השנה שהייתה 2019: סיכום ספרים אישי ביותר

לא מזמן עברתי על סיכומי הספרים השנתיים שלי, אבל לא הצלחתי למצוא את הסיכום האחרון. לפתע הבנתי, לא מצאתי את סיכום 2019 כי מרוב קורונה לא הצלחתי לכתוב סיכום 2019!

האם לגדוע את המסורת? האם לא לעשות מעצמי צחוק ולפרסם סיכום שנה בכמעט עשרה חודשים איחור?

אתם יודעים במה בחרתי. ממתי איכפת לי לפדח את עצמי?

[Tree Town מאת שינג יונג הון]

סיכומי ספרים שנתיים הם מסורת שהתחלתי איתה ב-2010, ואמשיך איתה עם קצת מזל עד שנה 3010.

הנה קישורים לסיכומים של השנים הקודמות: 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017 ו-2018.

הפרס לסדרה שכל כך טובה ולכן לא פיירי להכניס אותה לתחרות הראשית


היו שני מועמדים השנה.

הראשון הוא Iron Gold [ביקורת], הספר הרביעי בסדרת Rising Red. הוא הגיע אחרי אחת הטרילוגיות העוצמתיות ביותר של העשור החולף, והתחיל בה כיוון עלילה וטון חדש. הספר היה מאד אהוב, וזכה במקום השני בדירוג 2018 של Goodreads.

אבל הזוכה הוא Tiamat's Wrath [ביקורת], הספר השמיני של האקספנס. הוא הגיע "רק" למקום השישי בדירוג 2019 של Goodreads, וזה מראה שלפעמים להמון אין מושג, כי מדובר בספר פשוט א-דיר!

הספר הכיפי של השנה


יש ספרים שכל מטרתם זה לעשות קצת נונסנס והרבה כיף. הספר הראשון של ה-Bobiverse [ביקורת] הוא כזה, ספר על אדם בשם בוב שיוצר המון בובים ומשם זה נהיה מוזר. אני מכיר אנשים שמכונים להישבע שזה המד"ב הכי סוחף שהם קראו.

תודה לאל, האנשים האלה לא פה, ולכן אני יכול לתת את הפרס ל-Skyward [ביקורת]. הנסיון המאד מוצלח של ברנדון סנדרסון להפוך את נוסחת הפנטזיה "נערה ודרקון" לנוסחת מד"ב "נערה וספינת חלל". כיף של ספר feel good נאיבי וקסום.

ספר העיון של השנה

אולי לא הספקתי לסכם את ספרי המדב"פ לפני שהקורונה החלה, אבל כן הצלחתי לעשות סיכום ספרי עיון מושקע. לכל ספר הוקדש פוסט (מאד) ארוך משלו.

את כל הספרים והביקורות אתם יכולים למצוא פה. במקום הראשון זכה No Logo הנהדר של נעמי קליין. מאז אני עוקב אחריה בטוויטר ומתכנן בקרוב לקרוא ספרים נוספים שלה.

הספר המפתיע של השנה


מאיפה הגיע לי Symphony of the Wind [ביקורת]? קראתי אותו בטעות – חשבתי שהוא זכה בתחרות כלשהו, אבל למעשה הוא אפילו לא הגיע לאחד משלושת המקומות הראשונים בה. הוא ספר בהוצאה עצמית, ואלו ידועים בציבור ככאלה ש, איך לאמר את זה בעדינות, אף אחד לא יחשוד ששייקספיר כתב אותם.

אבל Symphony of the Wind היה ספר עשיר, כיפי ונהדר. ממש אהבתי לקרוא אותו. לא ברור לי למה עדיין לא קראתי את ההמשך.

הספר היצירתי של השנה


וואי, קראתי כמה דברים מופרעים למדי ב-2019.

לא התחברתי ל-Gideon the Ninth [ביקורת], אבל אני לא יכול להכחיש שמדובר בספר יצירתי ומיוחד. אותו הדבר אפשר לאמר על The 7½ Deaths of Evelyn Hardcastle [ביקורת].

את London Falling [ביקורת] דווקא מאד אהבתי, אבל הוא לא יצירתי מספיק כדי לזכות בפרס, רק להיות מועמד.

ובמקום הראשון, ההזייה שנקראית The Rise and Fall of D.O.D.O [ביקורת]. 768 עמודים, של מופרעות ויצירתיות. מה שקורה כשלוקחים רעיון מוזר ועושים ממנו ספר נהדר למרות כל הקשיים.

הספר המאכזב של השנה

פה המקום לכתוב על ספרים שכולם אהבו ואני לא.

למשל? The Calculating Stars [ביקורת] שזכה בפרס ההוגו ב-2019. לא ספר רע חלילה, אבל כן ספר שדי שיעמם אותי למרבה המצער.

אם The Calculating Stars זכה בהוגו, אז מלחמה לנצח [ביקורת] זכה לתהילת עולם כאחד מספרי המד"ב הטובים אי פעם. רוב קוראי הבלוג חושבים שהוא קטלני, ואז עפו עלי כשלא אהבתי אותו. אבל אין מה לעשות, פשוט לא התחברתי לספר.

הספר הרע של השנה


מהפח אל הפחת. קראתי שני ספרים השנה שחשבתי שהם פשוט לא טובים, את שניהם סיימתי בגלל שהם קצרים.

