ספרי עיון: Pandemic – סוניה שאה

[חלק מפרוייקט ספרי העיון הטובים ביותר של 2019. מקום שלישי]

וירוס הקורונה החל במחוז ווהאן שבסין. למרות מאמצים אדירים של הרשויות בעולם, תוך שלושה חודשים נדבקו בו מאה אלף אנשים ונפטרו יותר מ-3000.

המצב התרדר במהירות. סין לא מתפקדת כבר חודשיים, צפון איטליה בעוצר, ובגרמניה חוששים שהממשלה תבטל את תנועת הרכבות בין המדינות השונות כדי למנוע התפשטות. כנסים מבוטלים על ימין ועל שמאל ואירועי ספורט בסכנה. משחקים באירופה נערכים ללא קהל ובארה"ב מדברים על לארגן את טורניר הכדורסל של המכללות באותה הצורה.

אף אחד לא יודע איך תתפתח התפשטות מגיפה הקורונה. האם זאת מגיפה שעתידה להרוג מליונים? או "כולה" שפעת קשה שעוד מעט או שנמצא לה חיסון, או שתפסיק להתפשט כי יגיע הקיץ וחם מדי לוירוסים בקיץ?

הביקורת הזאת נכתבת בעיצומה של מגיפת הקורונה העולמית. מי שיקרא אותה בעתיד צריך להבין את ההקשר בו היא נכתבת, את מצב הבלבול והכאוס ששורר כרגע בעולם.

במצב הזה קשה קצת לזכור, אבל הייתה תקופה שחשבנו שנפטרנו מהן, נפטרנו מהמגיפות. לחצבת מצאנו חיסון ב-1963 ואת הכולירה ריפאנו בעזרת חיסונים והיגיינה מודרנית. במקום למות מחיידקים, אנשים עברו למות ממחלות כרוניות איטיות; סרטן או התקף לב.

אז הגיע האייטיז, והאיידס הגיע איתם. אנשים התקשו לקבל בהתחלה את זה שאיידס הוא מגיפה, הרי סיימנו עם מגיפות, לא? אלו שהתקשו החליטו שהוא קשור לנטיות מיניות. קראו לזה בזמנו, "הסרטן של הגייז".

אבל אחרי זה הגיעו שאר המגיפות. קדחת מערב הנילוס, SARS, אבולה, קורונה וסוגים חדשות של שפעת עופות שיכולה להדביק בני אדם. החיידקים למדו איך להתמודד עם הרפואה המודרנית: שחפת שעמידה לתרופות, מלריה חדשה ואפילו כולירה עצמה, המגיפה הכי מפחידה בעידן המודרני, עשתה קאמבק.

בין 1940 ל-2004 התגלו או נוצרו יותר מ-300 מגיפות חדשות בעולם. הזרם היה כל כך חזק עד שסטיבן מורס, וירולוגיסט מאוניברסיטת קולומביה, שיער, ספק בהומור, שאולי מבול החיידקים האלה הגיע מהחלל.

אבל החיידקים הרי לא הגיעו מהחלל, אז מאיפה כן? מה גרם פתאום לשורה של מגיפות לתקוף את העולם, ולגרום לנו להרגיש כאילו חזרנו למאה ה-14 על ספידים?

זאת השאלה העיקרית שחוקר פנדמיק של סוניה שאה. הוא ספר על מגיפות, שנכתב בידי עיתונאית. כי בשביל לחקור מגיפות צריכים להיות מדענים, כדי לרפא מגיפות צריך להיות רופאים אבל בשביל לכתוב על מגיפות צריך להיות אנשים אינטיליגנטיים עם כשרון כתיבה, וסוניה שאה היא בדיוק כזאת.

פנדמיק מקיף כל אספקט וזמן אפשריים של מגיפות. את העבר, ההווה והעתיד. את האספקטים הביולוגיים, הכלכליים והסוציאליים.

אחרי שקראתי את פנדמיק נדמה לי שלא אצטרך לקרוא ספר נוסף על מגיפות אי פעם, הוא עד כדי כך מקיף.

בלדה למורכבות המבנים הפשוטים
אחת המשוואות האהובות על הפרופסור למערכות דינמיות בברלין – אחד הפרופסורים המובילים למתמטיקה בעולם בתחומו – הייתה: x' = x^2. משוואה שלמרות המראה הפשוט שלה, מכילה מגוון אדיר של תופעות מתמטיות.

היא הופיעה בכמעט כל שבוע של הקורס שלו. לפעמים בשיעורי בית, לפעמים בהרצאה. כשהוא למד על תופעה מתמטית חדשה, הוא קודם רצה לדעת איך היא נראית במשוואה הזאת. לפחות פעמיים בשנה וחצי שעבדתי איתו ראיתי אותו מגלה תכונה חדשה של המשוואה, ואז יושב בוהה בלוח, ממלמל, 'אפילו אחרי שלושים שנה המשוואה הזאת מצליחה להפתיע אותי.. איזה עושר התנהגות יש בה..'.

אני מספר את זה כדי להדגים שהמשוואות הכי קטנות, הדברים הכי קטנים בעולם, יכולים להפגין עושר עצום.

קבלו דוגמא נוספת. בשנת 1900 אמר לורד קלווין, "אין דבר חדש נוסף לגלות בפיזיקה יותר". חמש שנים מאוחר יותר המציא אינשטיין את תורת הקוונטיים, והעולם נהפך למקום הרבה יותר מוזר.

