המדף הז'אנרי: Troubled Blood – גיי’ קיי רולינג, סדרת קורמורן סטרייק, ספר 5
בדצמבר שנה שעברה דיווחתי, כלומר, נשפכתי על סדרת קורמורן סטרייק.
זאת סדרה בלשית של ג'יי.קיי רולינג (כן כן, זאת מהארי פוטר!). למשך שבוע הסדרה העבירה אותי מהעולם האמיתי לעולם הספרים הדמיוני. היא זכתה במקום השני בדירוג הספרים השנתי של האתר. בכל שנה אחרת הייתה לוקחת מקום ראשון, רק ש-2019 הייתה שנת קריאה מאד איכותית בשבילי.
וואו, זה היה לפני רק עשרה חודשים. מרגיש יותר כמו חמש שנים.
בחמש השנים בעשרת החודשים שעברו מאז התרחשו שלושה דברים שרלוונטים לנו. הראשון? ג'יי.קיי רולינג הפכה, אחרי שורת ציוצים ומאמר ארוך אחד, לאויבת הטרנסג'נדרים. השני? יצא הספר החמישי בסדרה. השלישי הוא שהאשימו את הספר באג'נדה נגד טרנסג'נדרים.
לא קראתי את הציוצים ואת המאמר של רולינג אז אני לא עומד להביע את דעתי עליהם. אתם גם לא צריכים אותי בשביל זה. לא בשביל הדיון על רולינג עצמה (יש כאלה אלפים ברשת), ולא בשביל הדיון הכללי יותר, האם צריך להפריד בין אישיות הסופר ליצירתו (יש מליוני דיונים כאלה ברשת).
נעבור לספר עצמו. מבחינת איכות, הוא מדהים. מדהים.
זה הספר הכי טוב בסדרת סטרייק, כשהמקום השני אפילו לא קרוב אליו. אפילו לא באותה הליגה. קראתי את 944 העמודים שלו במשך שלושה ימים, כשביומיים מתוכם אני נשאר ער עד חמש בבוקר. פשוט לא יכול להפסיק לקרוא.
ג'יי קיי רולינג סופרת נדירה. לדעתי הסופרת הגדולה של דורינו. היא לא הסופרת היחידה שיכולה להשאיר אותי ער לילות שלמים, אבל היא היחידה שעושה את זה שוב ושוב – ושוב, לאורך כמעט עשרים שנה. כל זאת עם ז'אנרים שונים, כשאני בן אדם שונה, בתקופות שונות. רולינג היא ההימור הכי בטוח לספר שיסחוף אותי מהמציאות ויזכיר לי עד כמה אני אוהב את חווית הקריאה.
סדרת קורמורן סטרייק מתחילה לאט. הספר הראשון "נחמד" ולא יותר. אבל אם אתם חובבי סיפורים בלשיים, אל תעזו לפספס אותה.
ואם אתם פה בשביל לדעת מה בין הספר לבין עניין הטרנסג'נדרים? חכו עד אחרי התמונה.
בשנים האחרונות חלה עליה בפופולריות הז'אנר Cold cases. אלו מקרי פשע עתיקים ולא פתורים, בני 40-50 שנה, שאנשים מנסים מחדש לפתור אחרי שהעקבות כבר התקררו.
הספר המוביל בז'אנר הוא I’ll Be Gone in the Dark, שמספר על רוצח הסדרתי המכונה Golden State Killer. הספר הפך, ממש עכשיו, לסדרה בנטפליקס, מדורת השבט הנוכחית, אז פתאום כולם מכירים אותו. כתבתי עליו לפני שנה בקצרה, אייטם 4 פה.
Troubled Blood לוקח את הבלשים רובין וסטרייק למחוזות ה-cold cases. רובין וסטרייק נשכרים לפענח מקרה רצח בן 40(!) שנה. חצי מהחשודים והעדים כבר מתו משיבה טובה, והחצי השני סנילי.
בגלל מורכבות המקרה, החקירה הרבה יותר מורכבת (ומעניינת!) מספרים קודמים, יחסי הדמויות הרבה יותר ענפים, והספר הרבה יותר ארוך: 944 עמודים.
המקור לסקנדל שיצר הספר הוא שהאדם שהואשם בביצוע הפשע לפני 40 שנה הוא רוצח סדרתי, גבר, שמדי פעם התחפש לאשה כדי לגרום לקורבנות הנשים שלו לבטוח בו.
