יומיות 27.06.2021: איך למשול באינטרנט?
העיר נפתחה מחדש לפני חודש, אבל ישבתי מאז אפס דקות בבתי קפה.
איך זה שאני – אביר העבודה מבתי קפה – הנסיך הנאה בעל הלפטופ – האיש שתבע את הסיסמא "הלאה משרד – יאללה בית קפה!" – לא רץ לחזור לבתי קפה?
במהלך הקורונה גיליתי את כל הפארקים בוורשה. אני לא מדבר בלשון הגזמה, באמת סימנתי את כולם וביקרתי בכל פארק לפחות פעם אחת.
כמעט בכל הפארקים אפשר לקנות קפה. לפעמים זה בוטקה שמוצב שם, תחנת דלק מחוץ לפארק, פאב או פשוט עגלת אופניים של קפה.
התחלתי לקנות לעצמי קפה בפארקים, לתפוס מקום ישיבה מוצל, ולעבוד משם עם הלפטופ. בשביל אינטרנט עושים הוטסופ מהסלולרי, הנוף יותר יפה מכל בית קפה, ואפילו אנשים לדבר איתם יש. כאילו, בתכל'ס, אני מתחבר עם יותר אנשים בפארקים מאשר בבתי קפה – או האירוניה.
1. אז דיברנו על ערי צ'ארטר, ודיברנו על מדינות אינטרנט, ועכשיו הגענו לדבר על פלטפורמות דמוקרטיים.
אבל מה שהכי יפה זה שבעוד ששני הנושאים הראשונים מגיעים מבחוץ, פלטפורמות דמוקרטיות (בצורה שתוצג פה) זה משהו שאני המצאתי בצמד מאמרים בתחילת השנה (מאמר א', מאמר ב'). הם פורסמו תחת פרוייקט אלמונית, שהספיק למות מאז (פרטים פה), אבל הקונספט חי!
אם היה אי פעם ספק, הקורונה הבהירה לנו – חיים דיגיטליים הם החיים האמיתיים.
אנחנו חיים בפלטפורמות אינטרנט – פייסבוק, טיקטוק, גוגל או חדרי שיחה – לא פחות ממה שאנחנו חיים בכיכר השכונתית. אבל כמו שאנחנו שולטים בכיכר השכונתית (דרך מנדט שאזרחי המדינה נותנים בבחירות לשלטון), למה שלא נשלוט גם בפלטפורמות האינטרנט?
התשובה? פלטפורמות דמוקרטיות. באנגלית קראתי לזה Self-Governing Organizations, או SGO בקיצור.
הקונספט די פשוט: תנו למשתמשי הפלטפורמה לשלוט בצורה דמוקרטית. הם יעשו בחירות, יבחרו הנהלה, יתוו מדיניות, וכשטוויטר – דוגמא רנדומלית – תחסום את טראמפ, נגיד, זה לא יהיה כי טוויטר היא דיקטטורה ששונאת את טראמפ, זה יהיה כי רוב משתמשי טוויטר שונאים את טראמפ וזאת זכותם המלאה.
עכשיו מפה אפשר לקחת את הרעיון הזה לשני כיוונים.
הראשון הוא כיוון החזון. הרי SGO היא מבנה חברתי דמוקרטי, ולפעמים הוא יכול להיות מבנה ממש ממש גדול: יש הרי פלטפורמות עם מאות מליוני משתמשים.
אתם יודעים איזה עוד מבנים חברתיים דמוקרטיים עם מליוני אנשים אנחנו מכירים? נכון! מדינות. מה שאומר שאם יקומו SGOs ואם הם יגיעו לכאלה גדלים ויצטברו השפעה, אז יכול להיות שמפה תבוא מדינת האינטרנט שאוהבים לחלום עליה.
זה כיוון עם המון חלום וחזון, ונחמד לפנטז עליו אבל בואו נשאיר אותו בינתיים בצד.
הכיוון השני הוא יותר פרקטי: איך בונים כזאת פלטפורמה, ואיך היא צריכה להתנהל?
לא נכנס לשאול היבשושיות והטכניות של איך בונים את זה. אולי רק כדאי לאמר שאני בקטע של לממש זאת עם אתרים מבוזרים ולא עם ענן (כי ענן נשלט ע"י מישהו וזה די הורס את הקטע הדמוקרטי). אבל כן נדבר על איך היא צריכה להתנהל – לעניות דעתי.
