יומיות 30.7.2019: סיכום חצי שנת 2019 במדע בדיוני ופנטזיה

אתמול היה יום מבוזבז.

ביליתי 4 שעות בנסיון לתקן את המעצורים ההידרליים באופניים. מצב המעצורים הלך והתדרדר משעה לשעה, בדרך גם הצלחתי לשבור את הפנס עם תנועה לא זהירה.

ב-16:00 התייאשתי ולקחתי את האופניים לחנות, שאמורה להחזיר לי אותם הבוקר.

1. לפני חודש פירסמו בארנס נ' נובלס את סיכום חצי שנת 2019 במדע בדיוני ופנטזיה שלהם.

האתר הזה התעלם מהם בגסות רוח. בתור פיצוי אני מאתגר את עצמי: לקרוא 5 ספרים מהרשימה עד סוף השנה. הנה הניחוש שלי לגבי איזה ספרים אקרא.

איזה ספרים מ-2019 אתם מאתגרים עצמכם לקרוא עד סוף השנה?

– Magic for Liars מאת שרה גאיילי: סיפורן של שתי אחיות, האחת בלשית פרטית, השניה סטודנטית באקדמיה לקסם. אז מתרחש רצח באקדמיה, וכולם מבטיחים שמתפתח סיפור בלשי מעולה.

זה ספר עם המון באז שהאהדה עליו חורגת מגבולות הז'אנר, והוא נבחר גם לרשימות ספרים כלליות.

– Black Leopard, Red Wolf מאת מרלון ג'ונס: יש שתי סיבות טובות לקרוא את זה. האחת היא שמרלון ג'ונס הג'מייקני הוא זוכה פרס בוקר היוקרתי, אז כותב רע הוא לא. השניה היא שהכתירו את הספר בתור "משחקי הכס האפריקאיים", אז סופרלטיב רע זה לא.

זה כמובן ספר ראשון מתוך טרילוגיה. אם נאמין להשוואה למשחקי הכס, הספר הבא יצא עוד 15-20 שנה ככה.

– The City in the Middle of the Night מאת צ’רלי ג’יין אנדרס: בגלל שכל כך כל כך אהבתי את All the birds in the sky [ביקורת], ובגלל שזה הספר הראשון שאנדרס מוציאה מאז.

– A Memory Called Empire מאת ארקדי מרטין: שילוב של אופרת חלל וסיפור בלשי, שניים מהז'אנרים האהובים עלי.

אגב, רציתי להוסיף לפחות עוד ספר מד"ב אחד לחמישיה. אבל כל מה שיש שם הוא או פנטזיה במסווה מד"ב, או – יותר גרוע – ספרי מד"ב עם תקציר שנראה כמו פרודיה לתיאור של סטארטאפ עדכני לבינה מלאכותית.

איפה מוצאים מד"ב אמיתי חדש כיום? עם מחשבות מקוריות על טכנולוגיה והשלכותיה?

– The Ruin of Kings מאת ג'ן ליונס: ספר התבגרות פנטזיה. אוקי, זה נשמע תיאור יבש ואני לא יודע הרבה יותר מכך על העלילה. אני כן יודע שזה אחד מהספרים עם הכי הרבה באז השנה, וגם היחיד מהחמישיה שכבר נמצא על הקורא האלקטרוני שלי.

2. מפגינים בהונג קונג מסנוורים שוטרים עם לייזרים דרך מסך גז דמעות בסצינה שכאילו יצאה מסרט מדע בדיוני.

These lasers Hong Kong protesters are pointing at riot police through billowing tear gas, it's like something out of a sci-fi movie. #AntiELAB pic.twitter.com/noTllDuc09

— Alejandro Alvarez 🫡 (@aletweetsnews) July 28, 2019

3. רשימת קריאה: 25 כתבות העיתונות הטובות ביותר אי פעם.

4. רשימת קריאה נוספת, והפעם אחת ארוכה מאד: המלצות קריאה של רומנים לחובבי מתמטיקה. כלומר, סיפורים דמיוניים, לא ספרי לימוד.

5. סרט אנימציה נהדר שמבוסס על פואמה בת 150 שנה. הנושא נשמע משעמם: יחסי אב ובן מתוארים דרך אמנות אריזת המזוודה. אבל הביצוע, אוי הביצוע. שלמוש.

6. מאגר המידע של רשות המיסים הבולגרית נפרץ, והמידע של חמישה מליון תושבים – מתוך שבעה – הודלף לרשת. עוד הרבה פשעים עתידיים יבוצעו בעזרת המידע הזה.