סמיוזיס [ביקורת] היה משעמם מוות, אבל היה לו אחלה רעיון מאד מקורי ועל כן הוא "לא מאד רע". אבל Software [ביקורת] היה ספר שכאילו נכתב על סמים בתחילת האייטיז. לא ברור לי איך הדבר הזה קיבל תהילה לפני 40 שנה.

הפרס לספר ישן שהתגלה כפנינה נהדרת

היה רק מועמד אחד, Timescape של גרגורי בנפורד [ביקורת] מ-1980. אבל מדובר בספר ממש נהדר, שלמרות שנכתב לפני בדיוק 40 שנה, עובר את מבחן הזמן כאילו נכתב כמעט אתמול.

חבל שלא מייצרים כאלה ספרים לעיתים יותר קרובות.

פרס ח"ח לספרים שכמעט נכנסו לחמישה הפותחת

Bane and Shadow [ביקורת], ההמשך של Hope and Red, היה "עוד מאותו הדבר". שזה מחד טוב אבל מאידך קצת חזר על עצמו.

מטרופוליטן של וולטר ג’ון וויליאמס [ביקורת] היה מאד מעניין, אבל אולי קצת מוזר מדי בשביל להיכנס לחמישיה.

הכי קרוב היה Trail of Lightning של רבקה רונהורס [ביקורת], שגם היה מועמד לפרס ההוגו 2019. ספר מעולה, אבל קצת פנטזיה אורבנית "רגילה" מדי בשביל להיות באחד מחמשת המקומות הראשונים של השנה החולפת.

מקום חמישי: Foundryside – רוברט ג’קסון בנט [ביקורת]

Foundryside התחיל מאד טוב. ספר פנטזיה לתוכניתנים, עם מערכת קסם מודולרי נהדרת, גיבורה מקסימה והמפתח הכי אימתני שאי פעם פגשתם. גם מקורי, גם סוחף וגם כיפי.

באיזשהו שלב הספר התארך קצת יותר מדי והדברים החלו לחזור על עצמם. אם זה לא היה קורה לבטח היה הספר מתברג לאחד משלושת המקומות הראשונים, אבל בגלל ההתחלה המדהימה שלו הוא נכנס למקום החמישי.

מקום רביעי: חוט של כסף – נעמי נוביק [ביקורת]

עוד מועמד להוגו 2019 והספר שהייתי בטוח שיזכה (אבל התבדיתי). חוט של כסף הוא עיבוד מודרני לאגדת עוץ לי גוץ לי, והוא העיבוד הכי טוב שאני יכול לדמיין  שמישהו יעשה בתקופה הנוכחית.

נוביק כתבה את דרקון הוד מלכותה, את עקורה ושנה שעברה את חוט של כסף. היא מיקמה את עצמה כאחת הכותבות הכי מקוריות של הז'אנר, ואחת עם יכולת נדירה ליצור אגדות מודרניות.

מקום שלישי: The Crafting of Chess – קיט פלבו [ביקורת]

בשנה אחרת היה The Crafting of Chess יכול להתברג בכיף במקום הראשון. הוא מקורי, הוא אדיר, הוא סוחף, הוא מודרני, מתעסק במשחקי מחשב ומציאות מדומה. במילים אחרות, הוא כל מה שאני יכול לבקש מספר מד"ב מודרני.

למדתי על The Crafting of Chess בפאנל LitRPG בוורלדקון 2019. התחלתי לקרוא אותו כמה שעות אחרי הפאנל וסיימתי יום אחרי זה. ספר ממכר.

מקום שני: סדרת קורמורן סטרייק – גיי’ קיי רולינג (ספרים 1-4) [ביקורת]

בסוף נובמבר "איבדתי" שבוע מהחיים לטובת סדרת קורמורן סטרייק. קראתי את כל ארבעת הספרים העבים של הסדרה בנשימה אחת, והתרשלתי בכל שאר משימות העולם האמיתי באותו השבוע.

מאז ג'יי קיי רולינג החלה לעסוק בציוצים פוליטיים, ועכשיו היא פתאום דמות שנויה במחלוקת. אבל אני ממשיך את מסורת הבלוג של להפריד בין יצירות לבין היוצרים, וסדרת קורמורן סטרייק היא יצירה מאד מאד (מאד!) מומלצת.

מקום ראשון: Jade city [ביקורת] ו-Jade wars [ביקורת] – פונדה לי

צמד ספרי ה-Jade של הם הספרים הטובים ביותר שקראתי בחמש השנים האחרונות. יש מצב שאם יהיה פה דירוג העשור, הם יזכו גם במקום הראשון. לא מצאתי ב-2019 מספיק מילים לתאר את התלהבותי מהסדרה שכתבה פונדה לי לפני שנה, ואני עדיין לא מוצא אותן עכשיו.

מדובר מבחינתי בספרים מושלמים. מקוריים, עמוקים, סוחפים ומלאי אקשן. יש שם דמויות שנקשרתי אליהן כאילו היו החברים הכי טובים שלי. יש כמה מקטעי האקשן הכי טובים שקראתי אי פעם. יש רגעים שקרעו לי את הלב.

פשוט סדרה מדהימה, ונדמה לי שבסנטימנט זה נסיים את טקס בחירת ספרי 2019 של ניימן.