נתחיל בשיעור היסטוריה: המהפיכה התעשייתית של תחילת המאה ה-19 הייתה הרסנית לבעלי עסקים קטנים. אם הם הלכו לעבוד במפעלי הענק, ניצלו אותם מבחינת תנאי עבודה ושכר, אבל לא היה להם מספיק כסף כדי להקים מפעל מודרני משלהם.
מהצורך הזה נולדה תנועת הקואופרטיבים ששטפה את העולם במאה ה-19. הרעיון של הקואופרטיבים היה פשוט: הרבה אנשים "רגילים" יוצרים חברה ביחד. כל אחד מביא קצת כסף, אבל ביחד זה יוצא הרבה. החברה מתנהלת בצורה דמוקרטית, הרווחים מתחלקים ביניהם, וכולם מרוצים.
ההתחלה הייתה כושלת עם כמה מאות קואופרטיבים לא מוצלחים. פשוט כי חזון זה יפה, אבל פרקטית אף אחד לא ידע איך לנהל אותם. עד שב-21 לדצמבר, 1844, הוקמה אגודת Rochdale. הקימו אותה 28 בעלי מקצוע, שהגיעו לפת לחם בעקבות המהפיכה התעשייתית.
מה שהפך את Rochdale למוצלחת הם שבעת עקרונות Rochdale. שבעה עקרונות פשוטים שמתווים לקואופרטיבים דרך איך להתנהל, איך לסדר את עצמם, ואיך לקבל החלטות.
עקרונות Rochdale היו הצלחה עצומה. כמה שנים אחרי זה היו כבר 10 אלפים קואופרטיבים באנגליה. ומשם הם התפשטו לשאר העולם.
קואופרטיבים זה עדיין משהו חזק מאד בארצות מסוימות – נגיד איטליה, והרעיון גם התפתח מאוחר יותר לסוציאליזם וקומוניזם (אם כי בצורה שגויה לטעמי).
בהשראת עקרונות Rochdale, הכתבה הראשונה על SGOs מכילה את עשרת עקרונות ה-SGO. את חלקן אימצתי מעקרונות Rochdale המקוריים, אבל רובם מקוריים, תפורים לארגוני אינטרנט ולמאה ה-21.
קצרה היריעה לפרט ולהסביר פה את עשרת העקרונות – אבל תקראו את המאמר עצמו. אשמח לפידבק, דיון וויכוח, באמת.
יש (כרגע) עוד כתבה אחת בסדרת "מדינות" העתיד שהתפתחה פה, היא תעלה ביומיות הבאות. תודה אם קראתם עד פה.
2. כמה יפה הוא מוזיאון הפינבול ממבט הציפור, אה?
המוזיאון בארה"ב, מידע נוסף על התמונות ועליו יש פה.
3. ההאקתון הראשון של האגודה למדע בדיוני ופנטזיה הוא בנושא "חוויית ההרשמה לאגודה". האקתון של ארגון סקסי על נושא לא-סקסי. אבל בכל זאת, האקתון! של האגודה למדב"פ! שווה לבדוק.
4. בני אדם צוחקים. לראייה: כל מי שקוראים את הבלוג הזה אי פעם כי אני פשוט קורע מצחוק (נגיד).
קופים גם צוחקים, הנה אחד הסרטונים החביבים עלי:
איזה עוד חיות צוחקות? יונקים נוספים, אבל גם ציפורים, ובכלל ידוע על לפחות 65 מיני חיות שצוחקות. אדיר אה? מסתבר שאנחנו לא כאלה מיוחדים.
5. בסופו של יום מה שעושה אותי גיק אמיתי זה שאני מתלהב משיר ראפ עם קיוביט (ביטים של מחשב קוונטי).
הנה עוד: שיר פאנק על מחשבים קוונטים.
6. לפני שנתיים כתבתי פוסט עם הכותרת: Playdate – קונסולת משחקי מחשב ניידת שלא דומה לכלום. עכשיו סוף סוף אפשר להזמין את Playdate. כדאי לכם, זאת קונסולת משחקי מחשב עם ידית!
התענוג עולה 179$.
7. תוכנות גראפיקת התלת מימד הפופולריות ביותר ב-2021. יש לי פנטזיה לעסוק בגראפיקת תלת מימד עד סוף השנה – בואו נראה אם זה יצא לפועל.
חושבני שבתאגידים אתה מתכוון לקו-אופ Cooperative לסוגיו (שיש שיתופיות ברמה כלשהי של ההון והמשאבים. יש כל מיני מודלים לזה). תקנני אם אני טועה. תאגידים במובן המשפטי והמעשי של היום הפכו כבר למשהו אחר לגמרי
צודקת, טעות שלי בתירגום לעברית. מתקן את הפוסט.