זה גרם לסערה נגד רולינג. כי אם רולינג התבטאה בעבר נגד טרנסג'נדרים, ובספר שלה יש דמות של רוצח סדרתי שמתחפש לאשה מדי פעם, וגברים שמתחפשים לאשה הם טסנג'נדרים, אז המסקנה היא שרולינג כתבה ספר על טרנסג'נדר שרוצח נשים, כחלק מהמניפסט שלה נגד טרנסג'נדרים.
בגדול, אני לא מקבל את הפרשנות הזאת.
טרנסג'נדר, למיטב הבנתי, הוא גבר שמתלבש בתור אשה כי הוא\היא מגדיר את עצמו\עצמה אישית בתור אשה. (הבהרה: ראיתי בתגובות שהניסוח מבלבל, אז: זאת ההגדרה לטרנסג'נדר עבור המקרה של גבר שמתחפש לאשה – כמו שמתואר בספר. לא הגדרה כללית של המושג)
הרוצח הסדרתי של רולינג לא מגדיר עצמו בתור אשה, הוא מתחפש בעיקר כטריק ללכוד קורבנות. אם הוא טרנסג'נדר, אז אולי גם אני טרנסג'נדר? הרי התחפשתי לדמויות נשיות כמה פעמים בפורים?
שנית, וזה יותר חשוב, הספר משתמש בפרט בתור רמז בלשי גרידא. ברגע שיש דמות בספר של גבר שמתחפש לאשה לצורכי הטעייה, אז עדויות הראייה מאבדות תוקף. הרי אפילו אם העדים טוענים שהחשוד אשה, זה לא פוסל את זה שהוא בעצם גבר מחופש.
הרמז הבלשי הזה הוא אחד מעשרות רמזים בלשיים שיש בסדר. לא תאמינו כמה רמזים בלשיים אפשר להכניס ב-944 עמודים. הוא לא מרכז הספר, ואפילו לא פריט נורא חשוב בו. סתם עוד רמז.
לדעתי, לקחת את כל זה ולהלביש על זה כאילו את האג'נדה של רולינג נגד טרנסג'נדרים, זה מאולץ מאד.
אחרי שנשים לרגע את עניין הטרנסג'נדרים בצד, אז הספר מאד ליברלי בכל צד אחר. כל הדמויות הלא סטרייטיות מוצגות כחיוביות. רולינג מגלה סובלנות נדירה לקינקים אנושיים מוזרים, אך לא מזיקים.
אם כבר הספר מרגיש כמו מניפסט, אז זה מניפסט נגד אלימות גברית. כמעט כל הגברים הסטרייטים בספר אלימים באיזשהו שלב. אם זאת לא אלימות פיזית, זאת אלימות מילולית או הטרדה מינית. זה מרגיש קצת כמו ספר שנכתב ע"י מישהי שסבלה מטראומה של אלימות גברית.
אבל אם אתם קוראים את רולינג בשביל הפוליטיקה אתם עושים טעות. את רולינג קוראים בגלל הכשרון הנדיר שלה, מהטובים בהיסטוריה, לטוות ולספר סיפור.
ואוי כמה שהיא מספרת סיפורים מוצלחת. Troubled Blood הוא סיפור מ-ד-הים מאלף ועד תף. קטלני. פגז. הצגה. איזה עוד סופרלטיבים קיימים כיום בעברית?
כל עמוד בספר הוא מופת של כתיבה. רולינג משחקת בשפה האנגלית עם כשרון שלא נותר לי אלא לקנא בו. היא כותבת עלילות, תתי-עלילות, דמויות וסצינות ברמה אחת מעל שאר הסופרים בעולם.
עם כל כשרון הכתיבה הזה, קצת קשה להתעלם מכך שלרולינג אין שום דבר עמוק באמת לאמר. היא מנסה מדי פעם ליצור סוג של אמירה, אבל מה שיוצא לא זה דרדל'ה ברורה מאליו כמו "לא כל בעלי מחלות הנפש הם אלימים". סוג של חוכמה שכל ילד בן 6 אמור לדעת. לא משהו עמוק.
אני אדם שנוטה לצטט ספרים. את כל ה"חוכמה" שלי בחיים לקחתי מספרים. כשאני נתקל בדילמה, מצב מסובך בו קשה לדעת מה לעשות, אני בדר"כ נזכר בקטע בספר, משהו שאמרה דמות כלשהי, ופועל על פי זה.