הסיפור הזה דווח בהרבה מקומות, ולאף אחד מהם לא היה משהו חכם לאמר עליו מלבד להביע זעזוע. היות והבעת זעזוע פומבי היא לא מחווה בעל ערך – אני יודע שזה נשמע מוזר למשתמש המדיות החברתיות ב-2019 – החלטתי לנצל את האירוע כדי להיזכר באירועים דומים בישראל, ואולי אפילו קצת אופטימיות מקומית.

ב-1994 עצרה המשטרה לראשונה אדם בחשד שהפיץ מידע חסוי מפנקס הבוחרים על אזרחי מדינת ישראל. מאז המשיכו הדלפות מאגרי נתונים, תחת שמות כמו 'מרשם', 'רישומון', 'חיפושון' או 'פנקס בוחרים'. המצב היה כה חמור עד שלקראת הבחירות ב-2003, החליטה ועדת הבחירות המרכזית לא להשיק שירות אלקטרוני לבדיקת פרטי ההצבעה, מחשש לדליפת המידע לרשת.

על כל זה סיפר גל מור ב-2002 בכתבה נהדרת שאפשר לבסס עליה עבודת גמר בפקולטה להיסטוריה.

אבל זה היה כלום לעומת מה שקרה ב-2006.

ב-2006 הודלף לרשת מאגר המידע אגרון. הוא הכיל נתונים ממרשם האוכלוסין הישראלי על כל אזרחי ותושבי ישראל (אז). בעוד שהתוכנות הקודמות הופצו לאט ובזהירות, אגרון ניצל את האינטרנט של 2006 – זאת השנה בה פייסבוק פרצה לתודעה – כדי להתפשט כמו אש בשדה קוצים.

מספיק שאספר איך גיליתי על אגרון בעצמי, כדי להסביר את גודל התופעה. זה לא קרה דרך אחד החברים הסופר-גיקים שלי שעוסקים באבטחת מידע, אלא דרך קרוב משפחה. איש שאוהב מחשבים, אבל לא מבין בהם יותר מדי.

ביקרנו אותו ב-2006, והוא בנונשלנטיות שכזאת הראה לי תוכנה חדשה שקיבל: אגרון. הוא הקיש שם את הפרטים של אנשי המשפחה שלנו, וקיבל את כל המידע האפשרי עליהם. זה לא היה בקטע של זדון, אלא בקטע של "היי, תראה איזה דברים מגניבים אפשר לעשות עם המחשב כיום!".

ב-2009 החלה חקירה לגבי ההדלפה של אגרון, וב-2012 הוגש כתב אישום נגד שישה נאשמים. רובם הורשעו במאסר על תנאי ופרס כספי, כי חלקם בפרשה היו דברים קטנים, כמו כתיבת ממשק למאגר המידע. שניים מהם קיבלו עונשים של בין שנה לשנה וחצי.

מה שהכי מדהים זה מה שקרה מאז. עד כמה שאני יודע, לא הודלפו מאגרי מידע ישראליים לרשת מאז 2006. מישהו פה רוצה לתקן אותי?

בזמן הזה הודלפו מאגרי מידע של המון מדינות בעולם. בולגריה הרגע, טורקיה, ארה"ב, רוסיה לפני שבוע.

הציבור מצפה כיום לקבל שירותים דיגיטליים מהרשויות, ובמצב הטכנולוגי של ימינו, אין אפשרות לספק את זה בלי חשש לדליפת מאגרי מידע. ישראל משתפרת בנידון, מן הסתם בגלל שאנחנו עם קטן בו קשה להדליף בלי לגלות את מקור המידע, וכי אנחנו מצויידים במומחי אבטחת מידע בכמות לא פרופורציונלית לגודל האוכלוסיה.

מתישהו יודלף מאגר מידע ישראלי – זה מסוג הפשעים שאי אפשר להימנע מהם. אבל עד אז אני יכול לפחות להיות אופטימי מהשיפור.

7. הוכרזו המועמדים לפרס הפנטזיה העולמי. כמה מהספרים היותר מוצלחים ומקוריים שקראתי בשנים האחרונות יצאו מרשימות המועמדים שם, כך שאני בהחלט שם אליהם לב.

בין המועמדים: The Poppy War [ביקורת] שמאד אהבתי, Trail of Lightning שמועמד להוגו ואקרא אותו בשבועות הקרובים, Witchcraft שהיה מועמד גם לפרס הנבולה – ועוד שני ספרים שלא שמעתי עליהם.