שיר הלל לחורף שהפשיר טרם זמנו

הסערה הייתה פה מחמישי עד שלישי בלילה. אומרים שהיא הסערה הכי קשה ב-11 השנים האחרונות.

היא חלפה בשקט, כמעט התגנבה החוצה. שלשום בלילה עוד היה מינוס 12 מעלות (שהרגישו עם לחות ורוח כמו מינוס 20), ובבוקר התעוררתי לעולם של מעלה אחת.

וורשה ריקה כל השנה האחרונה, אבל הייתה אפילו יותר ריקה בזמן הסערה. אני דווקא יצאתי הרבה יותר בימים האחרונים. מורח שלל קרמים על הפנים כדי שהם לא יקפאו. אני לא יודע מתי פעם הבאה אוכל לשוטט בעולם קפוא כל כך, יפה כל כך ושקט כל כך.

שש תמונות שחייבים להעלות עכשיו, רגע לפני שתוצאות הסערה יימסו סופית.

העיר העתיקה בוורשה. בימים כתיקונם זה אחד הפאבים האמיתיים היחידים בעיר. מקום בו נפגשים לחברותא, עם וויסקי וסיגרים. אבל הוא סגור כבר הרבה זמן, ובחצר הפאב יש רק נערות ונערים שמתחברים מהמשטרה בזמן שהם שותים באמצע הלילה.

אלו הרגעים הראשונים של הסערה. שעתיים קודם עוד צעדתי בפארק ולא היה בו שלג. אבל כשזה יורד, זה נופל, ותוך כמה דקות הפארק התמלא בשלג והאנשים נמלטו.

מכל הבקתות הנטושות שמצאתי, זאת הכי מעניינת אותי. היא אחת הנידחות ביותר, נמצאת במאחורה של המאחורה של איזור בקתות נטושות, ולא קל להגיע אליה.

אבל משהו בפנים קורה שם, אני יודע. כי אני רואה טביעות רגל חוץ מאלו שלי שמובילות לבקתה. כי אני רואה לפעמים משהו זז בפנים, ולפעמים מחוץ לבקתה מישהו אוסף את הפירות הרקובים.

אבל זה מינוס עשרים מעלות. מי נמצא שם?

ארמון וורשה, מתחתית גן הכניסה אליו. הוא יפה גם לא בשלג.

'לאן הולכים הברווזים כשהאגם קפוא?' שאל הולדן קולפילד שוב ושוב ב'התפסן בשדה השיפון', ולאף דמות אחרת לא היה איכפת מזה. הם מנסים לתת לו תשובות אמיתיות. הם לא מבינים שהוא שואל את זה לא בגלל הברווזים, אלא בגלל שהוא מרגיש כמו ברווז, והאגם שלו קפא. לאיפה החיים שלו אמורים להמשיך מכאן?

בדצמבר, כשהייתי עצוב (זה עבר, אגב), ניסיתי לשאול את הפולנים את אותה השאלה. אבל הם לא קראו את התפסן, ולא הבינו את הסאבטקסט גם אחרי שהסברתי אותו. זה היה מתסכל.

זאת תמונה מתחילת הסערה. בהמשך הלילה האגם יקפא, יתכסה בשלג, ויום אחרי זה אני אעלה עליו בטעות ואחליק. אבל בתמונה הזאת הברווזים נשארו שם, ופשוט געגעו בקול כשעברתי, כי קר להם.

הכניסה לארמון וורשה מהיום, השלג כבר החל להינמס.