוגרמו לעברית (דרקון הוד מלכותה, עקורה [ביקורת] וחוט של כסף) גררו באז.

חוט של כסף הוא אגדה מודרנית נהדרת. עם עוד שניים-שלושה ספרים כאלה, נוביק תייצב את עצמה בתור אחת שהמציאה ז'אנר אגדות מודרניות חדש.

[חוט של כסף – נעמי נוביק, 480 עמודים באנגלית, 2018. 520 עמודים בעברית, 2019 (תרגום, יעל אכמון)]