יומיות 05.02.2020: היכונו לשלב הבא של תעודות הזהות, הזהות הריבונית

בדיוק הסתיים כנס Fosdem 2020 בו (שוב) הרציתי. אבל אבוי! המחשב לא התחבר למקרן בתחילת ההרצאה.

במקום להעביר מצגת מלוטשת, אילתרתי בגימגום מחויך מול קהל משועשע. אין הפעם לינק להרצאה ואני עצמי מפחד להתסכל בוידאו ולראות את גודל האסון.

1. לקחתי אתמול את השאטל מבריסל לשדה התעופה בשרלואה. האינטרנט באוטובוס לא עבד ולכן ניתן היה לקנות כרטיס נסיעה במזומן בלבד.

התוצאה הייתה סצינה שכאילו קישון כתב, מעודכנת למאה ה-21.

שלושה נוסעים לפני לא יכלו לקנות כרטיס, יש להם רק אשראי. בזמן שהם התווכחו עם הנהג ("חייבים להגיע לשדה התעופה!"), אני שילמתי על כרטיס ועליתי על אוטובוס ריק.

בדקות עד תחילת הנסיעה עמדו כמה עשרות אנשים בחוץ – אני לא מגזים – וניסו לקנות כרטיס מהר אונליין בסלולרי לפני שהאוטובוס יצא.

הם לא הספיקו. כך יצא מבריסל לשדה התעופה בשרלואה אוטובוס כמעט ריק שמכיל ניימן אחד וכמה נוסעים חובבי מזומן אחרים.

למה אני מספר את זה? ראשית, כי מצחיק. אבל שנית, כי לפעמים קידמה היא רגרסיה בתחפושת. מה שמביא אותנו לכתבה על אחד הנושאים החביבים עלי לאחרונה: self-sovereign identity. אני לא בטוח איך אומרים את זה בעברית, אז פשוט נקרא לזה זהות ריבונית.

כתבתי בעבר על זהות בבלוג, ואמרתי שזה עניין יחסי מודרני.

במשך רוב ההיסטוריה הזהות היחידה שלנו הייתה זאת שהשכנים והמשפחה שלנו הכירו. בשלב מאוחר יותר האדם הפשוט החל לתקשר ישירות עם המדינה, והמדינה הכריחה אותו לקחת שם משפחה כדי שתוכל לזהות אותו. מספרי ותעודות הזהות הגיעו הרבה יותר מאוחר, ולמקומות כמו הודו הם הגיעו רק ממש בשנים האחרונות עם תוכנית Aadhaar.

האינטרנט, שהרסה את היסודות של כל תחום חברתי קיים, הרסה כמובן גם את עניין הזהות.

דוגמא? בסדרת הטלוויזיה Ronnie O'Sullivan's American Hustle, יש ראיון עם נוכל סנוקר ותיק. הוא מספר איך באייטיז נהג לעבור מעיר לעיר. כל פעם הוא העמיד פנים של חובבן סנוקר, אבל בסוף בסדרה של התערבויות על משחקים עבד על המקומיים ולקח מהם את הכסף, ממשיך לעיר הבאה.

בסוף הראיון הוא נאנח ומתלונן 'זה כבר לא עובד כיום. האינטרנט גרמה לכולם לשמוע עלי. הם מכירים את הפנים שלי, הם לומדים סרטונים של המשחקים שלי!'. האינטרנט הפכה את הזהות שלו לגלובלית.

מצד שני, כשזה מגיע לתעודות זהות אנחנו עדיין לא ממש מסונכרנים עם האינטרנט. אנחנו עדיין משתמשים בכרטיסים פיזיים – אפילו אם בחלקם יש כיום צ'יפ דיגיטלי.

בנושא של זיהוי אונליין הנושא הוא פראסה של ממש. שירותים מבקשים מאיתנו לצלם סלפי בעודנו מחזיקים את תעודת הזהות. יש כל מיני שירותים מתוחכמים שעושים את זה דרך הוידאו, ונותנים לכם סדרת הוראות מפדחות של מה לאמר ואיך להחזיק את תעודת הזהות.

מצד שני, יש את השירותים אונליין שמקבלים זהות דיגיטלית. אני מתכוון לאתרים ששואלים אתכם "רוצים להירשם עם חשבון הפייסבוק שלכם?".

יש לשיטה הזאת שתי בעיות. היא גם הפרת פרטיות בוטה, כי למה שפייסבוק – או אפילו הממשלה – ידעו על כל מה שאתם עושים? אבל היא גם לא שיטה פרקטית. אם השרת של פייסבוק נופל, אתם לא יכולים להשתמש באף אחד מהשירותים שלכם. נשמע לכם תרחיש מוגזם? תראו את הסיפור שתיארתי מאתמול בבריסל.