עם זאת, אחרי 7 ספרי הארי פוטר ו-5 ספרי קורמורן סטרייק, לא לקחתי ולו חוכמת חיים אחת מג'יי.קיי רולינג. יש בספרים שלה סצינות *אדירות*, סצינות מזעזעות וסוחפות. סצינות שכשסיימתי לקרוא אותן אמרתי "וואו". אבל סצינות עם חוכמת חיים? לא זכורות לי.
אבל זה לא מוריד במאומה מהערכה שלי לרולינג. הרי ידוע שעדיף להצטיין בשניים-שלושה אלמנטים בחיים מאשר להיות בינוני בכולם. כשזה מגיע ללספר סיפור, לליצור דמויות, לבניית סצינות, ג'יי קיי רולינג היא המייקל ג'ורדן של הסופרים. אחת מעל כולם.
יש אנשים שמחרימים את רולינג בגלל ההתבטאויות האחרונות שלה. לגיטימי. הם לא רוצים לתרום פיננסית למי שאומרת דברים פוגעניים. לגיטימי מאד. אבל אני כבר מחרים את גוגל, מיקרוסופט ואמזון. כמה אפשר להחרים? אני גם כל כך נהנה מהכתיבה של רולינג, שזה חרם שיפגע יותר בי, מאשר בה.
כולי תקווה שרולינג תפרסם עוד המון ספרים של קורמורן סטרייק. הם גורמים לי לחוויות בעוצמה לא מציאותית. עד שיצא הספר הבא, אני אמשיך להימנע מההתבטאויות הפוליטיות של סופרים, ואמשיך לבלות את שנת 2020 בכמה שיותר אסקפיזם תרבותי. ממליץ לכם גם.
[Troubled Blood – גיי’ קיי רולינג, 944 עמודים, 2020]
סוף סוף הסבר למה בכלל התחיל הדיון. רושם את ההמלצה… האמת שידעתי שהיא רוצה לעשות משהו מעבר להארי, אבל לא יעדתי שזה ממש קיים וטוב.
חמישה ספרים כבר! האשה לא יודעת לנוח.
זו לא נראית לי ההגדרה לטרנסג'נדר, גם לא קרוב וזה בסדר גמור – זה לא התחום שלך וגם לא שלי ומסתבר שגם לא של רולינג. אחרי התגובות פעם קודמת חיפשתי איפה היא קוראת בציוצים נגד טרנסג'נדרים ולא מצאתי כלום לגבי לרצוח אנשים בשירותים וכו'. מה שכן, כמו רוב האנשים בעולם שלא למדו מגדר, ולא מאד מעודכנים, היא כן די מיושנת בדיעותיה, משתמשת במושגים הלא נכונים ודי שמרנית, כך שאני מבין למה עצבנה חלק מהאנשים, לא שום דבר קיצוני, בטח שלא אחרים אותה או קרוב לזה למרות שאני לא שותף לדיעות שלה.
אני לא חושב שהיא סופרת גדולה, אבל לא קראתי הארי פוטר. היא כן סופרת כיפית מאד, עם כתיבה קולחת, חכמה (לא עמוקה אבל לא ספרי טיסה) ובטוח שאקרא גם את הספר הזה כי למה לא, וכי, למרות שהדיון הוסט למחוזות המגדר והטוויטר, צריך להתעדכן בסידרת רובין וקורמורן ומה קורה ביחסים לאחר הגירושין, שמניעים את הסידרה הרבה יותר מכל רצח קר ובטח מהווים חלק לא קטן מה-900 עמ'.
מה הבעיה בהגדרה שכתבתי?
כאילו, לקחתי את זה מויקיפדיה, לא המצאתי. טרנסג'נדר, ע" ויקיפדיה, זה "חוויית אי הלימה בין זהותו המגדרית של אדם לבין ייעודו המגדרי", והפירוש למקרה הנ"ל של גבר שמתלבש כמו אשה זה, כמו שכתבתי, "גבר שמתלבש בתור אשה כי הוא\היא מגדיר את עצמו\עצמה אישית בתור אשה.".
הוספתי הבהרה בפוסט כי הניסוח שלי היה מבלבל. עכשיו זה בסדר?
מסכים שזה לא ההתמקדות של הסדרה (או הספר), וזה יותר ענייני נישואים רעים וגירושים קשים. מעדיף לדבר על זה, למרות שגם זה נושא שאין לי נסיון בו:-)
כן, יותר ברור ושוב – אני לא מתיימר לדעת אם רולינג טרנסופובית. לא ירדתי לסוף דעתה ונראה שיש לה גם כמה טראומות משלה לחיות איתן אבל אני בספק אם היא אדם עם כוונות של הפצת שנאה ורוע.
