יומיות 09.10.2020: משחקי קווסטים, תמונת מצב בואכה שנת 2020

הגל השני מכה גם בפולין, כתוצאה מכך יחזרו ההגבלות לחיינו מיום שבת.

חילקו את פולין בשיטת הרמזור לירוק-צהוב-אדום. רוב המדינה צהובה, כולל וורשה. באיזורים הצהובים תוחזר חובת חבישת המסיכה גם בחוץ (עד עכשיו היה צריך מסיכה רק בפנים), למרות שבפארקים ובטבע מותר בלי מסיכה. מעבר לכך יסגרו פאבים ומועדונים "מוקדם", ובעיקר הבטיחו להגביר את האכיפה.

בכנות? זה לא משפיע נורא על חיי כרגע, אז אני אדיש לסיפור.

1. בסוף שנות ה-80 ועד אמצע ה-90 היו קווסטים אחד הז'אנרים הכי פופולריים של משחקי מחשב. החברות המובילות היו סיירה, (קינג קווסט, ספייס קווסט, לארי) ולוקאסארטס (לום, אינדיאנה ג'ונס וגורל האטלנטיס ו-Day of the Tentacle).

[למי שלא מכיר, Day of the Tentacle הוא אחד מעשרת המשחקים האהובים עלי בכל הזמנים. כבר 25 שנה אני מחכה שיעשו סרט שמבוסס עליו.]

את רוב המשחקים של לוקאסארט הם יצרו על מנוע משחקים בשם SCUMM.

ב-2001, אחרי שז'אנר הקווסטים ירד מגדולתו, החלו צמד סטודנטים למדעי המחשב לפתח תוכנה שמריצה משחקי SCUMM על מחשבים מודרניים. לפרוייקט הם קראו ScummVM. במהלך השנים הפרוייקט התרחב מאד, וכיום המטרה שלו היא לתמוך בכל משחקי הקווסטים שנוצרו אי פעם, לא משנה באיזה מנוע.

שבוע שעבר יצאה גירסא חדשה של ScummVM, החידוש שלה הוא תמיכה במשחקי הרפתקאות טסקטואליים ישנים (כלומר, בלי גראפיקה). כל פעם שיוצאת גירסא חדשה של ScummVM, אני נזכר כמה אני אוהב קווסטים, ולכמה שעות (או ימים!) שוקע מחדש בעולם הזה.

שנה שעברה זה גרם לי לשחק, בפעם הראשונה, באינדיאנה ג'ונס וגורל האטלנטיס. משחק מעולה שלגמרי שורד את מבחן הזמן! השנה במקום לשחק, הלכתי לבדוק מה מצב שוק הקווסטים בשנת 2020.

יש בקהל א.נשים (בעיקר נשים, למיטב ידיעתי) שהן חובבות קווסטים מושבעות וכל מה שאני מתכוון לספר הוא ידע בסיסי עבורן. אז הטקסט הבא הוא לכבוד החובבנים, כמוני.

תור הזהב של הקווסטים היה בשנות התשעים, ובתחילת המילניום הז'אנר די גווע. למה? מי יודע! אבל הניחוש שלי הוא שילוב של עייפות החומר, ועליית ה-first person shooters והמשחקים מרובי המשתתפים בתור הז'אנרים המובילים של המאה ה-21.

את העשור הראשון של המאה ה-21 בילו יוצרי וחובבי הקווסטים בעיקר בלהמציא תירוצים למה הז'אנר שלהם לא תופס. אבל בעשור השני, שהיה לדעתי אחד העשירים תרבותית אי פעם, קרו כמה דברים שהחיו את הז'אנר.

ראשית, בתחילת העשור היה טרנד Crowd Founding של פרוייקטים פרטיים. טים שפר, אחד מיוצרי אי הקופים ו-Day of the Tentacle, ניצל זאת כדי לגייס 3.4 מליון דולר(!) לקווסט חדש. אחרים ראו כי הקהל צמא לקווסטים, והחל גל גיוסי כספים לקווסטים שונים.

אגב, דיווחתי על זה בזמן אמת (ראו אייטם 9 פה). מה שאומר שאני לא כזה מנותק מעולם הקווסטים המודרני.

באותו הזמן בערך חלה מהפכה בשיווק משחקים. במקום חנויות משחקים פיזיות וטקס קנייה יקר, החלו אנשים לקנות משחקים בחנויות אונליין. פתאום זה אמר שאפשר למכור משחק בחלקים, לאט לאט, בסכומים נמוכים. כך נולד "הקווסט מרובה הפרקים": משחק קווסט בחלקים, שכל כמה זמן יוצא בו "פרק" חדש. זה גרם לקווסטים להיראות כמו סדרת טלוויזיה, והביא הצלחה גדולה לז'אנר.

אבירי הצעד הזה היו חברת Telltale, שיצרה פרקים לקווסטים של Sam & Max ושל המתים המהלכים. ראוי לציין שהם גם יצרו את The Wolf Among Us, קווסט מבוסס על סדרת הקומיקס Fables, כנראה סדרת הקומיקס האהובה עלי במילניום הנוכחי.

מפה הדברים נעשו "מופרעים", כמו כל העשור האחרון. מהפכת הסמארטפונים והטבלטים הביאה לתחייה של קווסטים מז'אנר ה-point & click. אנשי משחקי האינדי גם התלבשו על הז'אנר (כמו על כל ז'אנר כמעט), ויצרו כמה קווסטים עם גראפיקה מוזרה ביותר.