כאן נכנסת לתמונה זהות ריבונית. זה עיקרון שאולי יחליף בעתיד את תעודת הזהות שלכם.

הרעיון הבסיסי היא שאתם נרשמים אצל איזשהו "ספק זהויות". זאת יכולה להיות הממשלה שלכם שתספק לכם תעודת זהות. זאת גם יכולה להיות פייסבוק למרבה הצער.

אבל מהרגע שספק הזהות הכיר בזהות שלכם, אתם תוכלו לשמור ולהשתמש בה בלי שום קשר עם ספק הזהות. תוכלו ללכת לאתרים, להראות את הוכחת הזהות הדיגיטלית שקיבלתם, והם יקבלו אותה בדיוק כמו שהיא.

מה זה מזכיר לנו? נכון! תעודת זהות פיזית כמו זאת שיש לנו היום. לכן אמרתי שלפעמים קידמה היא רגרסיה בתחפושת.

מצד שני, יהיו לזהות ריבונית הריבונית יתרון אחד, וזה היכולת להוכיח דברים חלקיים. נגיד, היכולת להוכיח שאתם מעל בני 18, בלי לאמר מה השם שלכם. או היכולת להירשם לשירות פיננסי, ולספק להם רק את מעט הפרטים שהם צריכים לגביכם, במקום לפרוש מולם את כל חייכם כמו שקורה כרגע.

אז אולי לפעמים קידמה זה כן טוב.

2. תערוכת אמנות ל-25 שנה להלבוי, אחד הגילטי פלז'ר הישנים שלי.

3. הקוראים פה מכירים את החיבה שלי ל-Reddit, פלפורמת הדיונים הפופולרית בעולם. הנה כלי נפלא למצוא קבוצות דיון מעניינות שם. אתם מכניסים שם של קבוצה, והוא מחזיר גרף שלם של קבוצות שקשורות אליה איכשהו.

4. לוקוס פרסמו את רשימת ספרי המדע בדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של 2019. כמו כל שנה אצל לוקוס, זאת בעיקר רשימת הספרים שקיבלו הייפ בשנה הקודמת, ללא קשר לאיכות.

5. זוכי פרס ה-Stabby לפנטזיה 2019 של r/reddit.

זה המקום לבדוק מהו טעם ההמון. מה גיליתי? שההמון אוהב את ג'ו אברקרומבי, ההמון אוהב את Witcher, וההמון אוהב עוד המון דברים שלא שמעתי עליהם.

6. מי המרוויח הכי גדול של יוטיוב ב-2019? ריאן קאג'י, ילד בן 8 שסוקר צעצועים בערוץ היוטיוב שלו.

ריאן הרוויח 26 מליון דולר, ובכך השאיר אבק לאנסטסיה רדג'ינסקאיה, עוד ילדה שמרוויחה מליונים מיוטיוב, אבל הכניסה ב-2019 "רק" 18 מליון דולר. טוב, אנסטסיה בת 5 ולריאן יש פי שניים נסיון עסקי ממנה.

אבל רגע לפני שתגידו 'וואי איזה מטורף העולם הזה' או 'כמה גאונים הילדים כיום', כדאי שתצפו בסרטונים של הילדים האלה. די ברור שהם נכתבים, מבוימים ונערכים ע"י מבוגרים מקצוענים. אז מה למדנו פה? שמה שנכון לשכחו אותי בבית נכון גם ליוטיוב: ילדים מוכרים, ואם כלבים היו יכולים להצהיר הכנסה כנראה שכלב היה במקום הראשון ביוטיוב.

7. כתבה נהדרת של רז גרינברג, באנגלית למרבה הצער, לגבי חדירת תרבות האנימה ליצירות ישראליות מודרניות ב-2019. קריאה מומלצת.

8. Self-hosted היא פילוסופיה מודרנית (מאד) בה אנחנו מריצים את השירותים של עצמנו, במקום להסתמך על שירותים של אחרים. זה (כרגע) מאד מתקדם וטכני, אבל אני חזק בקטע ומתכוון להיכנס אליו אפילו יותר.

למי שמתעניינים, הנה פוסט ותמונה של אנשים שמתארים את כל מה שהם מריצים בסוף 2019. כאמור, מאד טכני ומתאים לאנשים שיודעים מה זה שרת, ויש להם אחד כזה משלהם.