המדף הז'אנרי: מטרופוליטן – וולטר ג'ון וויליאמס

הקדמה: אנוכי בוורלדקון 2019 בדאבלין, אך הרקע למטרופולין מגיע מוורלדקון 2017, הלסינקי.

השם "וולטר ג'ון וויליאמס" שב ועלה בשיחות בוורלדקון בהלסינקי, וכל פעם נאלצתי להודות שלא קראתי ולו ספר אחד שלו. אחת המטרות לקראת בדאבלין הייתה לקרוא משהו של הבחור.

לא קל לבחור ספר אחד של וולטר ג'ון וויליאמס. הוא הגירסא הקודמת של רוברט ג'קסון בנט (טרילוגיית עיר של מדרגות [א', ב', ג'] ו-Foundryside [ביקורת]). לשניהם שם בעל שלושה חלקים, ושניהם כותבים ספרים, שכל אחד מהם בעל סגנון ותת-ז'אנר אחר.

וויליאמס כתב פנטזיה, סייברפאנק, אופרות חלל, היסטוריה אלטרנטיבית וספרים שסתם לא ברור מה הז'אנר שלהם.

מטרופוליטן הוא אחד היוקרתיים שבספריו. הוא קיבל מועמדות לפרס הנבולה, וההמשך שלו היה מועמד גם לנבולה וגם להוגו. כלומר, זאת צמד יקיר המבקרים – והיי, אני מבקר!

ביקורת: אנחנו חיים בעולם הולך ומתגבש. ככל שהעולם יותר מגובש, כך קשה יותר לשנות אותו.

למה ארה"ב הפכה לאימפריה? הרבה סיבות, אבל אחת מהן היאשהיו בה שטחים רבים ליצור בהם ערי ענק חדשות. סין נמצאת בתהליך צמיחה מסחרר כבר כמה עשורים, כי היה לה מקום לצמוח מסין הכפרית לסין העירונית. עכשיו, כשסין כבר ברובה עירונית, הצמיחה נעצרת.

צריך ריק לצמוח לתוכו, ואם אין ריק, הצמיחה כמעט נעצרת.

הערים האלה, המטרופולינים, הולכות וגדלות, וארצות שלמות מאיימות להפוך לגוש דן. צפופות, תקועות, ומשימה פשוטה של הקמת רכבת קלה בהן הופכת לפרוייקט משתק.

כמובן שלעולם לא נהפוך לגוש דן אחד גלובלי.יש מדבריות שאי אפשר לגור בהן. צריך משאבים לכלכל מטרופולין ענק, חוות ואנרגיה. אין לנו מספיק כזה בעולם כדי ליישב את כולו.

אבל אז בא וולטר ג'ון וויליאמס, ושאל: מה היה קורה לו היה לנו מלאי עצום של אנרגית קסם אדיר ולא מזהם? קסם שיכול ליצור אוכל יש מאין?

וויליאמס ענה: היינו הופכים למטרופולין אחד ענק. תקוע ואיטי, בו איש לא יכול לזוז מהמקום אליו הוא נולד בחיים.

מטרופוליטן הוא ספק ניסוי מחשבתי, ספק סייברפאנק, ספק ספר "פנטזיה קשה" (עוד הגבלה ל-Foundryside של רוברט ג'קסון בנט). זה ספר מיוחד. קשה לעיכול בעמודים הראשונים, אך מתגמל ככל שמתקדמת ההקריאה.

אם תשאלו אותי, מטרופוליטן הוא מדב"פ כמו שהז'אנר צריך להיות. הוא בורא עולם דמיוני, ואז מספר סיפור שיכול להתרחש רק בעולם הזה.

זה לא ספר פופוליסטי ולא page-turner. אבל אם אתם מחפשים רעיונות במדב"פ שלכם, או אם אתם מחפשים סיפור טוב וכתיבה איכותית, תקחו את מטרופוליטן ליד. רק תהיו מוכנים שזאת קריאה קצת איטית.

אייה עובדת ציבור עיר חובקת עולם שכולה ביוקרטיה.

