המדף הז'אנרי: The Land: Founding – אלרון קונג

הספר The Land: Founding משתייך לז'אנר litRPG. אם אתם עוקבים אחרי הבלוג בשנה האחרונה בטח שמעתם על הז'אנר, כי אני חופר עליו כאילו הייתי פוליטיקאי במערכת בחירות. אם לא, אז הנה הסבר קצר בשבילכם.

litRPG, קיצור של literature role playing game, הוא ז'אנר של ספרים שמתרחשים בתוך משחק מחשב. כלומר, הגיבורים הם אנשים אמיתיים (שמשחקים במחשב), אבל הסיפור עצמו מדבר על הדמויות שהם משחקים במשחק.

נשמע מוזר? לא באמת! שחקן מספר אחת [ביקורת] הוא litRPG והוא היה שובר קופות ענק. חובבי האנימה בטח מכירים את Sword Art Online שהוא גם litRPG וגם להיט אנימה, והזקנים בקהל אולי זוכרים את קיד וידאו שהייתה אחלה סדרה כשהייתי ילד. ליותר מידע תקראו את הביקורת הזאת.

מה שמשותף לכל יצירות ה-litRPG שאני מכיר זה שהן נורא ילדותיות ונורא "גבריות". בקטע של הן כתובות ע"י גברים והגיבורים הן גברים עם רוח ילדותית. כמו שאני מכיר את העולם זה מצב זמני, ובקרוב יכנסו אוכלוסיות אחרות לז'אנר עד שהוא יהיה מגוון כמו שאר המדב"פ.

אבל שום יצירה לא נראית פנטזיה של ילד בן 14 כמו The Land. כאילו, The Land לקח כל פיסת תיחכום שיש בספרות, כל שמץ עומק, וזרק אותו לפח תמורת ספר שטוח כמו נייר עם תיחכום של נמלה אחרי שנת חורף.

האם זה מטופש? להפליא. האם זה כיף? כן. איכשהו, כמו הרבה מאד אנשים אחרים, נהניתי מ-The Land, והוא בלי שום ספק הספר הכי גילטי פלז'ר שקראתי אי פעם.

סילק הוא גנב. כלומר, הוא לא באמת גנב, אלא הוא משחק גנב במשחק מחשב מרובה משתתפים ברשת.

יום אחד החבורה של סליק מסיימת משימה גדולה ומסתורית, וסילק מוצא עצמו מועבר ע"י יישות מסתורית לעולם אחר, עולם שהוא כאילו משחק מחשב אבל הוא בעצם אמיתי לגמרי וסילק לא יכול לעזוב אותו וחייב לשחק במשחק למשך שארית חייו.

אם נדמה לכם שהפיסקה למעלה מהירה, תדעו שיש מצב שהיא יותר איטית מאיך שעשו את זה בספר. אלרון קונג (הסופר) לא ניסה להתחכם. לא ניסה לתת איזשהו ביסוס עמוק ללמה בן אדם מוצא עצמו לכוד במשחק מחשב. הוא פשוט העביר אותו, וזהו, תתמודדו.

סילק מתבאס נורא מזה שנגמרו חייו בכדור הארץ ועכשיו הוא בעצם דמות במשחק מחשב.

כאילו, מתבאס לבערך חמש שניות. אבל אחרי חמש שניות הוא מבין שלדמות שלו יש פוטנציאל להיות הייצור הכי חזק בעולם משחק מחשב, ואז ישר הוא שוכח מהבית, חברים, משפחה וכל השטויות האלה, ונכנס לגמרי לקטע של לשחק במשחק.

תקשיבו, זה ממש לא מציאותי ולא אמור להיות מציאותי. לסילק אין רגשות מעבר ל"איזה כיף להרוג אורקים!", ואין לו רצונות חוץ מהרצון לנצח במשחק המחשב. סילק מחליף את שמו לריכטר, כי הוא עומד להיות רעידת אדמה בעולם משחק המחשב 10 בסולם ריכטר. זה עד כדי כך ילדותי.

מה שגורם לספר הזה להיות כיף זה בתכל'ס הכתיבה. אלרון קונג כותב אקשן טוב. הוא כותב מצחיק כשצריך, ויש לו אפילו כמה משפטים שסימנתי להשתמש בהם בעתיד. נגיד, "תירוצים זה אנדרטאות לכלום שבונים גשר לשום מקום". מבריק!

עולם משחקי המחשב בו ריכטר (לשעבר 'סילק', אבל הוא שינה את השם באמצע הספר ולכן אנו נשנה אותו באמצע הביקורת) נמצא, הוא עולם פנטזיה קלאסית. פיות, שדונים, אורקים ומלא בני אדם מרושעים.

Founding, כשמו כן הוא, מרגיש כמו הקדמה לסיפור יותר גדול. ריכטר מבסס את מעמדו בעולם, את חוסר האיכפתיות שלו מזה שנגמרו חייו, ומתחיל את הקריירה שלו בתור שחקן מחשב מקצועי.

יש ל-Founding שבעה המשכים והיד עוד נתונה. אלו ספרים קצרים, ב-Founding יש 252 עמודים, והוא מרגיש כאילו יש בו 100 כי הוא כל כך קריא.

נהניתי בקטע מוזר לגמרי מהספר. הוא בא בטוב בסוף יום קשה, כשצריך משהו שסוגר את המוח ונותן לכם אנרגיה. יכול להיות שאמשיך לקרוא את ההמשכים, יכול להיות שלא, אבל די בטוח שאני לא מתחרט שקראתי את הספר הראשון בסדרה. היה כייייייייף.

[The Land: Founding – אלרון קונג, 252 עמודים, 2015]