יומיות 15.04.2020: סרטון מתוך משחק ניימן

בחודשים האחרונים ערכנו מפגשי Dweb (אינטרנט מבוזרת) בוורשה. התגבשה קהילה קטנה, אך נאמנה, שהגיע לשתות בירה, לברבר ולהתווכח על ביזור הרשת.

עכשיו זמן קורונה, אי אפשר לארגן מפגשים פיזיים. לכן ארגנו אמש מפגש Dweb וירטואלי והזמנו את "כל האינטרנט".

בשורה התחתונה? היה זוועה. שמישהו יסביר לי איך מארגנים מפגשים וירטואליים מקצועיים טובים. אפשר בכלל לעשות את זה? יש דוגמאות טובות?

המפגש היה בזום. חשבנו בהתחלה להשתמש ב-Jitsi במקום  (תחליף קוד פתוח לזום), אבל לא סמכנו עליו שיפעל מספיק טוב בכמות גדולה של אנשים.

בהזמנה כתבתנו שכולם מוזמני להציג פרוייקט – שהם עשו או שהם אוהבים – בחמש דקות. חשבנו שיחד עם הקדמה שלנו וקצת שאלות, זה ימלא 45 דקות.

במציאות אף אחד לא רצה להציג פרוייקט, אלא רק רצו לשמוע אחרים. אז אני הצגתי שלושה פרוייקטים, חבר אחר מאלמונית (שם הפרוייקט שלנו) הציג משהו, ועוד שניים מהאורחים שביקשנו מהם מראש. היו קצת שאלות וקצת חיוכים, אבל בגדול האווירה הכללית הייתה מתה.

המחשבה הראשונה שלי לשיפור היא להוסיף מוזיקת רקע עדינה למפגש.  אבל מה הלאה? איך מארגנים מפגש וירטואלי כזה וגורמים לו להיות כיף ו"חי"? משהו שאנשים ירצו לחזור אליו?

1. קבלו: סרטון קטנטן מתוך משחק הניימן!

הקפיצות בוידאו זה בגלל תוכנת ההקלטה המעפנה שלי (במציאות הוידאו חלק). זה יותר ניסוי כלים ממשחק אמיתי, אז העיצוב מהיר סתמי וחסר אסטיקה.

איך יצרתי את זה ולמה? תקראו בסבלנות.

לאחרונה גוגל רכשה את AppSheet, מיקרוסופט מתכוונת לפרסם פלטפורמה מהירה לפיתוח אפליקציות ואומרים שאמזון תעשה מוצר "Amazon for Everyone".  אלו הן יוזמות No-Code: פלטפורמות שאפשר ליצור בהן תוכנות בלי באמת לתכנת.

CNBC טוענים ש-no-code יהיה שדה הקרב הבא בין החברות הגדולות. אז בואו נדבר על No Code.

יש אנשים שרוצים תוכנה לניהול אוסף תחתיות בירות שלהם. אחרים חושקים בפיצ'ר שיעביר את התמונות של אבא-אמא למקום איחסון מיוחד. או אולי אתם רוצים אפליקצית תכנון מסלול קטיפת פרחים בשכונה?

המשותף לכל הדוגמאות זה שהן דרישות מאד אישיות (אף אחד לא יבנה כנראה אפליקציה עבורן), אבל הן גם יחסית פשוטות, כלומר, הן דומות לתוכנות אחרות שכבר קיימות.

זאת בדיוק הבעיה ש-no code עונה עליה. היא נותנת לאנשים "רגילים" לבנות פתרונות מחשב מהירים לבעיות פרטיות.

ראשית, חשוב לאמר שהקונספט קיים כבר עשרות שנים רק לא תחת השם הזה. תוכנות עריכת תמונה הן no-code (פעם היה אפשר רק לתכנת גראפיקה). גם אקסל זה no-code, שבא להנגיש עיבוד נתונים פשוט לעם.

מצד שני,  כל מי שעוסק בתכנות, אפילו תוכניתן לא מקצועי כמוני, מתנגד בהתחלה למוצרי ה-no code המודרניים. למה? כי זה לא יעיל, כי הקוד שנוצר לא קריא – או הטענה הכי נכונה וחזקה – אפשר לבנות 90% ממה שצריכים ממש מהר עם no-code, אבל את 10% הנותרים אי אפשר לבנות בכלל.

לפני חודשיים השתנתה הגישה שלי ל-no-code, מעשה שהיה כך היה.

כבר שנים שאני בונה משחקי מחשב מטופשים בזמני הפנוי. בהתחלה זה היה ב-++C ו-OpenGL (לקח חודשים לכל משחק). אחרי זה עברתי ל-phaser ו-javascript (לקח כמה ימים). בינואר השנה החלטתי ליצור "משחק ניימן". אנשים יעצו לי לנסות כלי no-code במקום ממש לתכנת את המשחק.

בחרתי ב-GDevelop, תוכנה עם הרבה המלצות.