החיים של אייה תקועים, היא לא תתקדם בעבודה עד שמישהו בדרגה למעלה ימות. העולם תקוע, כל האנרגיה הקסומה בו מוקדשת לשימור הקיים.

ואז מגלה אייה מאגר אנרגיה קסומה לא רשום, והכל משתנה.

זאת הגבלה נהדרת לחיים. רובנו היינו במצבים תקועים, כשאי אפשר היה להזיז שום דבר. חלקנו נמצאים בהם עכשיו.

תמיד עולות המחשבות, איך אפשר להשתנות? והתשובה היא שלפעמים כמעט בלתי אפשרי להשתנות בתוך מערכת קיימת. אבל מהרגע שמתווסף גורם חיצוני חדש, שינוי לא רק נעשה קל — הוא גם כמעט בלתי נמנע.

הדבר החוקי שאיה אמורה עם מאגר האנרגיה החדש שמצאה היא להסגיר אותו לרשויות. אבל כמה אנשים בעולם יכולים לגלות את מה שאמור לשנות את חייהם, ופשוט להגיש אותו תוך כדי הקרבה עצמית למישהו אחר? אייה רוצה חתיכה לעצמה, והחתיכה שהיא לוקחת מפרה את שיווי המשקל של העולם כולו.

הרבה ממטרופוליטן חג סביב הנושא של אנשים וכוח. אנשים בסיפור – וגם במציאות – משלים עצמם לחשוב שהמקריות שזימנה להם כוח היא גורל. הם לפתע רואים עצמם "אנשים גדולים", למרות שלא עשו כלום גדול. הם מסתכלים על שאר בני האדם מזלזול מלמעלה, כעל נמלים העובדות בפרך.

יש יותר מדי אנשים שמקבלים לפתע כוח, וזה חושף את כל הכיעור באישיותם. פליז! אל תהיו כאלה.

אני חוטא כמובן למטרופוליטן. הוא לא רק סיפור רק על כוח, הוא סיפור על הרבה דברים. על אורבניות –  היפה והמכוער בה. על מערכות ביוקרטיות מסועפות. על מהפיכות ומקורן, והאם הן טובות או רעות?

הדמויות במטרופוליטן נהדרות. מהמפכנים הגדולים, ועד מערכת היחסים העדינה והשבירה בין אייה לבין זוגה.

גם הכתיבה של מטרופוליטן נהדרת. זה ספר שהצליח ליצור סגנון מיוחד משלו, כמעט פואטי, ועדיין להישאר משויף וידידותי לקורא.

שני חסרונות בולטים לספר. האחד הוא כמות הזמן שלוקח להיכנס לעולם. וולטר ג'ון וויליאמס מנחית אתכם פנימה, ונותן לכם להבין מה קורה על ידי רמזים. קצת רימיתי פה למען האמת: למדתי מהאינטרנט על עולם הסיפור ונכנסתי לספר מהר יותר.

החסרון השני הוא שהעלילה פשוט לא מותחת. היא שם, היא מעניינת, אבל היא לא ספר מתח. לא הדרתי לשניה שינה מעיני כדי לדעת מה קורה בעמוד הבא. זה ספרשהוא יותר מאיר שליו מאנדי ווייר: הוא לא נועד לרתק, הוא נועד להיכתב חכם.

הפועל היוצא של ספרות איכותית היא שהיא לא קוראת לקרוא את המשכה. האם יש לוויליאמס משהו חדש לאמר בהמשך? לא דחוף לי לקרוא את ההמשך של מטרופוליטן, כמו שלא היה לי חשוב לקרוא את ההמשך של החטא ועונשו, לו היה אחד כזה.

מבחינת וולטר ג'ון וויליאמס עצמו, מטרופוליטן בהחלט עשה את העבודה. הוא סיקרן אותי לגביו. אנחנו עוד נשמע את השם בבלוג בשנה הקרובה.

[מטרופוליטן – וולטר ג'ון וויליאמס, 359 עמודים באנגלית, 339 עמודים בעברית, 1995]