יומיות 08.12.2019: האם סגנון החיים הנוכחי יכול להימשך לנצח?
שריפה ארעה ביום שישי בשוק חג המולד בעיר העתיקה בוורשה. אין נפגעים, אבל התמונות יפות.
1. הפרק האחרון של סאות' פארק עסק במלחמת שירותי הסטרימינג בין נטפליקס, דיסני, הולו ומי-לא. כבר אין שירות סטרימינג אחד שמספיק להירשם אליו. האינטרנט העתיקה את עידן רשתות השידור של הטלוויזיה. שמעתי אנשים אומרים, "נגמר עידן הזהב של ה-binging".
מה שעוד אומרים זה שסגנון החיים המערבי של המילניאליים לא יכול להימשך לנצח. למה? בגלל שהוא ממומן ברובו ע"י סטארטאפים בחובות.
אז דבר ראשון בואו נסגר על מה זה מילניאליים. ההגדרה שכולם משננים, כי היא כתובה בויקיפדיה באנגלית, היא שמילניאליים הם אנשים שנולדו בין תחילת שנות השמונים לסוף הניינטיז.
זאת הגדרה נהדרת – אם אתם אמריקאיים – כי ילדים שנולדו בתקופה הזאת גדלו לתוך עולם מלא גירויים ושירותים. זה יצר פרופיל פסיכולוגי מסוים.
אבל בישראל המצב לא בדיוק היה כזה באייטיז. לקחת הגדרה אמריקאית ולהכיל אותה על ישראל לא עובד. לדעתי? אני לא מילניאל או שיש לי אופי מיליניאלי, למרות שאני מתאים להגדרה האמריקאית. נדמה לי שהגדרה יותר הגיונית היא "ילדים שנולדו לתוך עולם שפע", ובישראל זה מתחיל מילדי ניינטיז.
סגנון החיים של המילניאליים הוא בסופו של דבר סגנון חיים קלאסי של ילדים עשירים. ההבדל הוא שסגנון החיים הזה כבר לא שמור לעשירים, אלא הגיע למעמד הביניים.
נשאלת השאלה, מה קרה לעולם שפתאום כולם יכולים לחיות כמו עשירים? האם זה בגלל שהשתפרנו בייצור (גם), האם זה בגלל שהשתפרנו בניצול כוח עבודה זול בארצות עולם שלישי (גם)? או האם אנחנו חיים על חשבונות מישהו? האופציה האחרונה היא זאת שגורמת לחשוש שהמצב זמני.
כי זה עובד ככה: חברת סטארטאפ קמה, נכנסת לחובות ענק, ומתחילה להעניק לאנשים שירותים חינם ומוצרים במחירי רצפה כדי "ללכוד אותם בתור צרכנים". באותו הזמן החוב של החברה הולך וגדל, והסכנה היא שאם זה ימשיך ככה אז החברות יתמוטטו, לא יהיה מי שייתן קרדיט לחברות חדשות, סגנון החיים המיליניאלי ייגמר והעולם ייכנס למשבר כלכלי.
קטונתי מלהבין בכלכלה, ואני גם שונא להיות רואה שחורות, כדי לדעת אם התחזית הזאת ריאלית. יכול להיות שרמת איכות החיים בעולם תמשיך ותעלה, באמת שאין לי מושג. אני פה כדי לדקלם תזות של אחרים.
2. ברוס מק'קורקינדייל הכין לכבוד Inktober (אירוע אינטרנטי בו אנשים אמורים לצייר כמה שיותר דברים במהלך אוקטובר) סדרת ציורי חבובות בתור דמויות פשע.
3. מכירים את הדארקנט? רציתם פעם, בשביל הקטע, לעשות אתר דארנט נסתר שיוכלו לגשת אליו רק עם דפדפן Tor? או לשתף קבצים באנונימיות?
תבדקו את תוכנת Onionshare. זה מה-זה פשוט לעשות את הדברים האלה.
4. סיכום שנת מדע בדיוני של הגרדיאן קצת יותר מעניין משאר סיכומי השנה. רוצה לאמר, הוא כולל כמה ספרים מלבד החשודים המידיים, וגם מנסה להסביר ולנתח זרמי מד"ב ב-2019.
5. תפתחו את אתר הים העמוק, ותתחילו לגלול את העמוד למטה. ככל שתגללו יותר יפקחו לכם יותר העיניים, ותרוצו יותר לויקיפדיה לגלות מי הם היצורים המוזרים האלו שחיים הכי עמוק בקרקעית הים.
