המדף הז’אנרי: Blood of Empire – בריאן מקללן (סדרת Gods of Blood and Powder, ספר שלישי)
Blood of Empire הוא הספר השלישי בטרילוגיה השנייה של אחד, בריאן מקללן. כמו השיר 'אחד מי יודע', רק בגירסת הפנטזיה האפית.
כמו כל חמשת הספרים הקודמים, גם הספר הזה מושלם לז'אנר שלו, אבל למרות זאת קשה מאד לכתוב עליו ביקורת.
למה? אלף, כי 993% מקוראי הבלוג לא קראו את חמשת הספרים הקודמים בסדרה (ואפילו לגבי האחוז הנותר אני לא בטוח). בית, כי הספר הזה כל כך המשך ישיר לשני הספרים הקודמים בטרילוגיה, שכל מילת ביקורת שנכתבה עליהם יכולה להתאים גם לא.
נתחיל בלשים תמונה של כריכת הספר. אחרי זה נעשה ביקורת קצרצרה בשני חלקים נפרדים.
החלק הראשון יוקדש למי שקרא את הספרים (בלי ספויילרים לסדרה! אל דאגה). בחלק השני אנסה להסביר לאלו שלא קראו, למה כדאי להם לקראו.
בואו נתחיל במי שכבר קרא את הספר, זה יהיה מהיר:
Blood of Empire הוא סיום מושלם לטרילוגיה הזאת. אם אתם מפחדים להתאכזב, אל תתאכזבו. הוא ספר טוב ומהנה כמו כל הספרים שכתב מקללן בעולם הפנטזיה שהמציא. הדבר העצוב היחיד לגביו זה שהוא סוף די הרמטי לסיפור שהתחיל בהבטחה של דם. מה שאומר שלא נראה כנראה עוד ספר נוסף בסדרה.
עכשיו לגבי מי שלא קרא את הסדרה.
זאת משימה מאד קשה להסביר מה אני אוהב כל כך בספרים של בריאן מקללן. הוא לא מצחיק כמו סקאלזי, לא חדשני כמו צ'יינה מייוויל, לא מלא דמיון כמו ג'יי.קיי. רולינגס ולא כותב פרוזה יפייפיה כמו נ'.ק. ג'מיסין בעונה החמישית.
אז מה מקללן כן? הוא כן אופטימי.
במקללן יש צד מואר וחיובי, שמאיר את כל המלחמות והטרגדיות בספרים שלו במין חיוך טוב לב. רוצים דוגמא? בספר הראשון יש אל, שהיכולות המיוחדות שלו הן לייצר אוכל נהדר יש מאין. לכן האל הזה יורד לעולם ומתנדב להיות שף בצבא בארץ עליה הוא מגן. האם יכול להיות משהו מקסים מזה?
הדבר השני שיש במקללן זה שהוא יודע לייצר רגעי וואו. לאלמנט הזה אי אפשר להביא דוגמאות, כי רגעי הוואו האלה הולכים ונבנים לאורך הספר. אבל מי שקרא מספיק ספרים יודע למה אני מתכוון.
בסופו של יום בריאן מקללן כותב פנטזיה אפית מלחמתית מעולה — וזהו. הוא לא חדשני ולא מהפכן.
אם פנטזיה אפית מלחמתית לא הקטע שלכם, דפדפו הלאה. יש מספיק מה לקרוא בעולם. אבל אם, כמוני, זה אחד מתתי-הז'אנרים שאתם יותר אוהבים, אז תנו צ'אנס לבריאן מקללן. יש סיכוי שתאהבו אותו כמוני.
[Blood of Empire – בריאן מקללן, 592 עמודים, 2019]
כל סקירות בריאן מקללן בבלוג
טרילוגיית Powder Mage (כרך א’, ב’, ג’)
טרילוגיית Gods of Blood and Powder (כרך א’, ב', והביקורת זאת עצמה)
בזכותך גיליתי את הסופר ושתי הטרילוגיות, שתיהן מאד מוצלחות אז תודה! למרות שהספר האחרון טוב ומהנה, לטעמי הוא החלש מבין השישה. כל המאפיינים של הסופר מוגזמים פה יחסית לשאר הספרים – דמויות מגניבות וחזקות שלא יכולות למות, אין מתח לגבי הדמויות הראשיות וסיום קצת קיטשי
איך היית משווה אותו לאברקרומבי והחוק הראשון?
נהנתי משניהם אבל לדעתי אברקרומבי רמה אחרת, הרבה יותר מקורי, שנון ומתוחכם
קראתי את הספר הזה ונהנתי ממנו באותה מידה בו נהנתי מהקודמים של הסופר. שזה אומר, נהנתי מאוד, אבל עדיין לא כמוך. אלה טרילוגיות פנטזיה אפית יעילות, מעניינות, אפילו מפתיעות פה ושם – אבל הן עדיין לא מצליחות ליצור אצלי את אפקט ה״וואו״ שברנדן סנדרסון מגיע אליו בספריו האחרונים, או אפילו אברקומבי שהזכירו המגיבים מעליי.
שתי נקודות שאני כן שמח שיש לי מקום לפרוק אותן. אבל קודם אזהרת ספוילרים!
ס
פ
ו
י
ל
ר
י
ם
הנקודה הראשונה: זה ספר כמעט נטול קסם. כל מערכת הכישופים המורכבת (קצת יותר מדי) והמסורבלת (הרבה יותר מדי) של הספרים הקודמים רק מוזכרת כאן כלאחר יד. לראשונה בסדרה, אין אף דמות POV עם כוחות קסם מוגדרים. וזה לא שקושי האתגרים שהדמויות צריכות להתמודד איתו ירד בהתאם. להיפך.
כשהבנתי את זה, מתישהו באמצע הקריאה, זה היה לי די מגניב. זה עדיין די מגניב. נותן לספר הזה ייחודיות לא צפוייה.
הנקודה השנייה: זו הייתה שעתן היפה ביותר של הדמויות החדשות. טוב, בסדר, זה כבר הספר השלישי בטרילוגיה, לקרוא להן ״חדשות״ זה לא ממש נכון, ובכל זאת. בשני הספרים הקודמים חיכיתי בעיקר למפגשים החוזרים עם הדמויות הישנות והמשך פיתוח הקשתות העלילתיות שלהם: טניאל, וולורה ובן זוגה ששמו ברח לי מהראש לצערי, קה-פואל וכו׳.
בספר הזה? הייתי מוכן לוותר בכיף על רוב הפרקים של וולורה בשביל שיתנו לי עוד ממישל ומבן. דמויות אדירות, שסחבו את כל הספר על הכתפיים שלהן. זה היה כיף גדול. לגמרי הייתי מוכן לוותר על כל הדמויות הישנות שחזרו בעימות האחרון כדי לאפשר אך ורק לדמויות החדשות לפתור בסופו של דבר את העניינים.