זה לא שלורד קלווין היה טיפש, אלא שהוא פשוט שכח את הדברים הקטנים. הוא ידע שאת רוב מה שאפשר לראות בעין בלתי מזוינת, או אפילו עם מיקרוסקופ, הפיזיקה כבר ראתה. הוא פשוט לא שיער כמה עושה ועניין יכול להיות בדברים ההכי קטנים, כמו קוונטיים למשל.

פנדמיק עוסק ביצורים הכי קטנים בביולוגיה, הוירוסים והחיידקים. הם פשוטים, כמעט בנאליים, לעומת הייצור שנקרא אדם. אבל הרגע הסכמנו שמבנים קטנים יכולים להפגין מורכבות מדהימה! ואכן, הוירוסים והחיידקים יוצרים מגוון שלם של תופעות שהמין האנושי לא יודע – ולדעתי גם לעולם לא ידע – איך להתמודד עם כולן.

בגלל גודלם הקטן יכולים היצורים האלה להתרבות ולהשתנות בקצב אדיר. הם חיים לפעמים שעות ספורות לפני שהם מתרבים, מה שאומר שיש עשרות אלפי מוטאציות של חיידקים בזמן חייו של האדם הרגיל. לחסל אחד לא עוזר, כי ישר יבואו מליון גרסאות אחרות שלו. גם אם תחסל את הרוב לא תנצח, כי המיעוט שנשאר יתרבה לרוב חדש עם גרסאות חדשות. ולחסל את כולם אי אפשר כנראה ,בלי להשמיד את החיים על פני כדור הארץ תוך כדי.

אפשר לראות את פנדמיק בתור ספר על חיידקים, אבל אפשר לראות אותו בתור משהו מופשט יותר: איך נלחמים בענקים?

התשובה היא שכמות אדירה של יחידים עם קשר רופף ביניהם יותר חזקה מענק מלוכד. הם יכולים להשתנות מהר. אי אפשר למצוא את כולם ולהשמיד אותם.

זה עובד ללוחמת גרילה, זה עובד לחיידקים וזה יעבוד גם לכם.

הספר
ברוכים הבאים לדרום סין, כור מחצבתו של נגיף ה-SARS. ב-2002-2003 גבתה מגיפת ה-SARS כמות של 774 קורבנות ב-17 מדינות, ההשערה אומרת שסארס, כמו גם וירוס קורונה הנוכחי, התחילו ב"שווקים הרטובים" של דרום סין, השווקים בהם מוכרים בשר.

בעבר היו מוגבלים השווקים הללו למוצרי בשר פשוטים, כי לאנשים לא היה כסף. רק עשירים ואצילים יכלו להרשות לעצמם בשר אקזוטי של חיות בר. אבל עליית מעמד הביניים בסין גרמה לאנשי מעמד הביניים להרשות לעצמם בשר בר. אותו הדבר קרה בפולין, בו אנשים שלא יכלו לחלום לפני 30 שנה על צבאים, ארנבים וחזירי בר, פתאום אוכלים אותם על בסיס שבועי.

ההשערה היא שהגדלת כמות בשר חיות הבר שנמכר בסין, גרמה לכך שמחלות שהיו מוגבלות לחיות בר, התחילו לעבור לבני אדם. כך נולדו מגיפות הסארס והקורונה.

פנדמיק נפתח עם ביקור של סוניה שאה בשווקים הרטובים בדרום סין. היא חוקרת את מקורות הנגיף, מראיינת את האנשים שעדיין מוכרים בשר בר אקזוטי למרות הסכנות שבדבר.

שוקי הבשר מראים פן אחד של מאיפה הגיעו המגיפות המודרניות. הן הגיעו בגלל הקידמה, בגלל שינויים מהירים בעולם.

הסארס לא יכל להתפשט לפני המאה ה-21. לא אכלו מספיק בשר; אנשים לא טיילו מספיק. סארס של המאה ה-19 היה מסתיים ברדיוס קטן של כמה כפרים.

אבל הקידמה יצרה כר פורה להתפשטות הסארס והקורונה. זה לא רק בשר בר. יש את החיידקים שנמלטו מהיערות אחרי שקיצצנו אותם, יש את החיידקים שלמדו לטייל איתנו על מטוס ויש את החיידקים שהמציאו את עצמם מחדש: למדו לחיות עם אנטיביוטיקה.

האחרון זה מה שהכי מפחיד את שאה: חיידקים שילמדו להתמודד עם הכלים שיש לנו להילחם איתם. כמו וירוסים שילמדו איך לחיות בחום גבוה, ואז עונת השפעת תמשך לנצח ולגוף שלנו יהיה קשה להתמודד איתה.

שאה לא מסתפק רק בסארס או בשווקים הרטובים, היא מפרקת לגורמים במהלך הספר את כל גל המגיפות המודרני והישן.  כמו כל ספר עיון טוב, פנדמיק מתמקד בכל בכל אספקט של הנושא שלו: כלכלי, מדיני, אורבני, רפואי וביולוגי.

שנים שאני נוהג לאמר שאני מתעניין בהכל מלבד שני תחומים, מכוניות ורפואה. מכוניות כי טרם מצאתי בהן עניין, רפואה בגלל שאני קצת היפוכונדר ועדיף שאדע על זה כמה שפחות.

אבל פנדמיק הוא לא ספר על רפואה, הוא ספר על כמעט כל שאר האספקטים של מגיפות חוץ מהאספקטים הרפואיים. לא תדעו אחריו איך לרפא מחלות, כן תדעו איך הדינמיקה שלהן משתלבת בשאר הדינמיקה העשירה של המין האנושי.

[פנדמיק – סוניה שאה, 2016, 288 עמודים]