המדף הז'אנרי: Jade Wars – פונדה לי

מוקדם יותר השנה כיכב במועדון הקריאה Jade City [ביקורת], ספר גנגסטרים על משפחות פשע אסיאתיות עם כוחות על.

קשה היה להתעלם ש-Jade City קיבל בבלוג הזה.

בוורלדקון 2019 המשכתי את המגמה: סיפרתי, לכל מי שרצה לשמוע, שזה ספר הצגה. ספר הפנטזיה הטוב ביותר שקראתי ב-2019. אחד הטובים בעשור האחרון. נקודה.

ממש לפני וורלדקון יצא ההמשך לספר: Jade War. העדפתי לקרוא אותו אחרי שאחזור מאירלנד, כדי לא להתאכזב. מה אם הוא לא איכותי כמו הספר הראשון? מה אם הוא מיחזור של חומרי הראשון?

בשורה התחתונה, החששות היו לשווא. Jade Wars הוא ספר מעולה. מ-עו-לה.

הוא מתעלה על Jade City כמעט בכל אלמנט אפשרי – ואנחנו מדברים בו על ספר שהגדרתי כאחד מספרי הפנטזיה הטובים של העשור החולף, כן?

כמו האולימפיאדה, המוטו של Jade Wars הוא "מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר". הוא לוקח את כל הדברים שנעשו ב-Jade City ומעצים אותם.

זאת לא העצמה מלאכותית כמו אפקטים של הוליווד, אלא משהו מתבקש. אם Jade City היה מלחמת משפחות פשע בעיר דמויית הונג קונג. אז Jade Wars הוא מלחמות ארגוני פשע בינלאומיים.

צריך לדעת ש-Jade Wars הוא ספר אפל ואלים. הוא לא מרכך כלום מעולם הפשע האכזרי.

אם אפלה ואלימות לא מרתיעים אתכם, הספר והסדרה כולה הם המלצה חמה.

איך אפשר לתאר את העלילה של Jade Wars? הוא ממשיך את קודמו בסדרה וסיכום העלילה שלהם כמעט זהה: מלחמה בין משפחות פשע.

אם כך קסמו של הספר הוא לא בסיפור המסגרת, שכוחו בפשטותו, אלא בעלילה עצמה.

העלילה יוצאת הפעם מגבולות Janloon, גירסת הספר להונג קונג לדעתי, ומגיעה לאיים שכנים ואפילו לאירופה.

זה מאשר לפונדה לי, סופרת בחסד, לתאר עוד מקומות ותרבויות, כולם עם רפרנסים ברורים לעולם שלנו. היא עושה זאת בחוכמה, רגישות ויכולות כתיבה ואבחנה נדירות. היא ממש, בלי הגזמה, גורמות לי רטט.

למעשה, הכתיבה של פונדה לי כל כך טובה שאפילו את מעט הסצינות האירוטיות בספר – יש שתיים כולה – אהבתי. כולל סצינה אירוטית אחת בין שני גברים. בשלב הזה אני מוכן לשלם כסף אפילו לקרוא את רשימת המכולת של פונדה לי.

הבונוס השני של היציאה מגבולות Janloon, זה שפתאום אנו זוכים לראות לוחמי ג'ייד, דמויות כמעט על אנושיות שמשתלבות היטב ב-Janloon העל אנושית, מתפקדות בארצות ותרבויות אחרות.

למה זה כיף? אני אנסה להסביר: מכירים את החוויה של לפגוש חברים ישראליים בקצה השני של העולם? האנשים האלה, שאתה מכיר משולחן הלימודים או מבית הקפה, פתאום נראים לא מציאותיים עם הרקע של יער עד קולומביאני מאחוריהם.

אותו הדבר פה. פונדה לי כל כך טובה בלכתוב דמויות ומקומות, שאני מרגיש שאשכרה אני מכיר את ג'נלון והגיבורים. כהם מטיילים לארצות אחרות, אירופאיות יותר, זה מהווה העתקה מושלמת של תחושת ה"לפגוש חבר ילדות באמזונס".

פונדה לי לא מסתפקת בליצור דמויות נהדרות (באמת, כל דמות בספר מושלמת) או לספר סיפור נהדר, היא גם יוצרת תרבות. אני בכוונה אומר תרבות ולא "בונה עולם דמיוני אמין", כי ככה הספר מרגיש. כאילו הוא נברא מתרבות עשירה.

התרבות הזאת כוללת אוכל, קטעי מיתולוגיה, היסטוריה ופתגמים כמו:

"יש אמרה, אתה יודע: כשצצה בעיה שצריכה פתרון, האספניאנים מנסים קודם לפתור אותה עם כסף, ורק אז פונים לאלימות, הקקונזים מנסים קודם אלימות, ורק אחר כך פונים לכסף".

עכשיו לבעיות בספר: אין בעיות בספר. הוא מושלם.

וקצת יותר ברצינות. יש שתי בעיות שאני יכול לאתר בספר ועלולות לגרום לאחרים לא לאהוב אותו.

האחת היא העלילה. לא סתם דילגתי על תיאור העלילה בביקורת, היא פשוט יותר אופרת סבון מסיפור הדוק. "שתי משפחות פשע נלחמות אחת בשניה" זה רקע לסדרת טלוויזיה עם 12 עונות, לא לטרילוגית ספרים.

איך פונדה לי תסיים את זה? לאיפה העלילה תתכנס? מה יקרה בספר השלישי שלא קרה בשני הראשונים שיכול לסיים את הסיפור בצורה מספקת? איןלימושגירוק.

הבעיה הפוטנציאלית השניה היא שאני די בתול סיפורי גנגסטרים. יכול להיות שמה שנראה לי חדשני ומגניב, יראה קלישאתי לאחרים. לא ראיתי את הסופרנוס, את הסנדק אני בקושי זוכר – ולמרות שכן קראתי כמה ספרי מאפיה, קשה לאמר שאני מומחה בתחום.

למרות הספקות הקטנות הללו, השורה התחתונה זהה: Jade Wars הוא ספר אדיר, והמשך יותר מראוי ל-Jade City.

אני ממליץ על שני הספרים בחום, ומצפה בכליון עיניים שיתפרסם כבר הספר השלישי והמסכם בטרילוגיה.

[Jade Wars – פונדה לי, 590 עמודים, 2019]