את הסרטון למעלה לקח כמה שעות לעשות מהתחלה ועד הסוף. רוב הזמן בוזבז על לעשות אנימציה לדמות הניימן, ושעתיים שרפתי על לצבוע עצים (בלי צחוק). זה מדגים את כל מה שטוב ורע ב-no-code.

כי מצד אחד, לבנות משחק בשש שעות?! אפילו אם הוא משחק מטופש? אדיר אדיר אדיר.

זה כל כך קל שלפני שבוע חשבתי לפרסם משחק "ליל הסגר" מהיר בו אתם צריכים לחמוק משוטרים ולהגיע לארוחת הזום בזמן (התעצלתי בסוף, אז לא יצא).

הצד השני של המטבע הוא שהמשחקים שאפשר לבנות מוגבלים.

בסרטון שראיתם רציתי שדמות הניימן תטפס ותרד במעלה גבעות במשחק, במקום לקפוץ. מסתבר שזה בלתי אפשרי. גם רציתי – ואני עדיין רוצה – להפוך את המשחק לשילוב של משחק פלטפורמה וקווסט. זה אולי אפשרי, אבל דורש כל כך הרבה יותר עבודה, ואולי עדיף תיכנות רגיל לז'אנר חדשני כזה.

2. כמו כל טרנד, גם טרנד ה"בואו נחזה איך קורונה תשנה את העולם" מתחיל קצת להימאס. למרות שחטאתי בו בעצמי לא מזמן – אבל היי, לי יצא מעניין!

טוב, רק עוד קצת תחזיות.

האחת מדברת על שידרוג מעמד הרובוטים בעולם, רובוטים לא יכולים להידבק במחלות. בהונג קונג וסין כבר משתמשים ברובוטים למאבק בקורונה, נגיד, חיטוי של מקומות נגועים.

האם אנחנו בדרך לעתיד של השמש העירומה של אסימוב? תזכורת: בספר בני האדם מעבירים תקופות חיים שלמות בלי לחלוק מרחק פיזי עם אף אדם אחר. את כל השירותים מבצעים רובוטים.  כתבתי ביקורת מושקעת לפני כמה שנים על טרילוגית הרובוטים של אסימוב.

כתבה מומלצת נוספת היא 16 דרכים בהן וירוס הקורונה יכול לשנות את העולם. אחת הכתבות יותר מעוררות המחשבה שקראתי בנושא.

3. מתמטיקה שמתמטיקה, פודקאסט חדש בעברית של שיר פלד על… נו, ניחשתם, מתמטיקה.

4. האמן האיטלקי Bichopalo בונה פסלים מוזיקליים. תראו את זה למטה, ואז רוצו לראות לאינסטגרם שלו לראות את כל שאר הפסלים.

View this post on Instagram

A post shared by Bichopalo (@_bichopalo_)

נשארתי פעור פה ומלא קנאה.

5. ביקורת של אריה גלסנר על "ספרי יעקב" של אולגה טוקרצ'וק, זוכת פרס נובל לספרות 2018. אומרים שאת פרס הנובל היא קיבלה בעיקר בזכות הרומן הזה, שיא יצירתה.

טוקרצ'וק ערכה שמונת שנות מחקר לפני כתיבת הרומן, או כמו שגלסנר מגדיר את זה, המחקר כל כך מקיף ומדויק עד שנדמה שהיא לא עשתה מחקר בכלל.

מהסיפור עצמו גלסנר פחות התלהב. לעומת זאת, אני פגשתי בפולין אנשים שאמרו שזה הספר הטוב ביותר שהם קראו אי פעם. לכן, ברגע שתסתיים הקורונה, אשיג לעצמי עותק קשיח שלו בעברית.

יחד עם "הרשת התרבותית" של נועה מנהיים מתארגנת לי רשימת קריאה צנועה של ספרים בשפת הקודש.

6. כלי חמוד נורא להפוך אמנות ascii לקבצי ווקטורים SVG. מושלם לאנשים שעוסקים בעיצוב מהצד, אך לא בקיאים בתוכנות עיצוב מקצועיות.

7. The Joy of Painting הייתה תוכנית ללימוד ציור (אמיתי! לא דיגיטלי!) ששודרה בין 1983 ל-1994. עכשיו אתם יכולים לראות את כל הפרקים, 31 עונות, 403 פרקים, חינם ביוטיוב.

התכנים עדיין עדכניים, כי הטכניקות לא השתנו נורא, וציורים יפים ציירו כבר לפני 500 שנה.

8. נועה מנהיים מנתחת את הקורונה כאילו עלילת המגיפה היא ספר גרוע, ונועה היא עורכת שתפקידה לתת הערות לכותבים. חכם וקורע.

9. פסטיבל ברנינגמן (אולי שמעתם על הגירסא המקומית שלו, מדברן?) 2020 "מבוטל". כלומר, עובר אונליין, כמו כל שאר אירועי 2020.