סיפורי וורשה

עוד רגע אסע לחג המולד בברלין, אך לפני זה, שני הגיגים על וורשה.

[מבט מלמעלה על אגם פצפון בקור]

וורשה של השווקים
בסתיו גיליתי לי שבשוק אולימפיה, דווקא בשוק מכל המקומות, קל לי לחשוב בבהירות.

זה קרה בטעות כמובן. באחד מימי א' – השוק מתקיים רק בימי ראשון – הייתה לי בעיה בעבודה עם דדליין לוחץ לפתרון. בעשר בבוקר העבודה הייתה תקועה. לקחתי הפסקה והלכתי לשוק לקנות ירקות.

איפושהו, בין דוכן העגבניות לדוכן מלפפונים, פתאום הרגשתי שהתת מודע רומז לי שהמוח מצא פתרון לבעיה. הפסקתי לקנות והתחלתי לשוטט. חצי שעה הלכתי לאט בין הדוכנים, קצת מסתכל, הרבה חושב. הראש שלי מזמן לא היה כל כך בהיר. בסוף השיטוט היה לי פתרון מלא בראש.

האמת היא שחשבתי שזה מקרה, שהתת מודע היה מאותת לי על פתרון גם אם הייתי רואה סרט באותו הזמן. אבל שבועיים אחרי, שוב יום ראשון, המקרה חזר על עצמו בוורסיה קצת שונה. שוב עשיתי קניות בשוק, ופתאום הבנתי שאני בשיא הריכוז והבהירות. שוטטתי בערך שעה, עובר בין הדוכנים, מסתכל בלי כוונה מיוחדת, וחושב.

התחלתי לפתח לוז יום א. קמים בשבע בבוקר, ברבע לשמונה מגיעים לשוק, ואז משוטטים בו לפחות שעתיים וקונים מצרכים לכל השבוע. אני מגיע עם שני תיקים גדולים וריקים, ויוצא כששניהם מלאים וכבדים.

לאט לאט התחלתי להבין שהשוק לא רק משתנה משבוע לשבוע, אלא גם משעה לשעה.

בשבע בבוקר מגיעה אשה עם עשרים כיכרות לחם שאפתה בבית. בשמונה הכיכרות כולם נמכרים ומחליף אותה אדם בטנדר עם גבינות צרפתיות שתוקפן פג אתמול. לפעמים מגיע זקן עם צרורות פטרוזיליה מהגינה, או איכרה עם בקבוקי חלב שחלבה מוקדם בבוקר מהפרה. הם לא נשארים כל היום, אלא עד שנגמר המלאי.

בנובמבר הייתה עונת פטריות היער. עשרות אנשים מילאו כל פינה שלו, אוחזים סלסלות עם עשרות סוגי פטריות שמעולם לא ראיתי. חלקן צבעוניות, חלקן ענקיות, כמעט בגודל של מטריה.

מה שיפה בפטריות יער זה שהן השריד הכמעט אחרון לדברים שאפשר לקנות רק בשוק. בחנויות לא תמצאו אותן, כי אי אפשר לגדל אותן בחוות. הן גדלות בטבע, נאספות ביד, ואם זה אי פעם ישתנה העולם יאבד עוד חתיכה קטנה מהקסם שלו.

הפטריות גדלות בכל מקום, לו יכולתי להבדיל ביניהן הייתי קוטף בעצמי. הן גדלות בחצר האחורית שלנו, בדשא מתחת לגלגלי האופניים, ועל גזעי העצים ברחוב.

בתחילת דצמבר, כשהטבע נכנס לבצורת בת חמישה חודשים בפולין, מכרו בשוק בעיקר פטריות מיובשות, שימורים ביתיים וריבות.

אבל באמצע דצמבר החלו לפתע לצוץ דוכני פרי ההדר.

המון המון תפוזים וקלמנטינות. לא בגלל שזאת העונה, הרי הפירות האלה לא גדלים אף פעם בפולין, אלא בגלל שהם היו נחשבים ללוקסוס בזמן הסובייטי. אבל דצמבר וחג המולד זה זמן הלוקסוס, והמדינה ייבאה אותם אז בשביל להדגיש זאת. יש הרבה אנשים, בעיקר מבוגרים, שמבחינתם ריח חג המולד הוא ריח התפוזים.

וורשה של הלכלוך
לפני שבועיים נכנסתי להתקלח, פתחתי את המים החמים, וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי, אבל כל מה שיצא זה מי קרח. הטמפרטורה בחוץ הייתה מינוס 2 מעלות, ולהתרחץ במים קרים לא הייתה באמת אופציה. בלי ברירה עשיתי משהו שלא עשיתי שנים: חיממתי מים בקומקום והצלחתי לעשות מזה מקלחת.

אחרי זה סיפרו לי שהבעיה הייתה במרכז למים חמים בוורשה. מסתבר שכל המים בעיר מגיעים מאותו המקום. באותו היום לא היו מים גם לחברים בדרום העיר וגם לאלו בצפון. הם חזרו מאוחר בלילה.

בעיות תשתית הן דבר נפוץ בוורשה. למשל, יש זיהום תמידי בחורף, גיליתי שהוא מגיע מארובות של בתים פרטיים ישנים. הניחוש הוא שהם שורפים זבל כדי להתחמם. או הייתה פעם אחרת שצינור המים ברחוב התפוצץ, ובמשך 48 שעות לא היו מים בדירה. העירייה הביאה מיכלית מים למען התושבים, שמילאו בה ג'ריקנים גדולים לקחת לדירה.

אבל השיא היה בספטמבר. צינור ביוב גדול התפוצץ והחל להישפך לנהר הויסלה בצפון העיר. הרגיעו אותי שהזיהום מוגבל לצפון וורשה ולא יגיע לאיזור שלי, אז שכחתי מזה.

אבל שבועיים אחרי זה עשיתי טיול אופניים לחוות הדלעות באיזור, וכשחציתי בדרך את הגשר מעל נהר הויסלה בצפון העיר, הופתעתי לגלות שהוא הומה אדם. מסתבר שהמוני אנשים הגיעו לשם בסופ"ש כדי לצפות בתיקון צינור הביוב. הנה איך שזה נראה מלמעלה:

הגיעו לשם משפחות שלמות והניחו כסאות. מישהו זריז הבין את הפוטנציאל והתחיל למכור שם קפה וסנדוויצ'ים.

תרבות אורבנית זה משהו מטורף.