חמשת אופרות החלל הטובות ביותר אי פעם

כתבתי אתמול על הטרילוגיית הראשונה של Dread Empire’s Fall. הבטחתי שם פוסט של מצעד ניימן לאופרות החלל הטובות ביותר אי פעם.

מדובר רק בספרים כמובן, בזה עוסק הבלוג.

מה שיצא זאת אולי רשימה "מוזרה" קצת. ברשימה שמאד "מושפעת מהרגע". כלומר, יכול להיות שעוד שנה יהיו לי דעות אחרות לגמרי, אבל זה הדירוג נכון לרגע זה.

יש המון אופרות חלל שאהבתי לאורך השנים, לפני שנתחיל בדירוג חייבם ציונים לשבח.

את "ילד מלחמה" של קארין לואצ'י זכור לי שמאד אהבתי, אבל גם קראתי אותו כל כך מזמן שאני לא יכול לשים אותו בשום רשימה. אותו הדבר זכור לי ביתר שאת על סדרת "הסתברות לבנה" של ננסי קרס. אבל שוב, עברו 20 שנה ואני לא זוכר מספיק כדי לשים אותה פה, חוץ מההרגשה שהיא הייתה נהדרת.

אני לא בטוח אם הספרים של היינליין הם אופרת חלל או לא, כי רובם עומדים בפני עצמם. בין כה וכה הם לא היו מקבלים יותר מאיזכור של כבוד, כי סדרת המוסד כבר לוקחת את המקום של "ספרים ישנים". אותו הדבר הולך לגבי ניבן.

מה לגבי המשחק של אנדר? אז הספר הראשון נהדר, השני טוב, ואת השלישי כבר לא שרדתי, ככה שכסדרה אין להם מקום פה.

את עיר הבקיע של אלסטר ריינולדס מ-א-ד אהבתי, אבל לא מספיק אהבתי כדי שיכנס לחמישיה הראשונה. אותו הדבר לגבי סדרת Rising Red. את איליום/אולימפוס הייתי מכניס לרשימה, אבל הוא דומה לספר אחר של דן סימונס שכבר נמצא בה.

גם את Commonwealth Saga אהבתי, אבל קצת פחות. את סדרת התרבות של איאן בנקס לעומת זאת, מעולם לא אהבתי יותר מדי. קראתי אמנם רק את שני הספרים הראשונים, אז אולי כדאי שאנסה עוד כי יש מספיק אנשים שמוכנים להישבע שהיא הדבר הכי טוב שנברא בעולם.

קיבלתי מספיק name dropping? אם כן, הבה ונתחילה.

5. Dread Empire’s Fall – ג'ון וולטר וויליאמס [ביקורת]

רק קראתי אותה והסדרה הנהדרת הזאת כבר מתברגת במקום החמישי. תמהיל מושלם של אקשן וכתיבה טובה, הומור ודרמה, דמויות עמוקות ובעיקר שתי דמויות ראשיות נ-ה-ד-רות!

זאת כנראה הסדרה הכי פחות פופולרית וידועה מבין אלו בחמישיה.

4. סדרת המוסד – אייזיק אסימוב [ביקורת]

אומרים שהיא מיושנת? נכון. אומרים שיש בה יותר דיאלוגים מאקשן? שהדמויות שטוחות? נכון גם נכון. אבל גם אומרים שהיא סדרה נהדרת, שמחזיקה מעמד כמעט 70 שנה לאחר שנכתבה ומוסיפה לעצמה מעריצים חדשים כל הזמן. שזה גם נכון.

סדרת המוסד של אסימוב מורכבת מאוסף סיפורים קצרים שמתחברים ביחד לעלילת ענק שמתפרשת על פני אלפי שנים. מעבר לכתיבה הרזה אך עניינית וסוחפת של אסימוב, מה שכל כך טוב בה זה רעיון בסיסי אדיר (התייחסות להיסטוריה כמו אל מדע) ועלילות מבריקות עם יישום נהדר. אסימוב הצעיר היה סופר יוצא דופן.

3. מלחמת האדם הזקן – ג'ון סקלזי [דירוג כל הספרים של סקאלזי נכון ל-2015]

מלחמת האדם הזקן זכה בפרס הספר הטוב ביותר של המאה ה-21 במשאל לוקוס לפני כמה שנים. אני מניח שכיום זה היה משתנה, והאמת היא שכבר לא בטוח אפילו אם הוא היה נכנס לעשיריה.

א-בל, הזכייה אז הצביעה על כך שלפחות לכמה שנים הייתה מלחמת האדם הזקן סדרה המד"ב הכי פופולרית של המאה ה-21, וסקאלזי היה אליל הסופרים.

מה אין במלחמת האדם הזקן? המון דברים. אין שם עומק למשל. אבל מה שכן יש זה כיף אדיר, המון הומור וסקאלזי אחד, שבמיטבו הוא אולי סופר המד"ב הכי כיפי שנוצר אי פעם.

2. The Expanse – ג’יימס ס. א. קורי [ביקורת על הספר השמיני, עם לינקים לשאר הביקורות]

ב-2011 יצא leviathan wakes והתחיל את אחת מסדרות אופרות החלל הארוכות והפופולריות אי פעם. מאז, במשך כל שנה דואג זוג הסופרים להוציא ספר אחד בסדרה, כשאוטוטו יצא הספר התשיעי והאחרון שכנראה יחתום את הסדרה סופית.

איכשהו, כל ספר יותר טוב מקודמו. איכשהו, במקום לדעוך ולחזור על עצמם, מצליחים הסופרים לחדש ולהרחיב. ה-

Expanse היא מיטב של אקשן ודרמה, של בניית עולם עתידני אמין, ושל בניית דמויות מהטובות והאהובות שיותר שיש לז'אנר. הסדרה הזא אחראית על כמות אדירה של רגעי קריאה מצמררים שלי בשנים האחרונות, ועל הרבה לילות שנשארתי ער עד אור הבוקר לסיים עוד ספר של The Expanse.

1. היפריון – דן סימונס [לא נכתבה ביקורת באתר]

רביעיית היפריון יצא בשנות התשעים והייתה מהספרים שהחלו את התחייה המודרנית של אופרות החלל. אי אפשר להשוות את מה שדן סימונס עשה שם לשום דבר אחר.

היפריון היא לא אופרת חלל סטנדרטית, אלא עירבוב של טקסט ספרותי עמוק עם עלילה מורכבת, עולם יוצא דופן, המון רפרנסים אינטליקטואליים, מבנה מורכב ושריק אחד.

אני לא חושב שאפשר להסביר את היפריון, כל הסבר ישמע מסורבל ולא מהנה. אבל צריך לקרוא את היפריון כדי להבין למה כולם נפלו שבי בקסם הרביעייה.