6. סיכום האלבומים הכי טובים 2019 של אנטנות השמיים עלה לאוויר, וכבר שנים שאני חושב שהוא סיכום המוזיקה הכי טוב בעברית. נקודה, סימן קריאה או איזה סימן פיסוק שבא לכם.
זאת רשימה של 56 אלבומים אישיים, ולא חזרה על הדברים עם הכי הרבה באז מרשימות אחרות. על כל אלבום גם מוסבר איך ולמה הוא הגיע לרשימה, ומי האמנים שעשו אותו. זאת רשימה שרק אדם ששומע מאות אלבומים בשנה ובונה לעצמו טעם מאד אישי ומיוחד משלו יכול ליצור. כל שנה אני מוצא שם פנינים, מאמין שגם השנה אמצא.
7. תזכרו איפה שמעתם לראשונה על האופנה האחרונה בעמק הסיליקון: דיאטת דופמין. הטענה היא שהמנעות מדופמין, שאחראי על תחושת העונג והסיפוק שלנו (אם אני מבין נכון), אמורה לעשות סוג של איתחול למוח.
איחלתי למילניאליים בעמק הסיליקון בהצלחה.
8. אקטיביסטיים מנסים להשאיר בחיים את Library Genesis: ספריה אונליין עם 33 טרה בייט של כל ספרי המדע שרק יכולתם לחלום עליהם. לא ברור איך עשו מחקר ללפני ש-Library Genesis הומצאה.
אתר הים העמוק ממש מגניב. גם לילדים.
אתה צודק בעיניי לגבי הגדרת המיליניאל, האמת שחשבתי שהוא מתייחס רק לילידי שנות ה-90 ומעלה. הלא מבחינת ילידי שנות ה-80 בארץ, המילניאלס הם דור אחר לגמרי, הדבר המוזר הזה שמזמין כל הזמן טייק אוויי ומתעצל ומתלונן על זה בעודו עסוק באינטנסיביות ליצור מצג יחסי ציבור של חיים נפלאים לאינסטגרם.
סגנון החיים הנוכחי לא יכול להמשיך. מעבר לכלכלה, יש את עניין האקלים, שהוא הרבה יותר רחב מגשם, שמש או בצורת כפי שנוח לנו לתפוס אותו. יש גם עניין של מחלות טרופיות שמהגרות לאזורים חדשים ומתפשטות, מדינות וערים שיקברו תחת מים ויצמיחו המוני פליטים (כשגם הבצורות מצמיחות כבר כאלו), פחות יכולת להצמיח מזון, זיהום פלסטיק שכבר מתחיל להתנחל בגופנו, ועוד ועוד, מה גם שישראל עצמה כבר קורסת מעודף אנשים על מעט מקום באפס תכנון תשתיות הולם, והיא מדינה שבנויה כולה על כלכלת אוברדפט – ועם קצב גידול האוכלוסייה זה רק צפוי להיות גרוע יותר ויותר בעשורים הבאים.
זה נראה ככה בשניה הזאת, וכל המד"ב הנוכחי בנוי על זה, אבל אני מקווה שהמגמה תתהפך:-)
תקווה זה טוב, אבל לא ריאלי. אי אפשר להפוך את היוצרות בנושא ההתחממות הגלובלית ולתקן את הנזק שכבר נעשה. רק להאט את התהליך, וגם בשביל זה צריך שיתוף פעולה כלל עולמי שלא נראה באופק, ולקיחת אחריות אישית של כלל התושבים (או חלק מהותי מהם, אבל אנשים מעדיפים ללכת להפגנה תמיכה בגרטה במאבק האקלים ולתעד את זה בסלולאר הכי חדש שהם מחליפים מדי שנה, מאשר לעשות משהו באמת אקטיבי כמו להבין שהחלפה תכופה של טכנולוגיה זה רע לסביבה).
דיאטת דופמין היא דבר שיש אנשים שמדברים עליו כבר כמה שנים.
הבעיה? היא לא מוגדרת היטב. כל דבר יכול להחשב כמשחרר דופמין ולגרום לאדם קצת מעורער להחליט שהוא מפסיק גם עם דברים פשוטים שמשחררים דופמין כמו אוכל.
יש מצב שאני לא מספיק בקיא בטרנדת הדיאטות של הסטארטאפיסטים:-)
אדם שכל חודשיים מטייל בארץ אחרת, כל כמה שנים משנה אווירה, מדינה ושפה, ידו בכל תחום ועיסוק טכנולוגי ומחלטר (גם) מהצד במיליוני פרוייקטים הוא לא מילניאל?
אתה לא עונה על ההגדרה של חצי שנה בהודו אחרי צבא, גם לא על נסענו להתברגן בברלין אולי נחזור עד חמש שנים.