היא כותבת דברים שמספיק לראות איך הם מתקבלים ע"י טרנסג'נדרים בשביל להבין שהם לא מקובלים. אבל היא עדיין רחוקה מלהיות בצד שצריך להחרים את היצירות שלו באופן אוטומט ודעתי הצנועה שעדיין רוב האנשים לא קולטים/מודעים/מבינים את השינוי בתפיסה, בשפה ובתרבות בשנים האחרונות ויפלו לאותם בורות מחשבתיים שרולינג נופלת אליהם.
פשוט לא צריך לייחס לדעותיה וציוציה יותר מדי חשיבות, היא רק סופרת פנטזיה (ומתח, זה בכלל לא בז'אנר של הבלוג תכלס), לא נשיא ארה"ב.
הבעיה בפרשנות שלך היא שאתה מפספס את רמת הטרנספוביה עצמה של ג'י קיי רולינג.
היא לא מכירה בכלל בקונספט של הפרדת של ג'נדר וסקס, נראה שאתה לא מודע לרמת השנאה שג'י קיי רולינג הגיעה אליה. אתה לא רואה שהיא לא מסתכלת על זה בכלל כמו שאתה מסתכל, ברור שהרוצח שלה לא מגדיר את עצמו כאישה. ג'י קי רולינג לא מאמינה שאדם שנולד זכר יכול להגדיר את עצמו כאישה. זאת בדיוק הבעיה. מבחינתה אישה טרנסית היא בעצם גבר שהתחפש עם מניע אפל או מפוקפק. והטריק של "ללכוד קורבנות" זה בדיוק עלילת הדם שכל הקונסרבטיבים ההומופובים משתמשים בה כבר שנים בדיון סביב שימוש של טרנסג'נדרים בשירותים ציבוריים.
אני שמחה שאתה נהנה מהאסקפיזם התרבותי שלך, אבל לאנשים כמוני זה מאבק יומיומי מול חברה שבמקרה הטוב אדישה כלפינו ובמקרה הרע עושה כל מה שאפשר בשביל להרוס אותנו. לתמוך כלכלית בג'יי קיי רולינג כיום משול לתמיכה בD. W. Griffith בשנות העשרים של המאה הקודמת. בתור קוראת נלהבת של הבלוג הייתי מבקשת סולדריות, הייתי מבקשת שגם אם אתה אישית נהנת מהספר שלה שלא תשמש בפלטפורמה שלך על מנת לספק לה עוד פרנסה ומעריצים, שתבין ש"אסקפיזם תרבותי" הוא קונספט שלא יכול להתקיים אל מול פגיעה שנעשית ברגעים אלו ממש בחפים מפשע,
אבל אולי זאת בקשה מוגזמת.
מתנצל כמובן אם נפגעת. בסופו של דבר הגישה שלי גובשה אחרי הרבה מחשבה ושיחות, ולא באה לפגוע באף אחד\ת. אבל לפעמים זה קשה לא לפגוע ועדיין להישאר "עצמי", אז סליחה 🙂
אני אנסה להסביר את הגישה, למרות שאני יודע שלא תסכימי (הרבה חברים טובים לא מסכימים). הכוונה היא לא לשכנע אותך – או אף אחד אחר – אלא יותר להסביר את עצמי ולקוות שיקבלו את הגישה שלי למרות שהיא שונה משלך או של אחרים.
ראשית, יש לי גם מאבקים יומיומיים, הרי לא באמת מכירים אותי מהבלוג. אחד מהם נושא מאד "חם" כיום, אבל אני לא רוצה להיכנס אליו כי אני מנסה לשמור פה על פרטיות. הדוגמא הכי קלה, בלי להפר את הפרטיות שלי, היא ששנים אני חי במקום עם אנטישמיות, ולעיתים חווה את זה על בשרי. בעיקר בשנתיים-שלוש האחרונות בהן אני מבלה הרבה זמן בפולין. אבל זה לא הפריע לי בעבר לכתוב על מוזיקה שנעשתה על ידי ניאו-נאצים.
כלומר, אני משתדל שיהיה לי skin in the game, ולממש את גישת הפרדת היצירה מהיוצר גם במאבקים היומיומיים שלי. אחרת אהיה סתם צבוע.
זה בלוג אסקפיזם תרבותי כבר 15 שנה. הגישה פה תמיד הייתה לשפוט את היצירה בנפרד מהיוצר. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות, אבל אני לא יודע אם זה דיון שאני רוצה להיכנס אליו, כי כבר ניהלתי אותו הרבה בעבר.
