המדף הז'אנרי: Symphony of the Wind – סטיבן מק'קינון (The Raincatcher's Ballad #1)

לא מזמן סיפרתי על תחרות ספרי הפנטזיה בהוצאה עצמאית. שופטי התחרות קוראים ומדרגים בערך 300 ספרים, מתוכם עשרה מגיעים לגמר, ורק אחד מהם זוכה.

כתבתי, בפוסט שסיפר על התחרות, שהזוכה ב-2018 הוא Symphony of the Wind.

זאת הייתה שטות מוחלטת. Symphony of the Wind  לא זכה אלא סיים במקום החמישי והאפילו לא מכובד. מי זכה?  Orconomics, ספר שאקרא בהמשך השנה.

אף קורא\ת לא העירו לי על הטעות. ח"ש ענק לכולכם.

הטעות הזאת הובילה לכך שקראתי את Symphony of the Wind. ספר פנטזיה אלמוני למדי, עם מעט מאד באז. רוצים לדעת מה הכי מפתיע? שנהניתי ממנו. אפילו מאד!

Symphony of the Wind הוא — נשימה עמוקה:

ספר סטימפאנק עם ספינות מעופפות, זומבים, ערפדים, סירנות, מכשפים, נינג'ות, מתנקשים, פיראטים, מדענים מרושעים — עוד נשימה —  פרוייקטים ממשלתיים חשאיים, נחשי ענק, מוטאנטים, מפלצות, חרבות, אקדחים, מכונות ירייה וכנראה שפספסתי עשרה אלמנטים לפחות.

סטיבן מק'קינון לקח את כל ז'אנר הפנטזיה וזרק אותו לתוך יצירה אחת. עכשיו כולנו מבינים למה אף מוציא לאור לא הסכים לגעת בזה. איך משווקים את הסמטוחה הזאת?

אממה, זה עובד! כלומר, זה עובד, עד שזה מפסיק לעבוד.

כל העושר והאקשן הזה יוצרים מתח כמו במיטב מותחני האקשן הספרותיים. 80% מהספר ישבתי על קוצים והפכתי במהירות עמודים. אבל ב-20% אפילו אני התעייפתי – כי כמה אפשר?

האם אפשר להמליץ על Symphony of the Wind? כן!

או יותר מדויק: הייתי ממליץ לכם לקרוא עשירית ספר. אם תאהבו, תהנו עד הסוף. אם לא תאהבו, תפסיקו, זה לא הולך להשתנות.

סרינה היא נערה בת 17 עם שיער ירוק. היא נמצאת בפנימייה לנערות שאמורה להחדיר בהן דרך ארץ. אבל בתכל'ס, היא מבלה את רוב זמנה ע ספינת מובילי מים מעופפת, ולומדת בעיקר קללות מהצוות.

יום אחד הספינה של סרינה מותקפת בזמן משלוח. חלק מהצוות נהרגים בהתקפה, החצי השנה נכנס למגננה ופותח בחקירה של מי מנסה להתנקש בהם.

pause! pause! עצרו! רגע!

הגעתי למסקנה שאין סיכוי שאספר את העלילה של Symphony of the Wind. בעשרים העמודים הראשונים קוראים שם יותר דברים מאשר בטרילוגיות שלמות אחרות. כבר אמרתי שברור איך אף מוציא לאור לא הסכים לגעת בזה?

א-בל, וזה אבל גדול, זה עובד.

Symphony of the Wind הוא לא רק כיף, הוא גם ספר קוהרנטי ומעניין. הוא ספר עם אחלה דמויות, אחלה עולם ואחלה עלילה.

הסיבה העיקרית, ובעצם היחידה לזה, היא שסטיבן סטיבן מק'קינון סופר ממש ממש טוב. הוא יודע להמציא דמויות. הוא יודע לספר סיפור. הוא מפצה בטונה כשרון על כך שבניית העולם שלו היא כמו מונטאז' לז'אנר הפנטזיה בחמישים השנים האחרונות.

Symphony of the Wind מלא ברגעים מרטיטים ודמויות שנקשרים אליהם. הוא סיפור אפי על הילוך גבוה.

יש מצב שסטיבן מק'קינון מקדים את זמנו. שהדור שהולך ומבקש ריגושים הולכים וגדלים, ירצה בעוד עשור רק ספרי פנטזיה שמערבבים את כל הז'אנרים הקיימים לתוך אחד.

יותר הגיוני שמק'קינון ילך ויתמקד עם הנסיון. להמציא ולספר סיפורים הוא כבר יודע. עכשיו הוא רק צריך לבלות קיץ בהשתלמות של ברנדון סנדרסון וללמוד איך לבנות עולם שיכיל את הסיפורים האלה.

[Symphony of the Wind – סטיבן מק'קינון, 660 עמודים, 2018]