כשהאינטרנט התחיל עם הניוז גרופס, התפעלתי איך פתאום אותם בודדים בעולם מצאו זה את זה ויצרו קבוצת ענין…למשל חובבי סנדלים סגורים פתאום מצאו חברה שנהנית לשוחח על נושא מדהים כזה.
הבעיה בשלטון שנבחר בידי רוב המשתמשים היא שהמיעוטים שוב לא יוכלו לבוא לידי ביטוי. אולי צריך רשתות חברתיות פר תחום עניין? אולי ריבוי מדינות וירטואליות? אולי נוכל להיות אזרחים במאה מדינות כאלה…?
נקודה מעניינת, אבל אולי קצת קשה להתייחס לבעיה לפני שהיא מתרחשת כי אני לא בטוח מה בעיות המיעוט באינטרנט.
כאילו, כן, במציאות יש למיעוטים – אפילו כאלה פיציים – בעיה. אבל דווקא נראה לי שבאינטרנט, ככל שתחום העניין שולי יותר וככל שהוא מעורר פחות עניין ציבורי, ככה יש לו פחות בעיות. אני בטוח שלקבוצת חובבי סנדלרים סגורים אין בעיה להיות בפייסבוק, פשוט כי פייסבוק לא יודעים שהם שם ואף אחד לא מפריע להם.
מה שאולי יש באינטרנט זה בעיה למיעוט של נקודת השקפה בנושא פופולרי.
נתקלתי באנשים שרצו לחזור למודל העיר-מדינה, ככה שבמקום 200 מדינות בעולם יהיו 10 אלף. מה שאתה מתאר זה כאילו היישום הדיגיטלי של זה, נכון?
[טרם קראתי את המאמרים, יתכן שכבר התייחסת בהם למה שכתבתי. תרגיש חופשי לשלוח אותי לקרוא לפני שאתה מבזבז זמן על ההערות שלי אם כן]
בקריאה ראשונה נשמע קונספט מעניין.
אני לא בטוח שהמשפט "זה יהיה כי רוב משתמשי טוויטר שונאים את טראמפ וזאת זכותם המלאה" מתיישב עם הגדרה של פלטפורמה דמוקרטית. בדמוקרטיה ישנם עוד ערכים פרט לעקרון הכרעת הרוב. האם זו באמת זכותם של "רוב משתמשי טוויטר" לחסום את מי שהם שונאים? אני חושש שאפקט הרשת פוגם באפקטיביות של הדרכים הטבעיות להתמודד עם מצבים של השתקה (נחסמת? פתח רשת חברתית משלך). אולי אם הפלטפורמות מייושמות בצורה מבזרת זה מאפשר להתמודד עם זה במידת מה?
אני לא מומחה למדעי המדינה, אבל ההבנה שלי הוא שמנגנונים שמונעים מצב של עריצות הרוב מסתמכים על איזונים ובלמים שנובעים, למשל, מהפרדת רשויות ובמיוחד על מסורת דמוקרטית. מההיכרות שלי על השיח באינטרנט אני לא יוצא מנקודת מבט אופטימית לגבי איך הדברים יתפתחו.
אתה צודק לגמרי – דיברתי בפישוט כי המטרה היא לא להמציא מחדש את דמוקרטיה, אלא פשוט להביא אותה לעולם הוירטואלי. אז ב"שלטון הרוב" אני מתכוון למערכת מלאת הבלמים והאיזונים שתיארת, וגם מודע לכך שכל פלטרפורמה צריכה תיכנון קצת שונה בהתאם לתרבות שלה (כמו שלכל מדינה דמוקרטית יש שיטה קצת שונה).
הדיוןהיה פחות ב"איך מתכננים דמוקרטיה", ויותר במי צריך להיות "אזרח הפלטרפומה", ואיזה מטרות מיוחדות יש לה בגלל שהיא פלטרפומת אינטרנט ולא מדינה עם שטח טריטוריאלי.
לגבי הפתיחה – בישראל התחיל עכשיו פרויקט של מתחמי עבודה בטבע, מטעם רשות הטבע והגנים. באים לפארק לאומי, ויהיו שם כמה שולחנות מפוזרים ממש בטבע, עם ווייפיי, בהרשמה מראש.
יש גם מוזיאון פינבול קטן בהרבה בבודפשט, כך שמעתי. לא מרשים בגודל, אבל כרטיס הכניסה מזכה במשחק חינם בכל המכונות.