על יצירה טרנסופובית לא הייתי כותב פה (וגם לא קורא), ולכן ניהלתי עם עצמי דיון על האם הספר טרנסופובי בפני עצמו. אני לא רואה בספר עצמו טרנסופוביות, ואפילו אם הפרשנות שלי שגויה מהסיבות שאמרת – כי רולינג מגדירה טרנס בדרך אחרת ממה שאני מכיר – האפיזודה המדוברת היא פרט כל כך שולי בספר, רמז בלשי קטן, שקשה לי לראות איך הוא משפיע על אופי הספר כולו.
הגעתי מהסיכום שנה, ואני מסוקרנת. אפשרי לקרוא רק אותו? או שהוא חמישי ולא SA?
הייתי אומר שלא SA. כלומר, העלילה הבלשית עומדת בפני עצמה, אבל שאר העלילה (וזה לפחות 50% מהספר) היא המשך לספרים הקודמים ואני לא חושב שהקסם שלה יתקיים בלי לקרוא אותם.
אני אומר את זה לצערי בגלל שהסדרה הולכת ומשתפרת מספר לספר, והספר הראשון עצמו לא מבריק.
גם לצערי. נמצאת בתקופה שנדרש לי ספר פיל גוד )לא חייב להיות קליל( והתיאור שלך מאוד דיבר אליי.
בזבזתי המון אילונה אנדרוז )שנים לא התקרבתי בגלל העטיפות ואז יצאו עטיפות בארמית וחשבתי- אוקיי, כבר לא גבר מסוקס ומשומן שרירים ונפלתי בלבלוע 3 סדרות ברצף.
יאללה, הוספתי לגוד רידס.
מאחלת לך שתתחיל תקופה שלא נזדקק בה לספרי פיל גוד ופשוט we'll feel good
היי! קוראת חדשה ונהנית מאוד 🙂
בתור חובבת גדולה של סדרת סטרייק, שבמקביל מותחת ביקורת על הטרנספוביה של רולינג, דווקא הספר השלישי בסדרה היה בעיניי הטרנספובי ביותר. רולינג מבצעת בו השוואה גסה, מרושלת ומרושעת למדי בין אנשים בעלי דיספוריה מגדרית לאנשים שלוקים בצורך לחיות כנכים גופנית. התוצאה לא נעימה לקריאה ושקופה מאוד ואני תוהה איך מדברים כל כך הרבה על החמישי בלי להתייחס לשלישי… בכל מקרה אני כמוך בגישה לקריאת הסדרה, וממשיכה להנות ממנה תוך ניתוק בסיסי של היצירה מהיוצרת.
נ.ב: יצא לך לקרוא משהו של טאנה פרנץ'? מדובר, לצד רולינג, בסופרת המתח (ובכלל) הטובה ביותר של המאה, ואני רק קצת מגזימה… אם סטרייק סחף אותך ככה, שווה לתת צ'אנס לספרים שלה. מה שכן, התכנים אצלה יכולים להיות קשים מאוד ברמה הפסיכולוגית והתיאורית.
ברוכה הבאה!
נדמה לי, בלי לבדוק, שהספר השלישי יצא לפני שרולינג החליטה להיות הוגת דעות מגדרית, ועל כן הוא לא קיבל את אותה האש. אני אומר את זה בלי באמת לזכור מה קרה שם. כאילו, אני זוכר את התכנים שתיארת, אבל לא ברמה של לזכור השוואות ומסקנות שאפשר להסיק מהן. גם בזמן אמת לא חיפשתי את זה אז זה לא קפץ לי לעיניים.
ולא! לא קראתי את פרנץ'! ככלל אצבע תכנים קשים פסיכולוגית קשים לי, אבל יש הרבה יוצאי דופן אז אנסה. איזה ספר מומלץ?
תודה על התגובה! כן, אני חושבת שההשוואה בספר השלישי יכולה לעבור בקלות מעל לראש הקורא כשזה לא הפוקוס.
פרנץ' – מדובר בספרים שניתן לקרוא במנותק זה מזה, אבל מומלץ יותר ללכת לפי הסדר – כי כל ספר כתוב על גיבור שהופיע כדמות משנית בספר הקודם, וההיכרות המוקדמת איתו מוסיפה עניין לקריאה. לכן כדאי להתחיל עם "בלב היער" – הוא בהחלט טוב, גם אם לא המהודק ביותר מבחינה בלשית, ומדגים מיד את כישרון הכתיבה הפסיכי של הסופרת.
מקווה שתהנה 🙂