המדף הז'אנרי: Magic for Liars – שרה גייליי

Magic for Liars מתאר תעלומת רצח בתיכון לקוסמים מתחילים. ישר אתם בטח חושבים על שרלוק הולמס פוגש את הארי פוטר. או, אם אנחנו רוצים להישאר רק בעולם ג'יי.קיי רולינגס, אז קורמורן סטרייק פוגש את את הארי פוטר.

הספר קיבל הרבה באז באינטרנט. וכשאני אומר הרבה באז, אני מתכוון, למשל, שהוא כיכב ברשימות הספרים הכי טובים של 2019 של tor.com, בארנס אנד נובלס, ומגזין לוקוס. זה די הרבה באז.

מצד שני, גם היו הרבה התראות שהספר אולי לא מממש את ההבטחות שלו. נגיד, הציון הנמוך שלו בגודרידס. או שכמה מקוראי הבלוג הזהירו אותי מפניו. בנוסף, שרה גייליי כותבת פוסטים בבלוג של בארנס אנד נובלס. זה כנראה אומר שמי שבחר בספר שלה ברשימת "ספרי השנה" גם מכיר אותה אישית. אובייקטיביות איננה אפשרית בהינתן הכרה אישית.

בשורה התחתונה לא נהניתי מ-Magic for liars. שרה גייליי אולי יודעת להגות רעיון טוב לספר (רצח בתיכון לקוסמים), אולי יודעת להשתמש יפה בקסם ואפילו יודעת לכתוב טקסט משוייף – אבל היא לא יודעת לספר סיפור. בטח ובטח לא סיפור בלשי.

יש פוטנציאל אדיר ברעיון של תעלומת רצח בבית ספר לקוסמים, מקווה שמישהו יממש אותו בעתיד אחרת.

מורה נרצחה בתיכון לקסם! זה הרצח הראשון שם מזה… אי פעם בערך. כי אפילו בתיכון לקסם לא נרצחים אנשים על ימין ועל שמאל.

שימו לב כמה אני מדגיש שמדובר ב"תיכון לקסם" במקום ל"פנימיה לקסם" סטייל הארי פוטר. זה משהו מאד מהותי בספר, שמתרחש בתיכון אמריקאי, עם כל חוסר החן של תיכון אמריקאי, ולא בפנימייה בריטית עתיקה מלאת חן, הדר ומסורת. סתם תיכון אליטיסטי לקסם.

בתיכון לא יודעים למי לפנות. אז הם נזכרים שאחות של אחת המורות היא בלשית פרטית. לא שוטרת, בלשית פרטית. לא בלשית פרטית מהסוג שפותר מקרי רצח אגב, אלא מהסוג שעוקב אחרי זוג בוגדניים. למרות שאין לבלשית שום הכשרה או נסיון במקרי רצח – או ידע בקסם – הם פונים אליה מתוך תחושת בטן חזקה שהיא האדם המתאים למשימה.

תחושות בטן זה משהו מאד חזק בספר. מנהלת בית הספר, שמנסים לתאר אותה בתור קשוחה, הגיוני וקרירה, שוכרת בלשית לא מתאימה לעבודה מתוך תחושת בטן. גם הבלשית, אייבי שמה, פותרת את התעלומה יותר בעזרת תחושות בטן מאשר בעזרת הגיון בריא.

טוב, די להציק לאלמנט הבלשי בספר. הבהרתי מספיק שהוא לא מדבר אלי אפילו קצת.

בקטע של הקסם עצמו יש לגייליי רעיון יפה. להשתמש בקסם בתור אמירה על נושאים כמו הריון, הפלה או סרטן. הרעיון אינטלקטואלית יפה, אבל יותר מזה לא התחברתי אליו. אפשר לאמר שבגלל שאין לי נקודת ייחוס להבין את הנושאים האלה, אבל אני חושב שזה בגלל כתיבה לא מספיק טובה. פונדה לי עוסקת בנושאים דומים ב-Jade wars [ביקורת] ושם התחברתי אליהם מאד, כי היא כתבה אותם נהדר.

גלריית הדמויות של גייליי כוללת סטריאוטיפים של ילדי תיכון אמריקאיים. המקובלים, המרושעים הבריונים והנחמדים אך אבודים. היא כותבת אותם יפה, אבל קלישאתי מדי בשביל שממש אתעניין באחד מהם. אותו הדבר לגבי גלריית המורות.

Magic for Liars הוא לא הספר הכי גרוע שקראתי השנה. ממש לא. התחלתי לקרוא הרבה ספרים והפסקתי אחרי חמישית כי לא התחברתי אליהם. אבל Magic for Liars הוא הספר הכי גרוע שקראתי עד הסוף ב-12 החודשים האחרונים. לא מעט לזה אפשר לזקוף לכך שטכנית, שרה גייליי כותבת נהדרת, ולכן קל לסיים את הספר אפילו אם לא אוהבים אותו.

אבל עדיין, אני מחכה שמישהו אחר יממש את הרעיון בצורה שונה בעתיד.

[Magic for Liars – שרה גייליי, 336 עמודים, 2019]