המצב ב-2020 הוא שקווסטים הם יותר מוצר שוליים מאי פעם, אבל למרות זאת מדובר בתקופה כל כך עשירה תרבותית שיש המון(!) קווסטים חדשים לשחק בהם. המון.

במבט מהיר התלהבתי מ-Thimbleweed Park ואני אפילו שוקל לקנות אותו. אותו הדבר לגבי Gibbous – A Cthulhu Adventure שנראה מ-ה-מם מכל בחינה אפשרית, מהגראפיקה, דרך הנושא ועד ה-gameplay.

אבל זאת רשימה כמעט מקרית, כי יש כל כך הרבה משחקים היום והרבה מהם נראים מסקרנים. עד שאגש לבדוק אותם, הנה סרטון רלוונטי.

2. אנה בלנקי הישראלית יוצרת תמונות עם נסיכות דיסני בסיטואציות לא-דיסניות בכלל. האינסטגרם שלה מהמם. אני בחרתי בו את התמונה הבאה, שזה מה שיש לה לספר עליה:

"בשנת 2020 הנסיכות עצמאיות ומצליחות בזכות עצמן.
לכל אחת מהן יהיה מקצוע שקשור לטיים ליין שלהן בסרט.
הראשונה שמככבת בפרוייקט היא אלזה.
אלזה פתחה חנות גלידה קסומה ויש לה סניפים בכל העולם. סוד הקסם של הגלידה שלה היא זה שהיא מקפיאה אותה לבד בעזרת כוחות הקסם, מה שהופך אותה לגלידה הכי רכה וטעימה על כדור הארץ."

3. זוכי פרס גפן הוכרזו.

בפרס ספר הפנטזיה המתורגם זכה חוט של כסף [ביקורת], אבל תסלחו לי אם זה לא נורא מעניין אותי. תעשיית תרגום ספרי המדב"פ שלנו בכזה שפל שאפילו לא היו מספיק מועמדים(!) בקטגוריית ספר המדע-בדיוני המתורגם.

לכן מה שמעניינת היא קטגוריית הסיפור הקצר (בעברית), בו זכה "בירה אייסברג כחולה" מאת רותם ברוכין. ברכות לזוכה!

4. נשארת השאלה האם זה מוצר אמיתי או סרטון הדמייה? בכל מקרה, אני שוכנעתי.

Whoever would've guessed a toilet-cleaning robot could be so cute? pic.twitter.com/wyZDb07lef

— Mashable (@mashable) October 6, 2020

5. התקנתי לפני חודש תוסף, Terms of service; didn't read.

כשאתם נכנסים לאתר, התוסף מראה לכם הודעה שמנתחת את תנאי השימוש של האתר ואומרת אם תנאי השימוש הוגנים או לא. אממה? ב-99% מהאתרים הופיעו אזהרות חמורות לגבי השימוש. היחיד שקיבל ציון טוב היה מנוע החיפוש Duck duck go, שהוא אולי שומר על פרטיות, אבל מנסיוני מחזיר תוצאות חיפוש מאד גרועות.

אתמול הסרתי את התוסף. מה עוזר לי לדעת של-99% מהאתרים יש תנאי שימוש גרועים? האם אני אפסיק להשתמש בהם? האם יש לי אלטרנטיבה? האם אפשר לנהל חיים מודרניים בלי לבקר אתרים עם תנאי שימוש דרקוניים? בלי להשתמש בשירותים שמנצלים אותי?

עוד בנושא, בתקווה, בהמשך החודש.

6. הבונדסטאג הגרמני דן בשימוש צבאי ברחפנים. הנה סדרת ציוצים נהדרת(!) על שני נסיונות קודמים להשתמש ברחפנים בגרמניה.

הפרוייקטים האלה נראים כמו תיאטרון האבסורד. למשל, הרחפן שתוכנן בשנות ה-80 היה אמור "לזהות לבד תבניות צבאיות של האויב, להבין שהן מטרות ולתקוף אותן". משהו שאפילו אחרי מהפכת ה-deep learning המודרנית אני לא בטוח שאפשרי.

מה שנותר מהפרוייקט זה בעיקר בזבוז של מאות מליוני יורו

Today, the #Bundestag defence committee will hold a hearing on armed #drones for the #Bundeswehr. Instead of reposting the 50 000 pieces I've written on this, here is a thread on two previous instances where Germany tried to acquire armed drones. #Drohnendebatte2020

— Ulrike Franke (@RikeFranke) October 5, 2020

7. לא מספיק לכם שרשור מפלצתי אחד ארוך לקריאה בטוויטר? הנה עוד אחד מבית מדרשו של קורי דוקטורוב, על surveillance capitalism. קריאה מרתקת.

You've probably heard Zuboff's excellent coinage "Surveillance Capitalism" and perhaps you've read the paper it was introduced in, or the book that it led to.

Today, I've published a response to that book, "How to Destroy Surveillance Capitalism."https://t.co/Us0SPxlcmD

1/ pic.twitter.com/nBje0TLaEW

— Cory Doctorow NONCONSENSUAL BLUE TICK (@doctorow) August 26, 2020