ברור שלא זהה בן ה20 לאחותו בת ה35, אבל בעוד שהאחות תשנה מסלול ותתחיל לחלטר כקריירה שנייה, בן ה20 מראש יפרוש את רשתו על יותר תחומים. ההורים בני ה55, הם אלה שלא יבינו "בשביל מה לעזוב עבודה יציבה"
לא נראה לי שהסטיגמה של מילניאליים זה "עשייה מרובה" (מה שאני מקווה להשיג), אלא יותר "צריכה מרובה" והתמקדות בעצמם, תוך כדי ציפייה שהעולם יסתדר לפי הדרישות שלהם.
אני מניחה שאני יותר מבוגרת מניימן, ואפילו אצלי רוב חבריי לא נסעו לחצי שנה בהודו אחרי הצבא (או נסעו להודו בכלל). אני גם כנראה מאלו שמילניאלס יגדירו כנוודת דיגיטלית (אני לא רואה את עצמי ככזו, יותר כהומלסית עם תדמית יותר מוצלחת), אבל הנדודים לא הופכים אותי למילניאל. בתור מי שפוגשת רבים במסעותיי, זה לא הנדודים או המחשב – הרי יש רבים שלא נודדים מבני הדור הזה – אלא הגישה השונה לחיים.
וכמובן, זה כמו תמיד בדיון על דורות סוג של הכללה. לא כל בני אותו דור אחד הם.
אין ספק שיש נוודים, וזה לא עושה אותם מילניאלס, אבל המילניאלס דומים בסגנון חייהם לניימן יותר מכל דור אחר.
גבולות הם עניין שולי, בדרך להגשמה ולקריירה השנייה, השלישית, הרביעית, תוך כדי. בנוסף לצריכת הידע המרובה שלך (יומיות?) והתמקדות בעצמי – כמה אנשים "בדור שלך" התבססו באירופה למשך שנים (ושוב, לא במקום אחד) במהלך התהליך להגשמה ולקריירה? לא מדובר בפוסט דוק של שנתיים.
לא ברור מאיפה "הציפייה שהעולם יסתדר לפי הדרישות שלהם", זה כבר סתם נשמע סטיגמטי. אבל אם כבר, דפני, שמולי ושפיר מתאימים למודל יותר מכל, והם בני האייטיז.
המודל העסקי הנוכחי באמת לא יחזיק – כי זה תלוי אחד בשני – העידן שבו אתה יכול להגיע ב8 ולצאת ב5 ולקבל משכורת, הטבות, פנסיה וקביעות הוא לא בר קיימא, זאת אומרת, לא ניתן להחיל אותו על כלל האוכלוסיה בלי שהיא תקרוס. יש צורך לחלטר ולעסוק בכל.
ובאמת ההיי טק היה הסנונית הראשונה, ולך תמצא היום קביעות או אפילו סתם "מקום מסודר" אם אתה בן עשרים.
זה ביצה ותרנגולת, אבל דור הבום והX לא יכולים לצפות שהמילניאלס ילכו בעקבותיהם ויחפשו עבודה יציבה, כשהם מציעים אותה פחות ופחות ומעדיפים להשתמש בהם ולזרוק. כמובן, גם המילניאלס תזזיתיים בתגובה.
אני חולק עליך, אבל עוצר את הדיון פה אם זה בסדר, כי לא נוח לי ההתמקדות של הדיון בחיים האישיים שלי – זאת לא בדיוק המטרה של הבלוג זה. מקווה שזה מובן.
מובן בהחלט, אתה צודק.
"ללכוד אותם בתור צרכנים" … צריך להיזהר כשמגדירים את הגולשים בתור הצרכנים של סטארטאפים או רשתות חברתיות. הרי חברות הפרסום הן אלו שמשלמות כסף לרשתות החברתיות בתמורה למידע על הגולשים לכן הן הצרכניות של הרשתות החברתיות והגולשים הם המוצר. זה שהרשתות החברתיות מצליחות ללכוד את הגולשים בהמוניהם לא הופך אותם לצרכנים אלא לשבויים.
צודק, למרות שכשאני חושב על זה אז המילה הנכונה היא "משתמשים", לא?
"משתמשים" זה גם סלנג של מכורים לסמים אז אולי בתת מודע התכוונת שהגולשים מכורים לרשתות החברתיות (:
האמת היא שבפוסט בכלל התכוונתי לשירותים כמו אובר, נטפליקס, ספוטיפיי וכו'.
לא יודע אם הרשתות החברתיות מתאימות למה שכתבתי בפוסט. פייסבוק היא לא סטארטאפ בחובות, והיא אחראית על רוב הרשתות החברתיות, לא?